מהו ״חטא הקאט״ שאריאל מדבר עליו?

״חטא הקאט״ הוא הנטייה שלנו לחתוך ולפסול אנשים באופן מיידי על סמך שיוך פוליטי, כלי התקשורת בהם הם צופים או דעות קדומות, מבלי להקשיב באמת עד הסוף למה שיש להם להגיד.

מה גרם לאדם בסרטון לשנות את דעתו באופן כל כך קיצוני?

הוא נשאל שאלה פשוטה אך נוקבת: ״האם אי פעם צפית באמת באחד מהעימותים המלאים שלו?״. כשהבין שביסס את כל שנאתו על שמועות, תעמולה וקטעים חתוכים, הוא החליט לצפות בעצמו - והתפכח לחלוטין מתפיסת עולמו הצרה.

למה חשוב לפתח חשיבה ביקורתית גם כלפי מי שאנחנו מסכימים איתו?

משום שהעולם אינו שחור ולבן. ראייה ביקורתית מאפשרת לנו לא להכשיר אוטומטית כל מעשה של מי שאנחנו אוהבים, ובמקביל לדעת לשבח את מי שאנחנו פחות אוהבים כשהוא עושה את הדבר הנכון. זו הדרך היחידה למנוע פילוג ושנאת חינם.

האם אנחנו באמת מקשיבים? סרטון ההתפכחות שישנה את הדרך בה אתם מתווכחים

אנחנו חיים בעידן שבו אנחנו ממהרים לשפוט ולבטל אנשים על סמך פוזיציה מבלי באמת להקשיב להם. צפו במסע ההתפכחות המטלטל שמלמד אותנו שיעור קריטי על חשיבה ביקורתית, תרבות הביטול והסכנה שבפילוג העם.

האם אנחנו באמת, אבל באמת, מקשיבים למה שאנשים אחרים אומרים?

זו לדעתי מחלה קשה מאוד שאנחנו חייבים להילחם בה, והיא גורמת לפילוג עמוק עמוק בתוך העם שלנו. אנחנו חיים בעידן שבו אנחנו בוחרים אם לאהוד, לאהוב או לשנוא אדם על פי תפיסות מוקדמות. אנחנו הולכים כמו עדר, מבלי לעצור רגע ולהקשיב עד הסוף למה שהאדם שמולנו מנסה להגיד.

אני רוצה לשתף אתכם בסרטון שלדעתי האישית הוא אחד הסרטונים הכי חשובים שאפשר להראות היום. הוא קריטי במיוחד עבור הנוער שלנו, שגדל לתוך מציאות של רשתות חברתיות מקוטבות, אבל לא רק להם. גם אנחנו, המבוגרים, חוטאים בחטא אחד מאוד מאוד בסיסי. אני קורא לו "חטא הקאט".

"חטא הקאט": כשהפסקנו להקשיב והתחלנו לשפוט

מהו בעצם אותו חטא? זהו הרגע שבו אנחנו הולכים בעיניים עצומות אחר תפיסות מסוימות, ולפעמים אפילו לא מוכנים להקשיב לדעות אחרות. אנחנו שופטים אנשים לפי הפוזיציה שלהם, לפי התפיסות הפוליטיות שלהם, ולפי הערוצים שהם צופים בהם או מופיעים בהם.

יש לנו בראש כל מיני תפיסות מובנות שגורמות לנו להדהד מישהו או לבטל אותו בשנייה אחת של חוסר הסכמה, מבלי באמת להקשיב לדברים שהוא אומר. זו תופעה שאני נתקל בה כל יום. אני רואה אותה אל מול האנטישמים ששונאים אותנו בעולם, אבל הרבה יותר עצוב וכואב מזה – אני נתקל בה גם בתוך העם שלנו.

השאלה ששינתה הכל: "האם באמת צפית בו?"

הסרטון שאני מדבר עליו הוא פשוט מטלטל. הוא מציג אדם שעבר מסע התפכחות שלם, וכל זה קרה רק בזכות שאלה אחת פשוטה שהוא נשאל.

הוא מתחיל את דבריו בווידוי קשה, ומתאר כיצד היה שבוי בתפיסות מסוימות, ממש משפטים של שטיפת מוח. הוא שנא דמויות ציבוריות מסוימות (במקרה הזה, הפובליציסט האמריקאי צ'רלי קירק) שנאת מוות. אבל אז, מישהו שאל אותו את השאלה ההוגנת ביותר שיש: "האם אי פעם באמת צפית באחד מהעימותים שלו?"

האדם הזה הבין לפתע שהוא חי בחוסר כנות אינטלקטואלית. הוא הבין שהוא מאלה ששותים את ה"קול-אייד" (משקה שנקשר לעיוורון אחרי כתות), מסרב להתעמת בתום לב עם כל פרספקטיבה שסותרת את תפיסת העולם הצרה והמפרופגנדת שלו. הוא קלט שהוא ביסס את כל מה שהוא חושב על בן אדם, שיש לו אלפי שעות של הקלטות זמינות לציבור, על סמך כלום. על סמך שמועות. על סמך מה שאמרו לו לחשוב.

וכשהוא סוף סוף פתח יוטיוב והקשיב – המסע שלו התהפך. הוא התפכח.

לצאת מתפיסת השחור-לבן

המסקנה כאן היא הרבה יותר רחבה מאישיות כזו או אחרת. יהיו אנשים שאנחנו יכולים לא להסכים עם חלק מהדברים שהם אומרים או עושים, ועדיין להסכים עם חלק אחר.

עצם התפיסה שלנו שבן אדם הוא או "טוב מוחלט" או "רע מוחלט" היא הרסנית. כשאנחנו חושבים ככה, אנחנו כל הזמן או מכשירים את כל מה שהאדם עושה (כי הוא "משלנו"), או פוסלים את כל מה שהוא עושה (כי הוא "מהצד השני"). התפיסה הזו, לדעתי, היא שגויה מיסודה. העולם הוא לא כזה שחור ולבן.

היכולת שלנו להגיד את זה בצורה מפורשת, גורמת לנו להיות ביקורתיים כלפי כולם. אנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי אלה שאנחנו אוהבים, כלפי אלה שאנחנו פחות אוהבים, וגם לדעת לשבח את אלה שאנחנו פחות אוהבים – אם הם עושים את הדבר הנכון.

שורה תחתונה: הדרך לריפוי מתחילה בהקשבה

תחשבו על זה רגע בבקשה. תחשבו כמה זה חשוב שאנחנו, כחברה, נחזור לאמץ ביקורתיות בריאה. ביקורתיות כזו שיכולה לפתוח לנו את הדעה לדברים נוספים, ובעיקר – לאפשר לנו להקשיב לדעות שהן שונות משלנו.

אנחנו חייבים לעשות את זה מבלי להשתמש בנאצות, מבלי לזרוק הכללות לאוויר, ומבלי להחזיק במחשבה היהירה שהאנשים מהצד השני "לא מבינים כלום". זו הזדמנות אדירה עבורי להזכיר לכם כמה חשוב שאנחנו נילחם בשיח השנאה והנאצות ברשת.

בואו נפסיק לבטל. בואו נתחיל להקשיב. אולי נופתע לגלות שגם אנחנו, לפעמים, צריכים לעבור מסע של התפכחות.