מה לענות כשמאשימים את "אלימות המתנחלים" בסכסוך?

שלום חברים, ברוכים השבים לפינתנו "מה לענות כש...", הפינה המיוחדת שלנו מדי יום שישי. קודם כל, אני רוצה לפתוח בזה שאני מאוד מעריך את האהבה הרבה שאתם מפגינים כלפי הפינה הזו. לא תיארתי לעצמי כמה היא תצבור תאוצה וכמה היא באמת מסתברת כחשובה. אני מאמין שבסופו של דבר, ככל שנקבל יותר כלים, כל אחד מאיתנו יהיה שגריר של מדינת ישראל ביומיום – בין אם זה בדיונים ברשתות החברתיות, ובין אם בנסיעות שלכם לחו"ל. כולנו צריכים להיות אלה שמשגררים את ישראל ויודעים מה לענות כשמטיחים בנו טענות מסוגים שונים.

בפינה הזו, אני מעלה טענה ששונאינו מעלים כנגדנו, ואז אני מפרק אותה בחמישה שלבים ברורים:

1. הטענה עצמה – מה אומרים עלינו.
2. הסילוף הרגשי – על איזו מניפולציה רגשית הם רוכבים.
3. הסילוף העובדתי – איך הם מעוותים את העובדות כדי להציג אותנו באור שלילי.
4. האמת העובדתית – מה באמת קורה בשטח.
5. שאלת המחץ – שאלה שסודקת את האמונה של הצד השני.

הערה קטנה לפני שנתחיל: אם אתם עוקבים אחריי תקופה, אתם ודאי יודעים שאני לא כל כך אוהב את המילה "הסברה" בכלל. זו מילה שעוסקת קצת בהצטדקות והתנצלות. זה לא הסטטוס שלנו וזו לא התודעה שצריכה להיות לנו בעם ישראל. ברוב המוחלט של המקרים, כשאני מתדיין עם אנשים, אני נוטה להיות התקפי – להציג איפה הצד השני צבוע, איפה הוא לא בסדר, מי האויבים האמיתיים שלנו ואיך האסלאמיזם משתלט על העולם, ופחות עסוק בלתרץ או להסביר אותנו.

אבל לצורך הפינה הזו, אני כן מסביר איפה אנחנו צודקים ונותן את העובדות, כדי שתכירו את השפה שבה משתמשים נגדנו ותדעו איך להתמודד איתה.

השלב הראשון: הטענה נגדנו

הטענה שאנחנו עוסקים בה היום היא ש"אלימות המתנחלים" היא זו שמסכלת את האפשרות לשלום בינינו לבין הפלסטינים. חלופה נוספת ששמעתי למונח הזה היא "הטרור היהודי". בעצם, הטענה גורסת שזו הסיבה המרכזית לסכסוך – הקיצוניות שלנו.

השלב השני: המניפולציה הרגשית

על איזו מניפולציה רגשית הם רוכבים כשהם אומרים את זה? המניפולציה היא ציור תמונה שבה הפלסטינים באזור יהודה ושומרון (או כפי שהם קוראים לזה, "הגדה המערבית") הם קורבנות תמימים לחלוטין, ושישראל היא זו שיוזמת את האלימות. המסר הוא ברור: אם רק לא היה את הדבר הזה, בעצם לא היה שום מכשול לשלום בינינו לבין הפלסטינים. זו התפיסה המלאה שמנסים למכור לעולם.

השלב השלישי: הסילוף העובדתי

הסילוף העובדתי מתחיל בזה שמתעלמים לחלוטין מההיסטוריה. לפני מלחמת ששת הימים ב-1967, לא הייתה בכלל התיישבות יהודית באזור יהודה ושומרון. כל מי שקצת מכיר את הסכסוך – ולא צריך הרבה – יודע שהסכסוך בינינו לבין הערבים שמכנים את עצמם כיום פלסטינים התחיל הרבה לפני 67'. אפילו אם תשאלו את הפלסטיני הממוצע מתי הסכסוך התחיל, סביר להניח שהוא יגיד לכם שזה התחיל ב-1948. כלומר, הפלסטינים עצמם לא טוענים שהכל קרה בגלל המתנחלים או ה"טרור היהודי" כביכול (ה-so-called "טרור יהודי").

חשוב לי לדייק ולהיות הוגן: צריך להבדיל בין המקרים השונים שמתרחשים ביהודה ושומרון. ישנם מקרי קיצון – מיעוט קטן – של אלימות שהיא באמת לא ניתנת להצדקה. אבל ברוב המוחלט של המקרים, יש שם סכסוכים חוזרים ונשנים, פעולות תגמול משני הצדדים בין כפרים פלסטינים לבין מתיישבים יהודים באזור. נדיר מאוד שזה קורה פתאום, ללא שום התגרות מוקדמת, בצורה החד-צדדית שבה זה מתואר על ידי תקשורת המיינסטרים. ההתעלמות מכך שהאלימות הזו התחילה לפני יותר ממאה שנה היא התעלמות לחלוטין מהתמונה המלאה.

השלב הרביעי: האמת העובדתית והכרונולוגיה

אז מה בתכל'ס קורה כאן? דבר ראשון, חשוב להבין שכל מי שמנסה לצייר את אותה אלימות משתמש בביטוי "טרור יהודי" כדי לגעת בנקודה מאוד רגישה שאומרת: הנה, אנחנו שווים לאויבינו. יש טרור מהצד הערבי ויש טרור מהצד היהודי, ואנחנו בסך הכל שני צדדים שמתכתשים.

אבל זה לא המצב. איך אנחנו יודעים שזה לא המצב? כי יש כרונולוגיה של אירועים. כאשר מתחילים לשאול אנשים מתי התחילו אירועי האלימות, אנחנו יודעים בבירור שהיו אירועי אלימות ומלחמות לפני 67'. מי שטוען שהערבים בסך הכל רוצים לחזור לגבולות 67', לא יכול להסביר למה בכלל פרצה מלחמת ששת הימים. לגולדה מאיר יש סרטון מאוד מפורסם שבו היא אומרת: "כל מי שאמר לי שאנחנו בסך הכל רוצים לחזור לגבולות ששת הימים, אני חייבת לשאול אותו – אז למה התחלתם את מלחמת ששת הימים? הרי כבר הייתם בגבולות ששת הימים!". לכן, כרונולוגית זה פשוט לא מסתדר.

אבל זה הולך אחורה יותר. תקפו את ישראל יום אחרי הכרזת העצמאות ב-1948. וגם זה לא התחיל שם. אנחנו מכירים את כל אירועי האלימות שהופנו כנגד היישוב היהודי עוד בטרם קום המדינה: המרד הערבי בין 1936 ל-1939 שגרר איתו המון אירועי אלימות, טבח חברון ופרעות תרפ"ט ב-1929, ופרעות תרפ"א ב-1921. על מה אנחנו מדברים כאשר אנחנו מנסים לטעון שהאלימות של המתנחלים היא זו שמונעת את השלום?

השלב החמישי: שאלת המחץ

לצערי, אני אומר את הדברים האלה בצורה הכי גלויה שיש, כי לדעתי רוב האנשים פשוט לא שמו לב שזה טיעון שחוזר על עצמו כל כך הרבה – גם מתוך עמנו. לכן, אני אקנח בשאלה שאני מאוד אשמח שמי שמאמין ב"אלימות המתנחלים" כמכשול לשלום יסביר לי:

הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) הוקם בשנת 1964. כלומר, באותה שנה לא היו יישובים יהודיים באזור יהודה ושומרון. עזה הייתה תחת שליטה מצרית, לא תחת שליטה ישראלית. ובכל זאת, הוקם ארגון שמטרתו "לשחרר את פלסטין". מה בדיוק הם ניסו לשחרר 3 שנים לפני מלחמת ששת הימים? את תל אביב, את ירושלים, את נתניה, את אשדוד. כל מה שאתם חולמים עליו – לשחרר אותו מהשליטה היהודית.

אז האם אתם באמת חושבים שהפלסטינים בסך הכל רוצים שלא תהיה אלימות מתנחלים ביהודה ושומרון (או בגדה המערבית, כפי שהם קוראים לה)? או שמא, הם פשוט רוצים לגרש את כל היהודים מכאן, או לפחות שלא תהיה מדינה יהודית, והיהודים שיהיו כאן יחיו תחת שליטת המוסלמים במדינה שתיקרא פלסטין על כל שטח ארץ ישראל?

שורה תחתונה

מי שיבין את הכרונולוגיה – שאש"ף הוקם ב-64', אבל רק אחרי 67' ואחרי מלחמת ששת הימים בכלל התחילה ההתיישבות ביהודה ושומרון – יבין באמת שאין שום בסיס לטיעון הזה. הטענה שאלימות המתנחלים היא המהווה את המכשול לשלום היא מופרכת בכמה וכמה רמות.

כל המונחים שהשתמשתי בהם כאן – "שלום", "פלסטינים", "הגדה המערבית" – אני חייב להגיד לכם בכנות שמאוד קשה לי להגיד אותם. אבל לשם הסרטון וההסבר עשיתי את זה, אז אני מקווה שתעריכו את המאמץ. מוזמנים כמובן לכתוב לי בתגובות טיעונים נוספים שאתם נתקלים בהם, ומה תרצו שאפרק בסרטונים הבאים.

בינתיים, מאחל לכם שבת שלום!