הגיע הזמן להשלכות: כשתומך חיזבאללה מתפתל מול המצלמה

אני רוצה לשתף אתכם בסרטון שהוא לא פחות ממאוד מספק, ומסיבה מאוד פשוטה ועמוקה שנוגעת ללב העשייה שלנו. כשאנחנו גולשים ברשתות החברתיות, אנחנו נחשפים לכמויות בלתי נתפסות של הסתה, המון רוע, ובעיקר – המון שקרים ופייק ניוז. התחושה המיידית שמתלווה לצפייה בתכנים האלה היא תסכול, אבל מעבר לתסכול, יש כאן תופעה פסיכולוגית שאנחנו חייבים להבין: רוב האנשים שמפיצים את הרעל הזה פועלים מתוך תחושה של "אפס השלכות".

מגפת ה"אפס השלכות" ברשת

בואו ננתח את המצב. אנשים יושבים מאחורי מקלדת או מסך סמארטפון, משתפים סרטונים, ומעלים תוכן שהוא שקרי לחלוטין ופוגעני בצורה קיצונית. אני לא מדבר כרגע רק על ישראל באופן כללי, אלא ספציפית על התוכן האנטי-ישראלי השקרי שמציף את הרשת. לאנשים האלה יש הבנה אחת מאוד פשוטה וברורה בראש: "לא יקרה לי כלום. הכל בסדר. אני יכול להגיד מה שאני רוצה, לתמוך במי שאני רוצה, ואף אחד לא יבוא אליי בטענות".

האנונימיות, או המרחק הפיזי שהרשת מאפשרת, מעניקים להם אשליית חסינות. הם מרגישים גיבורים גדולים כשהם מהדהדים תעמולה של ארגוני טרור, פשוט כי אף אחד לא עוצר אותם ושואל אותם: "סליחה, אתה עומד מאחורי מה שפרסמת הרגע?".

העימות: כשהמציאות דופקת בדלת

וכאן בדיוק נכנס לתמונה הסרטון שרציתי לדבר עליו. קרדיט ענק מגיע לבן (@benleogbn), שעשה מעשה של הסברה התקפית במיטבה. בן החליט לאמת בחור ממוצא לבנוני עם התוכן שהוא עצמו העלה לטיקטוק – תוכן שתומך בחיזבאללה.

כשמישהו סוף סוף מאמת את האנשים האלה עם מה שהם עשו, התגובה היא מרתקת. אני רוצה שתשימו לב במיוחד להתפתלות של הבחור. כשבן שואל אותו ישירות איך הוא יכול להגיד את הדברים האלה בטיקטוק, ולמה הוא מעלה את התוכן הזה אם הוא טוען שזה שלו, התשובה הראשונה והמגומגמת היא: "אני לא יודע, אני לא יודע".

פתאום, הגיבור הגדול של הרשתות החברתיות, זה שמשתף תעמולה של ארגון טרור רצחני, מאבד את המילים.

למה הם מתפתלים?

בן לא מרפה ושואל אותו ישירות על חיזבאללה. הוא דורש לדעת מה עמדתו לגבי הארגון. ואיך הבחור הלבנוני מגיב? הוא מנסה להתחמק. הוא מתחיל לשאול בחזרה: "אתם לבנונים? אני לבנוני...". הוא מנסה להסיט את הדיון לזהות הלאומית שלו, כאילו להיות לבנוני נותן פטור אוטומטי מתמיכה בטרור, או כאילו זה מסביר את ההצדקה לארגון שהורס את לבנון עצמה.

אבל בן חותך את מסך העשן הזה עם עובדה פשוטה וחדה: "זה נכון שאתה תומך בחיזבאללה, כי זה נחשב לארגון טרור".

ההתפתלות הזו קורית כי לאנשים האלה אין באמת טיעונים מבוססים. השנאה שלהם ניזונה מסיסמאות ריקות ומסביבה שמהדהדת את השקרים שלהם ללא ביקורת. ברגע שמוציאים אותם מתיבת התהודה שלהם ומציבים מולם מראה, ברגע שדורשים מהם לקחת אחריות על המילים שלהם ולהסביר איך הם תומכים בארגון טרור מוכרז – הם קורסים. אין להם מה להגיד.

לעבור להסברה התקפית

האירוע הזה הוא שיעור חשוב עבורנו בגישה של הסברה התקפית. אנחנו לא צריכים רק לשבת ולהפריך שקרים בדיעבד. אנחנו צריכים להתחיל לגבות מחיר – מחיר תודעתי, מחיר ציבורי – ממי שמפיץ שנאה ותומך בטרור.

הגיע הזמן שתתחלנה להיות קצת השלכות להפצה של סרטוני שנאה ופייק ניוז. כשאנחנו נתקלים בתומכי טרור ברשת, אנחנו לא צריכים להתנצל או רק להסביר למה ישראל צודקת. אנחנו צריכים לשאול אותם את השאלות הקשות: "האם אתה תומך בארגון טרור?", "איך אתה מצדיק את התוכן שהעלית?", "האם אתה מודע לכך שחיזבאללה מוגדר כארגון טרור ברוב העולם המערבי?".

השורה התחתונה

הסרטון של בן מוכיח שהאמת היא הנשק החזק ביותר שלנו, אבל רק אם אנחנו משתמשים בה כדי לתקוף את השקר, ולא רק כדי להתגונן מפניו. כשדורשים מאנשים לקחת אחריות על המילים שלהם, אשליית החסינות מתנפצת, והאמת נחשפת במלוא מערומיה. אל תפחדו לעמת, אל תפחדו לשאול, ואל תאפשרו למפיצי השנאה להרגיש שיש להם "אפס השלכות".