בידינו עמנו יגאל: ממצדה ועד למלחמת ההסברה של ימינו

גם היום יש לי בשבילכם סיפור שזור ומרתק. משהו מיוחד שמתחיל בספר שירה, עובר דרך אחד מהאירועים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה של העם שלנו, ומתחבר ישירות למציאות שאנחנו חיים בה היום.

יש לי כאן ספר שירים של אברהם שטרן, הידוע בכינויו "יאיר" (ממייסדי ומפקדי הלח"י – לוחמי חירות ישראל). בתוך הספר הזה מסתתר שיר שנקרא "אתה בחרתנו מכל העמים", שהוא למעשה חלק מתוך תפילת שבע. אבל בשיר הזה יש שני בתים ספציפיים שאני רוצה להקריא לכם, בתים שמקבלים משמעות מצמררת דווקא בימים אלה:

"אַלְפַּיִם שָׁנָה לַשָּׁמַיִם עוֹלָה / נְאָקָה חֲנוּקָה בֶּעָשָׁן. שָׁמַע יִשְׂרָאֵל! – אַךְ לֹא בָּא הַגּוֹאֵל, / יַעַן קָם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן. בְּדַם עוֹלָלִים, נִשְׁחֲטוּ כִּטְלָאִים / וּבִכְבוֹד יְלָדוֹת כִּי נִגְעַל וּבְרֶמֶץ מוֹקֵד הִנְנוּ נִשְׁבָּעִים: / בְּיָדֵינוּ עַמֵּנוּ יִגָּאֵל!"

הסיבה שבחרתי לפתוח דווקא בשורות האלה, שמזכירות לנו תקופות אפלות של שואה ופרעות, היא בגלל המשפט שחותם אותן: "בידינו עמנו יגאל".

זהו משפט שמלווה אותי במחשבה יום-יום. כשאני מסתכל על מה שאנחנו עושים פה עם נושא ההסברה, על המלחמה הסיזיפית נגד האנטישמיות ונגד כל עלילות הדם שמעלילים עלינו ברחבי העולם – אני מבין דבר אחד פשוט: אנחנו אלה שצריכים לקום ולגאול את עמנו. אף אחד לא יעשה את זה במקומנו. אנחנו חייבים להילחם על האמת שלנו.

אלעזר בן יאיר והסיקריים: חורבן מתוך פילוג

בואו נחזור רגע לאברהם שטרן. הכינוי המחתרתי שלו, "יאיר", לא נבחר במקרה. הוא נקרא על שמו של אלעזר בן יאיר, שהיה ממפקדי הסיקריים.

מי היו הסיקריים? מדובר בקבוצה של יהודים שפעלו בארץ ישראל בתקופה שלקראת חורבן בית שני. אנחנו הרי יודעים שהחורבן קרה, בראש ובראשונה, בגלל שנאת חינם ושנאת אחים. העם היה קרוע ומפולג בין קבוצות שונות: הפרושים, הצדוקים, הקנאים, והסיקריים.

הסיקריים קיבלו את שמם מהמילה "סיקה" – סכין קטנה או פגיון. ישנה אפילו תיאוריה היסטורית שהיה להם מנגנון מיוחד עם קפיץ מוסתר בשרוול, שאפשר להם לשלוף את הסכין בהפתעה. הם היו מתנקשים בסתר בכל מי שלא מצא חן בעיניהם, או בכל מי שלתפיסתם שיתף פעולה עם הרומאים והביא לחורבן המתקרב.

בעקבות חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה, הסיקריים, בהנהגתו של אלעזר בן יאיר, ברחו אל מדבר יהודה והתבצרו על הר מצדה. שם, על ההר המבודד, הם עמדו מול הכוחות הרומאיים העצומים שהגיעו כדי לכבוש את המעוז היהודי האחרון.

הדילמה המוסרית על חומות מצדה

את רוב מה שאנחנו יודעים על מצדה אנחנו שואבים מכתביו של ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס). עשיתי עליו בעבר סרטון נפרד, ובו הסברתי למה יש מצב שחלק גדול מהדברים שהוא כתב קצת מסולפים, ולמה קיימת מחלוקת גדולה לגבי מה באמת קרה שם על ההר.

אבל לפי הסיפור המוכר, הרומאים ניסו שוב ושוב לפרוץ את החומות ונכשלו. אלעזר בן יאיר ואנשיו היו זורקים אבנים ויורים חצים לעבר הפועלים הרומאים, ומכשילים את עבודות המצור. עד שהרומאים, בערמומיות אכזרית, שינו טקטיקה: הם תפסו שבויים יהודים והכריחו אותם לבנות את סוללת העפר (הרמפה) שאפשרה להם להגיע אל ביצורי מצדה.

כשהרומאים התחילו להעסיק פועלים יהודים, אלעזר בן יאיר קיבל החלטה גורלית. הוא אמר לאנשיו: "אנחנו לא מוכנים לפגוע ולא נהרוג יהודים". הפסקת האש הזו, שנבעה מאחריות כלפי בני עמם, עלתה להם בסופו של דבר בכך שהרומאים הצליחו להשלים את הסוללה, להגיע אל המבצר, ולפרוץ אותו.

הנאום האחרון וההגרלה הגורלית

על פי יוסף בן מתתיהו, כשהיה ברור שהרומאים עומדים לפרוץ פנימה, אלעזר בן יאיר נשא נאום דרמטי בפני אנשי מצדה. הוא אמר להם, פחות או יותר, את הדבר הבא: חבר'ה, את החירות שלנו אי אפשר לקחת מאיתנו. בואו נהרוג את נשותינו לפני שהרומאים יאנסו אותן, בואו נהרוג את ילדינו לפני שיהפכו אותם לעבדים, ובואו נלך אל הקבר כאנשים חופשיים.

על פי הגרסה הזאת, הם אכן הרגו אחד את השני, ולבסוף התאבדו, למעט כמה נשים וילדים בודדים שהסתתרו בצינורות המים ושרדו כדי לספר את הסיפור.

אבל האם יש לנו עדויות ארכיאולוגיות לסיפור הטרגי הזה? כאן נכנס לתמונה גיבור נוסף בשרשרת ההיסטורית שלנו.

יגאל ידין וההוכחה מהאדמה

הארכיאולוג המפורסם שחפר את מצדה בשנות השישים היה פרופסור יגאל ידין. אבל השם המקורי שלו לא היה יגאל ידין, אלא יגאל סוקניק. מאיפה הגיע השם "ידין"? הוא נבחר עבורו מתוך פסוק בספר בראשית. כשפרש משירותו הצבאי, הוא אימץ את השם המחתרתי שלו, שהתבסס על ברכת יעקב לשבט דן: "דָּן יָדִין עַמּוֹ" (בראשית מ"ט, ט"ז).

אותו יגאל ידין מצא בחפירותיו במצדה ממצא שהרעיד את עולם הארכיאולוגיה: הוא מצא אוסטרקונים – שברי חרסים שעליהם כתובים שמות. על אחד החרסים הבולטים ביותר היה כתוב במפורש השם "בן יאיר".

הסברה המקובלת של ידין הייתה שהחרסים האלה שימשו כמעין פתקי הגרלה. מכיוון שהיהדות אוסרת על התאבדות, הלוחמים היו צריכים להגריל ביניהם מי יהרוג את מי, ומי יהיה האחרון שיישאר כדי לשים קץ לחייו שלו. למצוא את השם "בן יאיר" כתוב על חרס באדמת מצדה – זה פשוט מרתק. זה מחבר את המיתוס למציאות פיזית שאפשר לגעת בה.

שורה תחתונה: אנחנו דור הגאולה

כך נסגר המעגל שלנו. מאלעזר בן יאיר על חומות מצדה, דרך אברהם שטרן ("יאיר") שכותב בשעת השמד של השואה "בידינו עמנו יגאל", ועד ליגאל ידין שחושף את ההיסטוריה שלנו מתוך האדמה.

המסר עבורנו, כאן ועכשיו, הוא קריטי. במלחמת ההסברה שאנחנו מנהלים היום, אין לנו את הפריבילגיה לשבת ולחכות שמישהו אחר יעשה את העבודה. אנחנו לא יכולים לסמוך על העולם שיבין אותנו מעצמו. האחריות להגן על השם שלנו, על ההיסטוריה שלנו ועל העתיד שלנו – מונחת על הכתפיים שלנו.

בידינו עמנו יגאל.

אם התוכן הזה מדבר אליכם, ואם אתם מבינים את החשיבות של להפיץ את האמת שלנו החוצה, אני מבקש מכם באופן אישי: שתפו את המאמר הזה, ספרו לחברים, ובואו ננצח יחד את האלגוריתם של הרשתות החברתיות שמנסה להשתיק תוכן ערכי ומעמיק. בואו נגאל את עמנו.