איך ה-BDS משתלט על ערים בעולם (ומה אנחנו עושים נגד זה)

אם עדיין לא שמעתם, יש חזית נוספת, שקטה אך קטלנית, שנלחמת נגדנו ברחבי העולם. זו לא חזית של טילים או מנהרות, אלא חזית של חרמות, פגיעה כלכלית והשתלטות עוינת. למרות הרבה מאוד סרטונים שאני עושה בנושא, מסתבר שעדיין יש אנשים שלא יודעים על המלחמה הזו, ועל כך שיש לנו עמותה שנקראת "חרב גדעון". ביחד עם ארגון בשם "אוקט סבן" (Oct 7), אנחנו נלחמים מלחמה עיקשת וקשה במיוחד בארגוני ה-BDS ברחבי המערב.

תנועת ה-BDS, אותו ארגון שמנסה להחרים את ישראל ולדאוג לכך שישראל תעוף מהאירוביזיון, מפיפ"א ומכל מיני במות בינלאומיות, פועלת לפי אסטרטגיה מאוד מאוד חכמה ומחושבת. המטרה הנוכחית שלהם? להשתלט על ערים. ממש ככה. הם מסמנים ערים ברחבי המערב – בין אם זה באירופה (כמו בצרפת או בבריטניה), באוסטרליה, בארצות הברית וכמובן גם בקנדה.

שיטת הפעולה: הטרדה מאורגנת עד כניעה

איך הם עושים את זה? איך ארגון חרם משתלט על עיר שלמה? הפעילות שאנחנו ב"חרב גדעון" מנסים לעצור, יחד עם ארגונים נוספים, חושפת שיטת פעולה מטרידה במיוחד. הם לא מסתפקים בהפגנות ברחובות או בעצומות אנונימיות. הם באים ומתחילים להטריד באופן אישי וישיר את חברי מועצת העיר.

זה עובד בתצורה כזאת: הם שולחים לחברי המועצה אינספור הודעות לוואטסאפ האישי, מציפים אותם במיילים, ואפילו מחפשים אותם בבתים הפרטיים שלהם. הם מטרידים אותם ללא הפסקה, יום ולילה, עד שהחבר'ה האלה – פוליטיקאים מקומיים שבסך הכל רוצים שקט תעשייתי ולהמשיך לנהל את העיר שלהם – נאלצים להישבר. כדי להפסיק את ההטרדות, הם מקבלים החלטה כלשהי מטעם העיר. החלטה שפוגעת ישירות במדינת ישראל.

מה כבר עירייה אחת יכולה לעשות לישראל?

כששמעתי על זה בפעם הראשונה, שאלתי את עצמי: בסדר, אז עיר בארצות הברית או באירופה קיבלה החלטה. מה עירייה מקומית כבר יכולה לעשות למדינת ישראל? מסתבר שהיא יכולה לעשות הרבה מאוד. הנזק הוא עצום, ונראה שהמדינה שלנו מזניחה לגמרי את החזית הזו.

קודם כל, עירייה יכולה להפוך את עצמה ל"עיר תאומה" של אחת מהערים הפלסטיניות, בין אם זה שכם או עזה. ברגע שהיא מוגדרת כעיר תאומה, נפתחת הדלת ליצירת מיני-פרויקטים משותפים, שדרכם מזרימים לשם כספים מתקציבי העירייה. כספי מיסים של אזרחים תמימים במערב עוברים לגורמים עוינים במסווה של שיתוף פעולה מוניציפלי.

בנוסף, העיריות מקבלות החלטות ליצור בעיר שלהם אזורים שמוגדרים כ"אזורים נקיים מאפרטהייד" (Apartheid Free Zones). המשמעות היא משיכת כספים מהשקעות בחברות ישראליות, חרם על מוצרים ישראלים ברמת הרכש העירוני, ופגיעה כלכלית ותדמיתית קשה. כמעט ולא מכירים את הנושא הזה בציבור הרחב, אבל מדובר במכת מחץ לכלכלה וללגיטימציה של ישראל בעולם.

מקרה המבחן של טורונטו וההתפשטות בקנדה

כדי להבין עד כמה המצב חמור, תראו לדוגמה מה קרה לאחרונה בעיריית טורונטו שבקנדה. בעקבות הלחץ האדיר של פעילי החרם, הם החליטו להניף את דגל פלסטין על גבי בניין העירייה. הדבר הזה הגיע אחרי החלטת עירייה רשמית, ולמרות שבית משפט דחה ערעור שניסה לעצור את המהלך הזה.

וככה בדיוק הם עובדים: הם כובשים עיר אחר עיר אחר עיר. הם בכוונה עוברים מעיר לעיר בשקט יחסי, כי זה כמעט אף פעם לא מגיע לחדשות המרכזיות. אחרי טורונטו, המגמה הזו מנסה להתפשט לעוד ערים מרכזיות בקנדה, כמו ברמפטון, מיסיסוגה וקלגרי. הם מנצלים את חוסר המודעות כדי לקבוע עובדות בשטח, לבסס נורמות אנטי-ישראליות, ולהפוך את השנאה לישראל לחלק מהמדיניות הרשמית של העיר.

לעבור להסברה התקפית

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להישאר אדישים. בזמן שאנחנו מתמקדים באו"ם או בהצהרות של נשיאים וראשי ממשלות, ה-BDS חופר מנהרות תחת הלגיטימציה שלנו ברמת השטח, בתוך הקהילות המקומיות. זו הסיבה שהפעילות של "חרב גדעון" וארגונים שותפים היא קריטית. אנחנו חייבים לעבור מגישה של התגוננות לגישה של הסברה התקפית – לחשוף את שיטות הפעולה הבריוניות שלהם, לתמוך בחברי מועצה שמותקפים, ולמנוע מהם להשתלט על התקציבים והמרחב הציבורי בערים המערביות.

שורה תחתונה

חזית החרמות נגד ישראל לא מתנהלת רק באולמות האו"ם, אלא במועצות הערים המקומיות ברחבי העולם. ארגוני ה-BDS משתמשים בטקטיקות של הטרדה אישית ואגרסיבית נגד חברי מועצה כדי להעביר החלטות שפוגעות בנו כלכלית ותדמיתית – החל מהכרזה על "אזורים נקיים מאפרטהייד", דרך משיכת השקעות מחברות ישראליות, ועד הזרמת כספים לערים תאומות כמו עזה ושכם. אנחנו בעמותת "חרב גדעון" נלחמים בחזית הזו יום-יום כדי לעצור את ההשתלטות השקטה הזו. המידע הזה חייב לצאת החוצה, כי רק מודעות, חשיפה ופעולה אקטיבית יעצרו את כדור השלג הזה.