איך אלכסנדר מוקדון מלמד אותנו לנצח את חיזבאללה?

הפסקת אש עם לבנון, אה? כבר אתמול ראינו הפרה של הפסקת האש הזו, כאשר חיזבאללה יורה טילים לעבר יישובי הצפון, וספציפית לעבר יישוב שנקרא רמות נפתלי. אז איך קרב שהתרחש לפני יותר מ-2,300 שנה יכול להיות קשור למה שקורה בגבול לבנון כיום? כדי להבין את זה, אנחנו צריכים לחזור לעיר אחת יוצאת דופן, למצביא אחד שלא ידע לוותר, ולסיפור שמחבר בין צור העתיקה לרמות נפתלי של ימינו.

שבט נפתלי: הראשונים בחזית, אז והיום

רמות נפתלי קרויה, כמובן, על שם שבט נפתלי. השבט הזה היה ידוע לאורך ההיסטוריה כשבט של אנשים זריזים ומהירים. הברכה של יעקב לנפתלי הייתה "נפתלי אילה שלוחה", כלומר, הוא היה זריז ומהיר. מעבר לכך, דבורה הנביאה, בקרב אל מול סיסרא, משבחת את שבט נפתלי ואומרת שאנשיו היו בין הראשונים שהתייצבו לקרב. אלה היו אנשים גם מהירים, גם זריזים וגם אמיצים.

למעשה, זה לא כזה מפתיע. נפתלי היה אחד השבטים הצפוניים ביותר, ממש ליד שבט אשר. איפה שהיום נמצאת דרום לבנון – שם ממש ישב שבט נפתלי. לכן, הוא תמיד היה בין הראשונים לספוג את כל המתקפות שהגיעו מצפון. אנשיו היו חייבים להיות לוחמים שיודעים להילחם ולהגן על עצמם. תראו מה זה – אלפי שנים עברו, ושוב אנשי שבט נפתלי סופגים ראשונים את המתקפות מצפון. כאילו שום דבר לא השתנה.

העיר צור והסוד הגיאוגרפי שלה

בסרטון הזה אני רוצה להראות לכם איך בכל זאת אפשר לשנות את המשוואה ולהכריע גם את חיזבאללה, על ידי כך שנבין מאיפה נורו הטילים האלה. הטילים שירה חיזבאללה לעבר רמות נפתלי הגיעו מאזור צור. צור היא עיר די מפורסמת בלבנון, אבל כשמסתכלים על המפה מזהים שהיא יושבת על סוג של חצי אי.

ומה אם אגיד לכם שפעם זה היה אי של ממש? אי שמוקף במים מכל הכיוונים, שעם הזמן הפך להיות חצי אי. מי שהפך את האי הזה לחצי אי – וזה ממש לא משהו שהוא מובן מאליו, לא מדובר באיזה גשר שבונים, אלא באדמה של ממש שמחברת בין האי לאדמת לבנון – היה אלכסנדר מוקדון בשנת 333 לפני הספירה (לא קשה לזכור, 333). אבל בשביל להבין איך זה קרה, אנחנו צריכים לחזור קצת אחורה.

קרב איסוס: כשהמלך הפרסי ברח

באותה תקופה, האזור נשלט על ידי האימפריה הפרסית, ומי שעמד בראשה היה המלך דריווש (דרייבש). אלכסנדר מתקדם לאט לאט לעבר המזרח, וכל חייליו של דריווש נופלים אחד אחרי השני, עד שדריווש מחליט לקחת צבא אדיר ולהגיע בעצמו כדי להילחם באלכסנדר.

צריך להבין שבאותה תקופה, המלך הפרסי נחשב ממש לאל. אצל היוונים המלך לא נחשב לאל כי היו להם את האלים שלהם, אבל אלכסנדר כן תפס את עצמו כאל, או לפחות כחצי אל. מעבר להערצה העיוורת שהייתה לו לאכילס, אמא שלו לחשה באוזניו מאז שהיה קטן שהוא לא הגיע מבן אדם רגיל, אלא שזאוס בכבודו ובעצמו הוא אבא שלו. זה מה שאלכסנדר שמע מאז שהיה ילד קטן.

הקרב המפורסם בין דריווש לאלכסנדר נערך באזור שנקרא איסוס. לדריווש היו בקרב הזה בין 70 ל-100 אלף חיילים, בעוד שלאלכסנדר מוקדון היו כ-40 אלף חיילים בלבד. העניין הוא שהקרב התנהל באזור יחסית צר, והיה ביניהם גם סוג של נהר, כך שדריווש לא יכול היה ליהנות מפריסה רחבה של כל הצבא שלו ולנצל את הבדלי הכוחות.

ובכל זאת, הצבא האדיר של דריווש התחיל להכריע יותר ויותר את אלכסנדר, עד שאלכסנדר בעצמו, יחד עם האנשים הקרובים אליו, הצליח לאגף ולפרוץ את הצבא של דריווש. הוא ראה את דריווש באמצע שדה הקרב על הכרכרה שלו, והחליט שלא מעניין אותו כלום – הוא הולך ישירות על הראש שלו. שומרי הראש של דריווש ראו את אלכסנדר ואנשיו רכובים על סוסים, נלחמים ומתקרבים יותר ויותר, ולכן הם החליטו להבריח את דריווש משדה הקרב.

כשהחיילים הפרסים ראו את המלך שלהם נסוג ובורח משדה הקרב, מה אתם חושבים שקרה? כולם התחילו לברוח ונסו לכל עבר. כך, בנחיתות מספרית משמעותית, אלכסנדר מצליח לנצח גם את קרב איסוס.

הדילמה האסטרטגית והמצור על צור

דריווש היה בהלם מוחלט מהסיפור הזה וברח מזרחה לעבר פרס. אלכסנדר עמד כעת בפני דילמה: תיאורטית, הוא היה אמור להמשיך לרדוף אחרי דריווש ולהכריע אותו דווקא עכשיו כשהוא חלש. אבל אלכסנדר ידע שיש לו חולשה אחת מרכזית – אין לו צי ימי.

למה שצי ימי יעניין אותו כשהוא נלחם ביבשה באזור צפון לבנון ודרום טורקיה? התשובה נעוצה בכך שצבא צריך לתספק. חברים, כל הזמן צריך להביא אספקה. הוא ידע שאם יתקדם מזרחה ללא צי, הצי הפרסי יגיע, יילחם, ינתק לו את קווי האספקה מהמערב – והוא יפסיד. לכן, אני באופן אישי חייב להגיד לכם שאני חושב שאלכסנדר מוקדון הוא כנראה המצביא הכי גדול שהיה לעולם אי פעם. בחור כל כך צעיר – בקרב הזה הוא היה בן 23 בלבד. זה בלתי נתפס, זה מטורף.

במקום לרדוף אחרי דריווש, אלכסנדר החליט לרדת דרומה לכיוון פיניקיה (לבנון של ימינו), ארץ ישראל (הייתה לו גם תקרית בעזה בדרך) ועד למצרים, כדי לכבוש קודם כל את ערי החוף.

כשהגיע לצור, הוא פירק את העיר הישנה – את האבנים שלה, את הקרשים, את הכל. האנשים שלו פשוט התחילו לזרוק את הכל לתוך הים, כן, מה שאתם שומעים, והתחילו פשוט לבנות דרך בתוך הים אל עבר האי, שלאט לאט הפך להיות חצי אי. זה בלתי נתפס. בהמשך, הערים הפיניקיות שנכנעו וגם קפריסין החליטו לתרום לאלכסנדר גם את הצי שלהן, אז היה לו גם צי שיכול היה לעשות מצור על האי.

"בעל הבית השתגע" - הלקח לימינו

הדבר הזה לקח לו הרבה זמן. הוא בזבז בערך שבעה חודשים על כל ניסיון הכיבוש הזה. אבל בסופו של דבר, כשהם פרצו את חומות העיר, הם במשך שישה חודשים עשו שם טבח מטורף וביזה. מה שאתם לא מדמיינים לעצמכם. אלכסנדר הראה שבעל הבית פשוט השתגע. פשוט השתגע.

ומה שמרתק הוא שמאז ועד היום, צור היא חצי אי. כלומר, השביל הזה שאלכסנדר בנה לעבר האי צבר עוד ועוד חול וסחף, וברבות השנים הפך להיות ממש חצי אי. אתם יכולים לראות את התמונות בעצמכם. אפשר לומר שהדרך להכריע בצורה באמת החלטית, היא להראות שבעל הבית השתגע.

שורה תחתונה

אני חושב שגם אנחנו במדינת ישראל, או צה"ל, צריכים קצת להפגין מדיניות של "בעל הבית השתגע". לא ייתכן – בטח לא תוך כדי הפסקת אש – שימשיכו לירות על יישובי הצפון, יתקפו לנו את שבט נפתלי, ואנחנו נענה רק בתגובות מידתיות. צריך להגיב בצורה לא פרופורציונלית, כזו שמשנה את המציאות בשטח לנצח.

אם אתם מסכימים, תגידו לי מה אתם חושבים בתגובות, וכרגיל, אם אתם אוהבים סרטונים כאלה, תכתבו לי ואני אדע להכין לכם עוד.