אתר מאובטח. חיבור מוצפן. לא נבקש סיסמה או פרטי אשראי בהודעה. דיווח אבטחה

אריאל אורבוך

לסדוק את האמונה: השאלה האחת שגורמת לשונאי ישראל לחשב מסלול מחדש

מה גורם לתומך פלסטין להפוך לציוני? אריאל אורבוך מסביר למה המילה "הסברה" כבר לא מספיקה, וחושף את הכלי העוצמתי ביותר שגורם לצד השני להטיל ספק באמונותיו.

עודכן: 4 דק׳ קריאה1:58 סרטון

אתם יודעים, הרבה פעמים אנחנו מדברים על "הסברה". הסברה למדינת ישראל. ואני, באופן אישי, חייב להודות שכבר באמת נמאס לי מהמילה הזאת. היא לא מייצגת אפילו טיפה ממה שאנחנו באמת אמורים לעשות. המילה "הסברה" טומנת בחובה סוג של הצטדקות. כאילו אנחנו תמיד נמצאים בעמדת מגננה, צריכים להסביר את עצמנו, להתנצל על קיומנו, לשכנע את הצד השני שאנחנו לא מפלצות. אבל אחרי כמעט שלוש שנים של עשייה אינטנסיבית בתחום, אני רוצה לשתף אתכם בתובנה ששינתה לי את כל התפיסה.\n\n## לסדוק את האמונות: הכלי החזק ביותר בארגז הכלים שלנו\n\nזיהיתי שאחד הכלים המשמעותיים ביותר שלנו הוא לאו דווקא כלי שגורם לצד השני להבין אותנו מיד. הוא לא נועד לשכנע אותם ברגע אחד או להפוך אותם לציונים נלהבים. זה אמנם יכול לקרות, אבל בואו נהיה כנים - זה די נדיר. מה שהרבה יותר נפוץ, ומה שאנחנו צריכים לשאוף אליו, זה לגרום לבן אדם שמולנו לעצור לשנייה אחת. פשוט לעצור, ולפתע להרגיש ספק לגבי הדעות של עצמו. אני קורא לזה "לסדוק את האמונות".\n\n### השאלה שמשנה את כל התמונה\n\nאיך עושים את זה? איך סודקים אמונה של אדם ששטפו לו את המוח נגד ישראל? אחת השאלות הכי חזקות שאנחנו יכולים לשאול היא פשוטה: "מי בעצם חושב כמוך?".\nכשאתם מדברים עם תומך פלסטין, תשאלו אותו: "מה סוג האנשים שהרבה פעמים תומך בדעה שאתה מחזיק בה עכשיו? מי השותפים שלך למאבק?".\n\n## המקרה של הבחור שהתעורר\n\nבסרטון ששיתפתי, אנחנו רואים דוגמה חיה ומרתקת בדיוק לתהליך הזה. בחור שבעבר נטה לתמוך בצד הפלסטיני, התחיל לשאול את עצמו את השאלות הקשות. הוא הסתכל ימינה ושמאלה על ההפגנות נגד ישראל, ובחן מי הם האנשים שהכי שונאים את מדינת ישראל.\nהמסקנה שלו הייתה מצמררת, אבל מדויקת. הוא הבין שהגרעין הקשה ביותר של שונאי ישראל מורכב מהקבוצות הקיצוניות והמסוכנות ביותר בעולם: נאו-נאצים, קומוניסטים רדיקליים ואיסלאמיסטים קיצוניים. הוא קלט שכולם, למרות ההבדלים התהומיים ביניהם, חולקים מכנה משותף אחד - השנאה התהומית לישראל.\n\n### הפסיכולוגיה של שינוי דעה\n\nלשנות דעה פוליטית או תפיסת עולם זה אחד הדברים הקשים ביותר עבור המוח האנושי. כשאדם מאמץ נרטיב - במקרה הזה, הנרטיב הפלסטיני של "המדוכא מול המדכא" - זה הופך לחלק מהזהות שלו. אם נבוא ונגיד לו "אתה טועה, הנה העובדות", המוח שלו מיד ירים חומות של מגננה. הוא ירגיש שמותקפים אותו אישית. לכן, הגישה הישירה של "הסברה" נכשלת פעם אחר פעם.\nאבל כשאנחנו שואלים "מי השותפים שלך?", אנחנו לא תוקפים את הזהות שלו, אלא מציבים בפניו מראה חברתית. אנחנו גורמים לו להרגיש אי-נוחות עם הקבוצה שאליה הוא משייך את עצמו. הפסיכולוגיה האנושית שואפת לשייכות לקבוצה חיובית ומוסרית. ברגע שהוא מזהה שהקבוצה שלו מורכבת מקיצוניים אלימים, הדיסוננס הקוגניטיבי מתחיל לעבוד שעות נוספות.\n\n### הברית הלא קדושה\n\nבואו נתעכב רגע על התגלית של הבחור בסרטון. הוא זיהה תופעה מדהימה שאנחנו רואים היום ברחבי העולם. ישנה ברית לא קדושה בין קצוות שלכאורה אין ביניהם שום קשר. מצד אחד, נאו-נאצים ועליונות לבנה ששונאים יהודים מסיבות גזעניות. מצד שני, קומוניסטים ומרקסיסטים רדיקליים ששונאים את ישראל כי היא מייצגת עבורם את המערב והקפיטליזם. ומצד שלישי, איסלאמיסטים קיצוניים ששואפים להשמיד את ישראל מסיבות דתיות של ג'יהאד.\nהמשותף היחיד לכל הקבוצות הללו הוא השנאה לישראל ולעם היהודי. כשאדם נורמטיבי, שאולי באמת מאמין שהוא פועל למען זכויות אדם, מבין שאלו הם חבריו להפגנה - משהו בו נשבר. הוא מבין שאם הוא צועד יחד עם אנשים שדוגלים בדיכוי, אלימות וטרור, כנראה שהמטרה שהוא צועד למענה אינה צודקת כפי שחשב.\n\n### רגע השבירה: כשהשקרים נחשפים\n\nהבחור מתאר איך הוא ראה אנשי שמאל קיצוני מאשימים את ישראל בכל פשע אפשרי. הוא מציין אירועים ספציפיים שבהם האשימו את ישראל באופן אוטומטי, כמו עלילות דם שהתקשורת מיהרה להדהד. אבל אז הוא גילה את האמת. הוא הבין שהסיפורים האלה היו שקריים לחלוטין.\nוכאן הגיעה התובנה ששינתה את חייו: "אם הם שיקרו לי לגבי המקרה הזה, הם כנראה משקרים לי גם על דברים אחרים". זה בדיוק הסדק באמונה שעליו אני מדבר! ברגע שהאמון העיוור בתעמולה הפלסטינית נשבר, הדרך לאמת נפתחת.\n\n## מהסברה להתקפה: המסע אל הציונות\n\nאותו בחור לא עצר שם. הוא לא הסתפק בלהפסיק להאמין לשקרים, אלא החליט לעשות מעשה. הוא התחיל לחקור. הוא עשה את הבדיקות שלו, קרא, למד את העובדות ההיסטוריות והמציאותיות, ובסביבות חודש ינואר הוא עבר תהליך של התפכחות מלאה. היום, מתוך הבנה עמוקה של המציאות, הוא מגדיר את עצמו כציוני גאה.\nזהו כוחה של חשיבה ביקורתית. כשאנחנו מפסיקים להתגונן ומתחילים לאתגר את הצד השני, אנחנו מאלצים אותם להתמודד עם המראה שאנחנו מציבים מולם. אף אדם שפוי ושוחר שלום לא רוצה לגלות שהוא צועד באותה שורה עם נאו-נאצים וטרוריסטים איסלאמיסטים.\n\n## שורה תחתונה\n\nהגיע הזמן שנפסיק להשתמש במילה "הסברה" במובן הישן והמתנצל שלה. אנחנו לא צריכים להצטדק על כך שאנחנו מגנים על החיים שלנו ועל המדינה שלנו. במקום זאת, אנחנו צריכים לעבור למתקפה תודעתית. תשאלו את השאלות הקשות. תגרמו להם להטיל ספק. תסדקו להם את האמונות.\nבפעם הבאה שאתם נתקלים במישהו שיוצא נגד ישראל, אל תמהרו לשלוף נתונים היסטוריים. פשוט תשאלו אותו: "האם אתה באמת גאה לעמוד באותו צד עם האנשים החשוכים ביותר בהיסטוריה האנושית?". התשובה לשאלה הזאת, או לפחות השתיקה שתבוא אחריה, שווה יותר מאלף מילות הסברה.

שאלות ותשובות

שאלה: למה אריאל אורבוך מתנגד למילה "הסברה"?

כי המילה "הסברה" טומנת בחובה עמדת מגננה והצטדקות. במקום להתנצל, עלינו לעבור להתקפה תודעתית ולגרום לצד השני להטיל ספק באמונותיו.

שאלה: מהו הכלי החזק ביותר לשינוי דעתו של תומך פלסטין?

"לסדוק את האמונות" באמצעות השאלה: "מי עוד חושב כמוך?". כשאדם מבין ששותפיו לדעה הם נאו-נאצים, קומוניסטים קיצוניים ואיסלאמיסטים, נוצר אצלו ספק עמוק.

שאלה: מה גרם לבחור בסרטון להפוך מתומך פלסטין לציוני?

הוא הבין שהגרעין הקשה של שונאי ישראל מורכב מקבוצות קיצוניות ואלימות. בנוסף, הוא תפס את התעמולה האנטי-ישראלית בשקרים, מה שגרם לו לחקור בעצמו ולגלות את האמת.

עוד בנושא

מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?
הסברה התקפיתאיסלם

מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?

הרשתות החברתיות סוערות בעקבות חשיפתו של מנסור עבאס כי "נאלץ לקבל" את ישראל כמדינה יהודית רק כדי לרוץ לכנסת. אריאל אורבוך, שהתריע על כך מזמן, מנתח את המשמעויות ושואל - האם מקומם בממשלה?

4 דק׳ קריאה
עמותת 'חרב גדעון'

עמותת 'חרב גדעון'

הסברה התקפית למען עם ישראל

עמותת 'חרב גדעון' פועלת בחזית ההסברה — הכשרת דוברים, יצירת תוכן וכלים למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה, בארץ ובעולם. הצטרפו אל הפעילות ותנו לקול שלנו להישמע חזק וברור.

לאתר עמותת 'חרב גדעון' ←