אל ג'זירה וה-BBC: השלב הבא בפרופגנדה נגד ישראל

אני הולך להראות לכם עכשיו סרטון שפשוט יטריף לכם את הדעת. זה סרטון שממחיש בצורה מושלמת את השלב הבא בבנייה של פרופגנדה נגד מדינת ישראל. תראו, אם יש סוג של משחק שחמט תודעתי שמתנהל נגדנו, המהלך שאנחנו רואים כאן הוא לא צעד אחד קדימה – הוא שני צעדים קדימה. תסתכלו היטב על מה שקורה פה, כי אתם הולכים לראות משהו מדהים, ומניפולטיבי להחריד.

המלכודת התודעתית: איך מייצרים מציאות שקרית

בסרטון המדובר, מבית היוצר של רשת אל ג'זירה, מציגים לנו מישהי שהיא לכאורה עובדת של רשת ה-BBC הבריטית. תכף גם תבינו למה אני מקפיד לומר "לכאורה". אותה עובדת מספרת שב-BBC הם קיבלו הנחיות מדויקות ונוקשות שאוסרות עליהם להשתמש במילה "ג'נוסייד" (רצח עם). היא ממשיכה ומתארת מצב שבו, למעשה, אם אחד המרואיינים היה משתמש במילה הזו במהלך שידור, המערכת הייתה נלחצת מאוד, והמראיין היה נכנס לבעיה של ממש.

אני רוצה שתשימו לב למה אני קורא לזה "השלב הבא בפרופגנדה". הגאונות המרושעת כאן היא ביצירת מלכודת תודעתית שאין ממנה מוצא. הרי כולנו יודעים שהטענה שישראל מבצעת רצח עם היא שקר גמור. אבל מה הסרטון הזה עושה? הוא בעצם אומר לצופה: אם מישהו בתקשורת משתמש במילה "ג'נוסייד" – הרי שזה נכון. אבל אם מישהו לא משתמש במילה הזו? זה לא בגלל שזה לא נכון, אלא כי יש הנחיה ספציפית שאוסרת עליו לומר את זה!

זאת אומרת, המטרה היא שכולם – בין אם הם שומעים בתקשורת שישראל מבצעת רצח עם, ובין אם הם לא שומעים את זה – עדיין יחשבו שישראל מבצעת פשעים נוראיים. זוהי שטיפת מוח ברמה הגבוהה ביותר.

תסמונת "מי נגע לי בטלפון?"

כדי להסביר עד כמה המניפולציה הזו מגוחכת, אני רוצה לתת לכם דוגמה מהחיים. פעם הייתי מסתלבט ככה על הבן שלי. הייתי ניגש אליו ושואל: "תגיד, מי נגע לי בטלפון?". הוא כמובן היה עונה מיד: "אני לא ראיתי, לא נגעתי".

ואז הייתי אומר לו: "אתה יודע, דווקא מי שאשם, מי שבאמת נגע, תמיד ממהר להגיד 'אני לא נגעתי'". הבן שלי היה מסתכל עליי במבט המום ואומר: "אז מה אתה רוצה שאני אגיד?".

זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאל ג'זירה עושים כאן. הם מכניסים אותנו ואת התקשורת העולמית למלכודת שבה כל תגובה, או היעדר תגובה, משמשת כהוכחה לאשמה שלנו.

מפרקים את השקר: מה באמת קורה בסרטון?

אבל בואו נצלול פנימה ונפרק את הסרטון הזה לגורמים. כשבוחנים את ה"ראיות" שהם מציגים, מגלים מהר מאוד שמדובר בבלוף.

קודם כל, בואו נתייחס לטענה שהמראיינים של ה-BBC "נלחצים" כשמישהו אומר "ג'נוסייד". האם שמתם לב לתגובה האמיתית של המראיין בקטע שהם עצמם בחרו להציג? כשהוא נתקל במילה הזו, הוא לא אמר "אוי ואבוי, ג'נוסייד!". הוא לא איבד עשתונות. הוא פשוט אמר: "ישראל תטען שזה לא ג'נוסייד".

חברים, זה בדיוק מה שעושה כל מראיין מקצועי. גם הקטעים שהם חתכו, ערכו והכניסו לסרטון כדי להוכיח את הטענה שלהם, לא באמת מייצגים השתקה. אלה קטעים שמראים עבודה עיתונאית בסיסית: כשהמרואיין מטיח האשמה קשה, המראיין חייב להציג את הצד השני ולתת את הקונטרה. המראיין לא נלחץ מהמילה, הוא פשוט מציג את העמדה הישראלית.

אנונימיות מזויפת ותיאטרון של צללים

אבל יש כאן משהו אפילו יותר מעניין, וזה חושף את כל ההצגה. האם שמתם לב לאותה בחורה, ה"עובדת" של ה-BBC? היא מופיעה בעילום שם, באנונימיות, כביכול תחת מעטה של סודיות. היא יושבת בצללים, כאילו היא חושפת סודות מדינה מסוכנים.

אבל רגע אחד – היא לא באמת מטושטשת! רואים בבירור את הפרופיל שלה. יותר מזה, הקול שלה לא מטושטש בכלל, זה הקול האמיתי שלה. עכשיו, תחשבו על זה בהיגיון: הרי כל האנשים שעובדים איתה במערכת ה-BBC מכירים אותה, מזהים את הפרופיל שלה ויודעים בדיוק איך היא נשמעת. אז איך זה הגיוני?

התשובה פשוטה: או שמטשטשים בן אדם כדי להגן עליו, או שלא. מה הרעיון לאפשר לאנשים לזהות אותה, ועדיין לעטוף את זה בתאורה דרמטית של צללים? המטרה היא לייצר תיאטרון. לגרום לזה להיראות כאילו זה מידע מחתרתי, מאחורי הקלעים. כאילו יש כאן עובדת אמיצה שבוגדת במערכת המרושעת ומספרת את האמת המושתקת. זה לא תחקיר, זה סרט קולנוע סוג ב'.

למה אל ג'זירה משתמשת דווקא ב-BBC?

חשוב להבין את האסטרטגיה הרחבה יותר כאן. למה רשת קטארית כמו אל ג'זירה משקיעה כל כך הרבה מאמץ בלייצר סרטון על רשת בריטית כמו ה-BBC? התשובה טמונה במושג האמינות. התעמולה הפלסטינית והקטארית יודעת שלציבור המערבי יש אמון מסוים בגופי תקשורת ותיקים. על ידי יצירת מצג שווא שבו ה-BBC כביכול "מסתיר" את האמת למען ישראל, אל ג'זירה משיגה שתי מטרות במכה אחת: היא גם מכפישה את ישראל, וגם מערערת את האמון של הצופה המערבי בתקשורת שלו עצמו.

זהו בדיוק המקום שבו אנחנו חייבים ליישם הסברה התקפית. לא מספיק רק לומר "אנחנו לא מבצעים רצח עם". אנחנו חייבים לחשוף את המנגנון שמייצר את עלילת הדם הזו. כשאנחנו מראים לעולם איך אל ג'זירה מביימת "עדות אנונימית" ומסלפת עבודה עיתונאית שגרתית, אנחנו עוברים מהתגוננות להתקפה. אנחנו שמים את הפרופגנדה עצמה על ספסל הנאשמים.

השורה התחתונה

חברים, אני כבר לא יודע איך אפשר לצפות בסרטונים האלה, לראות את הפרופגנדה המטורפת הזאת של אל ג'זירה והשותפים שלהם, ולא להזדעזע. המכונה המשומנת הזו עובדת שעות נוספות כדי להנדס את התודעה העולמית נגדנו, תוך שימוש בטריקים פסיכולוגיים ועריכה מגמתית.

באמת שאין לי מושג איך אנשים נופלים בזה, זה פשוט מטורף. אנחנו חייבים ללמוד לזהות את השיטות האלה, לפרק אותן, ולא לשתוק. תגידו לי מה חשבתם על הניתוח הזה, ותפיצו את המאמר הזה כדי שכולם ישימו לב ויבינו איך עובדת תעשיית השקרים.