איך מחבל אל-קאעידה מלבין את עברו? שיטת הטענות החלופיות

תארו לעצמכם מצב שבו כל העולם יודע שהייתם מחבלים בארגון טרור רצחני, ארגון בסדר הגודל של אל-קאעידה. עכשיו, כשאתם מנסים לקבל לגיטימציה בינלאומית, איך בדיוק הייתם מלבינים את הפשעים שלכם מול המצלמות של התקשורת המערבית?

בסרטון שאני מנתח הפעם, מופיע קטע באמת מדהים. בדרך כלל, כשאני עורך סרטונים ומוסיף כתוביות, אם המרואיין מגמגם, אומר "אממ", ממלמל או מחפש מילים, תוכנת הכתוביות קולטת את זה – ואני מוחק את זה כדי לייצר טקסט נקי וקריא. אבל הפעם, בסרטון הספציפי הזה, בחרתי שלא למחוק כלום. השארתי את הכתוביות בדיוק כפי שהן נאמרו, כולל כל הגמגומים, הגישושים וההיסוסים. עשיתי זאת בכוונה מלאה, כדי שתוכלו לראות במו עיניכם את רמת וכמות הגמגומים של המרואיין כשהוא נדחק לפינה. שפת הגוף וההיסוס מספרים לפעמים סיפור גדול יותר מהמילים עצמן.

מהן "טענות חלופיות"?

שנייה לפני שאנחנו צוללים לתוך הראיון עצמו, אני רוצה להסביר לכם מושג חשוב מעולם המשפט שנקרא "טענות חלופיות".

בעולם המשפטי, מותר לי כנתבע לטעון טענה מסוימת, ובהנחה שהיא לא תתקבל על ידי השופט, אני מעלה טענה חלופית. אבל – וזה אבל גדול – הדברים האלה עדיין צריכים להסתדר ולהיות הגיוניים ברמה העובדתית הבסיסית.

בואו ניקח דוגמה פשוטה מחיי היומיום: נניח שאני שואל ספר מהספרייה ומחזיר אותו. למחרת, מתקשרים אליי מהספרייה ואומרים לי: "תקשיב, הספר שהחזרת קרוע".

איך אני יכול להתגונן באמצעות טענות חלופיות? אני יכול לטעון קודם כל: "למיטב ידיעתי, החזרתי אותו שלם". זו הטענה הראשונה שלי. אבל, אני יכול להוסיף טענה חלופית ולהגיד: "אם זה לא נכון, ומסתבר שבכל זאת הוא לא היה שלם כשהחזרתי אותו, אז אני מצטער. אם משהו קרה, זה קרה בלי כוונה".

מה אני לא יכול לעשות? אני לא יכול לטעון שהספר בכלל לא היה אצלי מעולם, ובאותה נשימה לטעון שהחזרתי אותו שלם. אלו טענות שסותרות אחת את השנייה ברמה העובדתית. אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו.

ארבעת התירוצים של מנהיג סוריה

עכשיו, בואו ניקח את ההיגיון הפשוט הזה ונלביש אותו על המציאות הגיאופוליטית. קבלו את אל-ג'ולאני, מי שכיום הוא נשיא סוריה והשליט בפועל, ובעברו דמות בולטת המזוהה עם אל-קאעידה. כשהוא נשאל בראיון על אסון התאומים (ה-11 בספטמבר) ועל 3,000 האמריקאים שקיפחו את חייהם בפיגוע הטרור הנורא ההוא, הוא מספק לא פחות מארבע תיאוריות וטענות חלופיות כדי להסביר את הקשר שלו לאירוע ולארגון.

שימו לב לשרשרת הטענות שהוא מעלה:

טענה ראשונה: "הייתי רק ילד"

הוא מתחיל ואומר: "תראי, קודם כל מדובר בתקופה שהייתי בן 19. הייתי צעיר, לא הבנתי מה אני עושה, ובכלל לא היה לי שום כוח, החלטה או השפעה על אל-קאעידה". במילים אחרות: הייתי שם, אבל הייתי בורג קטן וחסר משמעות.

טענה שנייה: "זה לא היה באזור שלי"

מיד לאחר מכן, הוא מעלה טענה שאמורה להיות חלופית, אבל היא סותרת לחלוטין את הראשונה. הוא אומר: "ואם כבר כן היה אל-קאעידה, הוא בכלל לא היה באזור שלי". רגע, תחליט: או שהיית באל-קאעידה אבל לא היה לך כוח השפעה (כפי שטען לפני רגע), או שאל-קאעידה בכלל לא היה באזור שלך ואתה לא קשור אליהם פיזית?

טענה שלישית: "טעות בכתובת"

הוא ממשיך ומעלה טענה שלישית: "את בכלל מדברת עם הבן אדם הלא נכון. מה אני קשור לסיפור הזה?". זו כבר התנערות מוחלטת. לא הייתי צעיר וחסר השפעה, לא הייתי באזור אחר – פשוט אין לי שום קשר לזה.

טענה רביעית: "אנחנו מתאבלים על האזרחים"

ואז מגיעה הטענה הרביעית, שהיא האהובה עליי והצינית מכולן. הוא מסכם: "ואם בכל זאת זה קשור אליי, אז רק שתדעו שאנחנו מצטערים ומתאבלים על כל אזרח שמת וקיפח את חייו בסיפור הזה או במלחמות".

הסתירה הפנימית והעיוורון המערבי

יש לנו כאן ארבע טענות חלופיות שסותרות אחת את השנייה לחלוטין. מדובר באדם שמנסה נואשות להתנער מאחריות על רצח של 3,000 אזרחים אמריקאים, תוך שהוא משתמש ברטוריקה מבולבלת, מגמגמת, שיורה לכל הכיוונים בתקווה שמשהו ידבק.

האבסורד הגדול הוא שהתקשורת, ולעיתים גם מקבלי ההחלטות האמריקאים, פשוט קונים את זה. הם יושבים מול אדם שמלבין את עברו בארגון טרור רצחני, ומהנהנים. וכל זה קורה כשאנחנו חייבים להזכיר לעצמנו את המציאות: משטרו של אל-ג'ולאני ביצע זוועות נוראיות מאז שעלה לשלטון, כולל טבח באינספור דרוזים רק בחודשים האחרונים. הדיבורים היפים על צער על חיי אזרחים מתנפצים אל מול המציאות המדממת בשטח.

השורה התחתונה

כשמראיינים מחבלים לשעבר או מנהיגי טרור שמנסים לעשות הסבה ל"מדינאים לגיטימיים", אסור לנו להסתנוור ממילים יפות או מתירוצים משפטיים מפותלים. צריך להקשיב למה שנאמר, אבל גם לאיך שזה נאמר – לגמגומים, לסתירות הלוגיות, ולחוסר היכולת לקחת אחריות בסיסית.

כפי שנכתב בספר קהלת: "...הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ...". עלינו לפקוח את העיניים, לנתח את הדברים בביקורתיות, ולא לתת לאף אחד למכור לנו טענות חלופיות שקריות שמטרתן להלבין טרור רצחני.