האם אמריקה בדרך להיות אירופה? האמת מאחורי ההפגנות

ובינתיים בארצות הברית, אנחנו נחשפים למציאות שעד לפני כמה שנים הייתה נראית כמו תסריט דמיוני. קריאות מפורשות להשמדתה של אמריקה נשמעות בלב הערים הגדולות. כשאנחנו מסתכלים על התיעודים מהרחובות, עולה שאלה מטרידה מאוד: האם העתיד של ארצות הברית הולך להיות דומה למה שאנחנו כבר רואים שקורה באירופה? וחשוב מכך – איך אנחנו כישראלים יכולים וצריכים להשתמש בזה כדי לשנות את כללי המשחק של ההסברה שלנו.

לא רק נגד ישראל: כשהמסיכה יורדת

כשאנחנו מקשיבים היטב לקולות שעולים מההפגנות הללו, אנחנו שומעים דברים מדהימים. זה כבר מזמן לא רק 'לשחרר את פלסטין'. אנחנו שומעים אמירות מפורשות על הרצון להמיר את דתם של האמריקאים, "אנחנו רוצים לגייר אותם למוסלמים", כפי שעולה מהשטח. המטרה היא לא סכסוך טריטוריאלי במזרח התיכון; המטרה היא שינוי הזהות של המערב כולו.

אחת השאלות החזקות ביותר שעולות מתוך ההמון, ואותה אנחנו חייבים לנתח, היא: "למה הם ככה נגד אמריקה? למה לא נמצאים יותר על ישראל ולא נדבר על אמריקה?". זו שאלת מיליון הדולר. במשך שנים, ההסברה הישראלית ניסתה להסביר את עצמה, להתנצל, להראות מפות ולהסביר על גבולות. אבל המפגינים עצמם עושים לנו את העבודה: הם מוכיחים שהשנאה שלהם לא מוגבלת רק ליהודים או לישראלים. יש כאן אידיאולוגיה עמוקה, קיצונית, שפשוט שונאת את כל מה שהעולם החופשי מייצג.

מאירופה לאמריקה: תמרור אזהרה

תסתכלו על אירופה. ערים כמו לונדון, פריז ומאלמו בשוודיה שינו את פניהן ללא היכר. ההפגנות האלימות, הקריאות נגד המדינה המארחת, והדרישה לכפות ערכים זרים על החברה המערבית – כל אלה הפכו שם למציאות יומיומית. כעת, אנחנו רואים את אותם הניצנים בדיוק בארצות הברית.

הקריאות להרוס את אמריקה מבפנים אינן פליטת פה של קומץ שולי. הן מבטאות תפיסת עולם שלמה שרואה במערב אויב שיש להכניע. כאשר אזרח אמריקאי ממוצע רואה את ההפגנות האלה, הוא כבר לא יכול להגיד "זה סכסוך רחוק במזרח התיכון שלא קשור אליי". פתאום, המלחמה נמצאת אצלו בבית, בחצר הקדמית שלו.

האם טראמפ או המנהיגות האמריקאית יעצרו את זה?

השאלה הגדולה שמרחפת כעת באוויר היא כיצד תגיב ההנהגה האמריקאית. האם דונלד טראמפ, או כל מנהיג אחר שיעמוד בראשות ארצות הברית, ידע לעצור את המגמה הזו לפני שיהיה מאוחר מדי? האם אמריקה תתעורר ותבין שהיא נמצאת תחת מתקפה תרבותית ואידיאולוגית, או שהיא תמשיך לעצום עיניים בשם תקינות פוליטית, כפי שעשו מדינות רבות באירופה?

זוהי נקודת מבחן קריטית עבור ארצות הברית. ההחלטות שיתקבלו בשנים הקרובות יעצבו לא רק את עתידה של אמריקה, אלא את עתידו של העולם החופשי כולו.

ההזדמנות שלנו: מעבר להסברה התקפית

כאן בדיוק נכנסת לתמונה "הסברה התקפית". כשאנחנו מדברים עם אנשים בעולם, אנחנו חייבים להפסיק להיות אלה שרק מתגוננים. אנחנו לא צריכים רק להסביר למה צה"ל פועל כפי שהוא פועל. אנחנו צריכים להפנות את המראה אליהם.

כשאנחנו רואים את ההפגנות האלה בארה"ב, אנחנו צריכים לשאול את בני השיח שלנו: האם אתם מבינים עכשיו מול מה ישראל מתמודדת? האם אתם מבינים שישראל היא בסך הכל הפגוש הקדמי של הרכב שנקרא 'העולם המערבי'? האנשים ששורפים את דגלי אמריקה ברחובות ניו יורק וקוראים להשמדתה, הם אותם אנשים שחולקים את אותה אידיאולוגיה של אלה שתוקפים את ישראל.

אנחנו צריכים להשתמש בתיעודים האלה כדי להעביר מסר ברור: אנחנו נלחמים את המלחמה שלכם. אם ישראל חלילה תיפול, אתם הבאים בתור. למעשה, כמו שאנחנו רואים ברחובות אמריקה – הם כבר התחילו להגיע אליכם.

שורה תחתונה

הקריאות להשמדת ארצות הברית ולשינוי צביונה מתוך שטחה הן קריאת השכמה לעולם המערבי כולו. עבורנו, זוהי הוכחה ניצחת לכך שהמאבק שלנו אינו מקומי, אלא חלק ממערכה גלובלית על ערכי החופש והדמוקרטיה. הגיע הזמן שנפסיק להתנצל ונתחיל להשתמש במציאות הזו כדי להעביר את ההסברה שלנו מהגנה להתקפה. העולם חייב להבין: ישראל היא לא הבעיה, ישראל היא קו ההגנה הראשון של העולם החופשי.