השייח׳ יוסף אל-קרדאווי: האיש שהתווה את הדרך לחמאס

שלום חברים. הרבה מכם ביקשו ממני להכין סרטון על דוקטור יוסף אל-קרדאווי, ואני רוצה להגיד לכם כבר עכשיו למה המאמר הזה הולך להיות קצת יוצא דופן ממה שאולי שמעתם עד היום.

בנוסף לידע ההיסטורי והעובדתי על אל-קרדאווי, אני הולך להציג בפניכם תיאוריה מעניינת. אני רוצה להסביר למה אחד האנשים שהכי שנא אותנו, אדם שהפסיקות ההלכתיות שלו גרמו למוות של מאות, אם לא אלפי ישראלים – עשה לנו, בפרספקטיבה היסטורית, גם איזושהי טובה מאוד גדולה. אני אשתף אתכם בתיאוריה הזו ממש בסוף המאמר, אבל קודם כל, אנחנו חייבים להבין במי מדובר.

מי היה ד"ר יוסף אל-קרדאווי?

חשוב להכיר את ד"ר יוסף אל-קרדאווי, שכן מדובר באחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם המוסלמי בדורות האחרונים. ההשפעה שלו לא נעצרה רק בארגון חמאס או בתנועת האחים המוסלמים (שמשם הוא הגיע וצמח), אלא היא הדהדה והגיעה לכל פינה בעולם המוסלמי.

איך אדם אחד מגיע לכזאת רמה של הכרה, חשיבות והשפעה? התשובה טמונה ביכולת שלו להפיץ את משנתו. אל-קרדאווי דאג לשים את עצמו בכל פלטפורמה אפשרית. מעבר להופעותיו הפומביות, הוא כתב ספרים רבים בערבית שתורגמו לשפות רבות.

הספר המוכר והמשפיע ביותר שלו נקרא "האסור והמותר באסלאם" (אל-חלאל ואל-חראם פי אל-אסלאם). כדי שתבינו את סדר הגודל של ההשפעה שלו: הספר הזה נחשב לאחד הספרים הכי נמכרים בעולם המוסלמי בכלל. למעשה, אחרי הקוראן, זהו הספר הנמכר ביותר בעולם המוסלמי. דרך הספרים והפלטפורמות הללו, אל-קרדאווי עיצב את התודעה של מיליוני מוסלמים ברחבי העולם.

הפטווה ששינתה את כללי המשחק: הכשרת הטרור

אני רוצה לספר לכם על אחד הדברים המשמעותיים ביותר שאל-קרדאווי פסק, כדי שתבינו את המשמעות ההרסנית של הפסיקות שלו על החיים שלנו כאן בישראל.

על פי האסלאם, התאבדות היא מעשה אסור בתכלית האיסור. עם זאת, אל-קרדאווי הכריע אחרת. הוא הוציא "פטווה" – פסק הלכה מוסלמי – שבו קבע שכאשר מדובר ב"פלסטין" ובשחרור פלסטין, הדבר הזה מותר לחלוטין.

איך בדיוק הוא הצדיק את העובדה שמוסלמי יכול להתאבד, ועל הדרך גם להרוג יחד איתו נשים, ילדים ואזרחים חפים מפשע?

ההיגיון המעוות שלו עבד כך: הוא טען שבחברה האזרחית הישראלית כולם הולכים לצבא. המשמעות, לתפיסתו, היא שגם הנשים הישראליות נחשבות לחיילות, וגם הילדים הישראלים מתישהו יגדלו ויהיו חיילים. ולכן, על פי הפטווה שלו, מותר להרוג את כולם.

הפסיקות הללו אינן רק תיאוריה. הן הביאו בפועל להרג של מאות רבות, אם לא אלפי אנשים לאורך השנים. ארגון חמאס, באופן מובהק, הולך לאור כתביו ולאור הפסיקות האכזריות שאל-קרדאווי הנחיל להם.

ההשפעה הנאצית: חאג' אמין אל-חוסייני

כדי להבין את שורשי השנאה של אל-קרדאווי, צריך להסתכל על מי שהשפיע עליו. ישנם שלושה אנשים מרכזיים שהשפיעו על אל-קרדאווי במהלך חייו, אבל השלישי – ואולי המעניין ביותר לעניין שלנו – הוא חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים בתקופת המנדט הבריטי.

אני קורא לו "נאצי", וזו לא הגזמה. אל-חוסייני לא רק נפגש עם אדולף היטלר, אלא ממש רקם יחד איתו תוכנית להשמדת יהודי ארץ ישראל. מעבר לכך, הוא נסע לעיראק ועורר שם תרעומת עצומה והסתה פרועה נגד היהודים, הסתה שהגיעה לשיאה בפרעות ה"פרהוד" המזעזעות בשנת 1941.

אבל היה משהו מאוד מעניין שהתחיל אצל חאג' אמין אל-חוסייני, והתעצם בצורה משמעותית אצל אל-קרדאווי.

מתודעת גלות לתודעת עוצמה

לפני זמן מה דיברתי באחד הסרטונים שלי על המצב התודעתי שלנו. אנחנו, כיהודים, נמצאים כאן בארץ ישראל כולה כבר 77 שנים, לאחר 2000 שנות גלות. למרות זאת, גם הסביבה וגם אנחנו עצמנו עדיין תופסים את עצמנו לעיתים קרובות ב"תודעת גלות". זו תודעה שבה אנחנו מרגישים כפופים לאחרים, תודעה שבה במשך כל כך הרבה שנים רק ניסינו להיות בסדר, לרצות את הפריץ, ולקוות שלא יכעסו עלינו.

המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, היה בין הראשונים שהתחיל לשנות את הנרטיב הזה בצד הערבי. הוא התחיל להגיד למוסלמים: היהודים הם כבר לא כאלה מסכנים, וצריך להיזהר מהם. הם עם אכזר וחזק.

למעשה, הוא התחיל לדבר על זה שאנחנו כבר לא אותו "דימי" (Dhimmi). באסלאם, ה"דימי" הוא בן החסות – היהודי שכפוף לאסלאם, המושפל שצריך לשלם את מס הגולגולת הידוע בשם "ג'יזיה". אל-חוסייני אמר: אנחנו כבר לא מתעסקים עם אותם יהודים מושפלים, אלא פתאום עומד מולנו עם אכזר וחזק.

אל-קרדאווי לקח את התפיסה הזו צעד אחד קדימה. הוא דיבר עוד יותר על כמה שאנחנו חזקים, וטען שבדיוק בגלל שאנחנו כל כך חזקים, למוסלמים מותר לעשות הרבה דברים שבאופן עקרוני מנוגדים לאסלאם (כמו אותם פיגועי התאבדות שדיברנו עליהם).

השורה התחתונה: ה"טובה" שקרדאווי עשה לנו

וכאן אנחנו מגיעים לתיאוריה שהבטחתי לכם בהתחלה. באיזשהו מקום, הפסיקות והתפיסה של אל-קרדאווי עושות לנו טובה.

למה? כי השנאה הזו וההכרה בעוצמה שלנו, מאלצות אותנו לצמוח אל תוך הגדולה שלנו. הן לא משאירות לנו ברירה אלא להשתחרר מתודעת הגלות והמסכנות, ולהגיע למצב שבו אנחנו באמת חזקים, ריבוניים ואדונים לגורלנו. הם רואים בנו כוח עצום – ואולי הגיע הזמן שגם אנחנו נתחיל לראות את עצמנו ככה.

אני ממש אשמח לשמוע מה אתם חושבים על התיאוריה הזאת. ובכלל, חשוב לי להגיד לכם שמאמרים וסרטונים של ערך, של תוכן היסטורי ומידע מעמיק, הם לרוב פחות ויראליים מתוכן בידורי קליל. לכן, כל תגובה שלכם, כל שיתוף וכל מעורבות הם קריטיים כדי שאדע להמשיך ולהכין לכם תכנים כאלה. תודה שקראתם.