הפח ההסברתי: למה המילה ציונות סיימה את תפקידה?

חברים, אני רוצה להגיד לכם שטמנו לנו פח הסברתי עמוק ומתוחכם – ואנחנו, לצערי, נפלנו בפח הזה בדיוק כמו שהאויבים שלנו תכננו. אני רוצה שתחשבו רגע אחד, בכנות, ותענו לעצמכם על השאלה הבאה: מה ההבדל בין ציוני, לישראלי, ליהודי?

תחשבו רגע.

השונאים שלנו תופרים לנו כעת "מיתוג" מחודש לביטוי ציוני, ויש לזה משמעות קשה מאוד בזירה הבינלאומית. כדי להבין את עומק הבעיה, אני רוצה לקחת אתכם למסע קצר בזמן.

מבחן ההיסטוריה: מה ההבדל בין גרמני לנאצי?

בואו נחזור שנייה אחת לשנת 1940. אתם אנשי העולם הגדול, קוראים עיתונים, מאזינים לרדיו. ואני שואל אתכם: תגידו לי, מה ההבדל בין הגרמני הממוצע לנאצי הממוצע באותם ימים? מה ההבדל בין השניים?

אם אתם לא בטוחים מה התשובה, או אם אתם מבינים שבתקופת המלחמה ההיא הגבולות היטשטשו לחלוטין בעיני המתבונן מהצד – אני רוצה שתבינו שזה בדיוק מה שקורה לנו היום. העולם לא יודע להבדיל היום. כששואלים את האדם הממוצע באירופה או בארצות הברית מה ההבדל בין ציוני, לישראלי, ליהודי – הם פשוט לא יודעים מה ההבדל. היעדר ההבחנה הזה הוא לא מקרי, הוא תוצר של מכונת תעמולה משומנת.

המיתוג מחדש של הציונות

מבחינת שונאינו, הם מנסים – ומצליחים במידה רבה – לתפור ממש מיתוג מחדש לביטוי "ציוני". ציוני או ציונות, מבחינתם, זו כבר לא תנועת שחרור לאומית. זו אידיאולוגיה רצחנית. אידיאולוגיה שלא שונה בהרבה מהאידיאולוגיה הנאצית.

למעשה, אני יכול להגיד לכם מניסיון אישי שאין יום, פשוט לא עובר יום, שברשתות החברתיות לא קוראים לי בתור ישראלי "נאצי" או משתמשים בהלחם המילים המזעזע "ציונאצי". ולמה זה קורה? כי האויבים שלנו הצליחו לעשות מיתוג מחדש לביטוי הזה. הם לקחו מילה שסימלה תקווה, בנייה ושיבה הביתה, והפכו אותה למילת גנאי נרדפת לרוע מוחלט.

מלכודת ה"הפרד ומשול"

עכשיו, מבחינתנו, כשאנחנו שומעים את המילה "ציוני", זה דבר מאוד ברור. מבחינתנו ציוני זה פטריוט ישראלי. זה מישהו שאוהב את ארץ ישראל, אוהב את מדינת ישראל, תורם לה ורוצה בהצלחתה. אנחנו שואלים את עצמנו: מה הקשר בין זה לבין ההאשמות המטורפות שלהם?

אבל אני רוצה להגיד לכם שלא סתם עושים את הדבר הזה. האויבים שלנו מפעילים פה טקטיקה קלאסית של "הפרד ומשול". בדיוק כמו שיש הבדל בין גרמני לנאצי, אבל בתקופת המלחמה לא היה כל כך ברור מה ההבדל למי שהסתכל מבחוץ – כך הם מנסים לייצר נתק. הם מנסים להגיד לעולם: "אנחנו לא נגד יהודים, אנחנו רק נגד ציונים". הם מייצרים קטגוריה של "יהודי טוב" (כזה שמתנגד לישראל) ו"יהודי רע" (הציוני). וכשהעולם לא מבין את ההגדרות, קל מאוד להשחיר אותנו.

משל התינוק: למה המילה ציונות סיימה את תפקידה?

כאן אני מגיע לנקודה שאולי תישמע לכם קצת שנויה במחלוקת, זו דעתי האישית בלבד ועשיתי על זה סרטונים בעבר: המילה "ציונות" כבר סיימה את תפקידה.

בואו נדייק את המושגים. ציונות היא הרצון לחזור לציון. היא הרצון והתנועה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. אבל חברים, ברגע שהרצון הזה התממש – זהו! יש לנו מדינה יהודית. יש לנו את מדינת ישראל.

אם אני אוהב את המדינה, משרת בה, תורם לה וחי בה – אני פטריוט ישראלי. אני לא צריך להשתמש בביטוי "ציונות" בשביל להסביר את זה. למה? כי ציונות הייתה השלב המקדים.

כדי להמחיש את זה, תחשבו על משל התינוק: כמו שאני לא אקרא לתינוק שלי "עובר" אחרי שהוא כבר נולד. העוברות הייתה השלב שבו הוא התהווה ונוצר בבטן. מרגע שהוא יצא לאוויר העולם, הוא תינוק, הוא ילד, הוא אדם. מדינת ישראל נולדה. אנחנו כבר לא בשלב העוברות של התנועה הציונית, אנחנו בשלב החיים עצמם של מדינת ישראל.

הבורות של האינטליגנציה העולמית

כשבוחנים את השיח העולמי, רואים עד כמה הבורות חוגגת, אפילו בקרב מי שנחשבים לאינטלקטואלים. אנשים שמאזינים לפודקאסטים, שמגדירים את עצמם כנאורים, משתמשים במילה "ציוני" (Zionist) כקללה. הם מטיחים את זה ביהודים ובישראלים כאילו מדובר באגודה סודית וזדונית.

הם לא מבינים את ההיסטוריה, הם לא מבינים את משמעות המילה, אבל הם משתמשים בה נגדנו כנשק. אנחנו עובדים מול דמוגרפיה של אנשים שניזונים מתעמולה, ששומעים מונחים וחוזרים עליהם כמו תוכים, בלי להבין שהם משרתים אג'נדה של שנאה עיוורת.

שורה תחתונה

הגיע הזמן שנתעורר ונבין את כללי המשחק החדשים. אנחנו נמצאים במלחמת תודעה, והמילים הן הנשק. כשאנחנו ממשיכים להישען על מונחים שהאויב כבר עשה להם מיתוג מחדש והשחיר אותם לחלוטין, אנחנו משחקים לידיים שלו.

אנחנו לא צריכים להתנצל, ואנחנו לא צריכים להסביר מונחים היסטוריים למי שאוטם את אוזניו. אנחנו ישראלים. אנחנו יהודים. אנחנו פטריוטים שאוהבים את המדינה שלנו ומגנים עליה. המדינה שלנו כבר נולדה, היא חיה, נושמת ובועטת. בואו נפסיק לקרוא לה עובר, ובואו לא ניתן לאויבים שלנו להכתיב לנו את המילון.