הבועה הכפולה: למה הילדים שלנו חייבים להתגייס לחזית ההסברה?

״4,000 שנות קיום של פלסטין״. כן, מסתבר שיש כזה ספר. מישהו ישב, כתב והוציא לאור ספר שמתיימר לגולל היסטוריה של 4,000 שנה. כשאני שומע את זה, אני חושב לעצמי: 4,000 שנים? אולי 4,000 שניות. אבל למרות הגיחוך הראשוני והתגובה הצינית שמתעוררת בנו באופן טבעי, כשאני מסתכל קדימה על מה שקורה בעולם, אני מודאג. אני ממש לא בטוח שנוכל לחזור לסיפור האמיתי שלנו כל כך בקלות, גם אם נרצה בכך מאוד.

זה לא שאני חושב שאפשר לשנות את התנ״ך בקלות. התנ״ך הוא עוגן. אבל מסביב לתנ״ך, מסביב להיסטוריה הכתובה והמוצקה שלנו, נבנית היום תעשייה שלמה של מגוון סיפורים, ספרים ומאמרים. כל המידע באינטרנט, שנאגר במשך שנים מאז שהוא קיים, נמצא שם בחוץ. והיום, למגרש הזה נכנס שחקן חדש ורב עוצמה שמשנה את חוקי המשחק לחלוטין.

מכונת הרעל הדיגיטלית: כשהבינה המלאכותית ״מעלה גירה״

הבינה המלאכותית שואבת את כל מה שקורה שם ברשת. נכון, היא עדיין מסתמכת (או לפחות אמורה להסתמך) על מידע שהוא היסטורית מבוסס ונכון. אבל עכשיו, נוצרים לנגד עינינו סיפורים חדשים שהם לחלוטין מסולפים.

בואו ניקח דוגמה פשוטה ומטרידה: אם היום תיכנסו לוויקיפדיה באנגלית ותחפשו את ההגדרה של המילה Zionism (ציונות) – התנועה הלאומית של העם היהודי – אתם תראו שם מעל 150 פעם את המילה Colonization (קולוניאליזציה/קולוניאליזם). וואו. תעכלו את זה רגע. התנועה לשחרור לאומי שלנו ממוסגרת שוב ושוב כפרויקט קולוניאליסטי.

ומה קורה הלאה? זה בדיוק מה שהבינה המלאכותית קוראת. היא ניזונה מהטקסטים האלה. יש משהו מאוד יפה, אך בו זמנית מאוד מסוכן, בבינה המלאכותית: היא מזינת את עצמה. מישהו כותב טקסט מסולף, הבינה המלאכותית ״אוכלת״ אותו, מעבדת אותו, ואז פולטת אותו החוצה כתשובה למשתמש אחר. היא ממש ״מעלה גירה״ של מידע שקרי. אז מה יהיה כשישאלו אותה בעתיד על ישראל? איזו מציאות היא תצייר?

משבר הזהות של הדור הבא

אם אני חוזר לנקודת הפתיחה שלנו – הנוער שלנו. תארו לכם נער ישראלי שמתעורר יום אחד, נחשף לכל התעמולה הזו ברשת, ושואל את עצמו: רגע, רגע, מה שמים אותי פה? האם גנבתי את המדינה הזאת? האם גירשתי אנשים? מה הסיפור האמיתי? אני רוצה לחקור!

כשהנער הזה ירצה לחקור, אם הוא ייכנס היום לוויקיפדיה, הוא יקבל תמונה מאוד מסולפת. היום זה המצב. בעוד חמש או עשר שנים? אני לא יודע בכלל מה יקרה ואיזה מידע יחכה לו שם. נראה שלמישהו יש אסטרטגיה ברורה לגרום לכך שהילדים שלנו יהיו בורים בכל מה שקשור להיסטוריה שלנו, או גרוע מכך – שיאמינו להיסטוריה המשוכתבת של הצד השני.

זה לא שאני אומר שלא מלמדים את זה בבתי הספר. מלמדים. אני יודע שיש שיעורי היסטוריה ויש שיעורי ציונות. אבל יש פער עצום בין לדעת את החומר לבגרות, לבין היכולת להבין לעומק את הסיפור. להבין אותו עד כדי כך שאתה יכול לעמוד זקוף ולענות למישהו מהצד השני של העולם ששולף לך פתאום ספר שנקרא ״4,000 שנות קיום של פלסטין״. אנחנו חייבים להתמודד עם זה.

הבועה הכפולה של ישראל

כשאני מסתכל על המצב הזה, אני לא יכול שלא להרגיש שאנחנו בישראל חיים בתוך בועה כפולה. אנחנו פשוט לא שמים לב שזה קורה מתחת לאף שלנו.

הבועה הזו מורכבת משני רבדים: א. אנחנו לא חשופים למה שהעולם עושה. אנחנו עסוקים ביומיום שלנו, בחדשות המקומיות, ולא רואים את קמפיין התודעה האדיר שמתנהל נגדנו בשפות זרות וברחבי הרשת. ב. אנחנו לא מבינים שזה יחזור אלינו. יום יבוא, בין אם זה כשנהיה בטיול בחו״ל, בקמפוסים באוניברסיטאות, או בזירה המדינית באו״ם – מתישהו השקרים האלה יתנגשו בנו חזק.

צו 8 לחזית ההסברה

לכן, אני אומר דבר כזה: בדיוק כמו שאנחנו חושבים על זה שהילד שלנו יתגייס מתישהו לצבא, ומבינים שזה תהליך טבעי והכרחי שיקרה, אנחנו חייבים להבין שהילד הזה יצטרך להתגייס גם לחזית הזאת – חזית ההסברה.

בשלב מסוים הוא ישאל שאלות, ובשלב מסוים ישאלו אותו שאלות. התפקיד שלנו לא מסתיים בשחרור מהבקו״ם. אם חשוב לי שהמדינה הזו תתקיים, הגישה של ״אני את שלי עשיתי בצבא ועכשיו תורו של הדור הבא״ פשוט לא מספיקה יותר.

השורה התחתונה

יש פה מאמץ מתמשך שאנחנו חייבים לקחת בו חלק. כולנו מגויסים. אנחנו חייבים לצייד את הילדים שלנו בידע, בביטחון ובהבנה עמוקה של השורשים שלנו, כדי לשמור על השרשרת הזו חזקה. רק ככה נבטיח שגם הדורות הבאים ידעו לספר את הסיפור שלנו – הסיפור האמיתי.