האתאיסט שהטריף את הטלוויזיה המצרית: כשמדע פוגש אולפן

שלום חברים, כאן אריאל.

היום אני רוצה לקחת אתכם לסיור קצר, מרתק ולמען האמת גם קצת מטריד, אל מעבר לגבול הדרומי שלנו. אנחנו מדברים הרבה על הסברה, על איך העולם רואה אותנו ועל איך אנחנו מתקשרים את עצמנו החוצה, אבל לפעמים, כדי להבין באמת את השכונה שאנחנו חיים בה, אנחנו צריכים להקשיב לשיח הפנימי שמתנהל בתוכה.

בסרטון שהופץ לאחרונה (ותורגם תודות לעבודת הקודש של מכון ממר"י - MEMRI, שעוקב אחר התקשורת בעולם הערבי), אנחנו נחשפים לרגע טלוויזיוני נדיר בטלוויזיה המצרית. רגע שמתחיל כדיון שאמור להיות תרבותי, ומהר מאוד מידרדר למפגן של השתקה, חוסר סובלנות ופאניקה מוחלטת של הממסד מול דור צעיר שמתחיל לשאול שאלות.

המפגש: מדע מול מסורת בשידור חי

הסיטואציה על המסך נראית מוכרת לכל מי שצופה בתוכניות פאנל: מראיין, איש דת מכובד, ומולם בחור צעיר שהוזמן לאולפן. אבל הנושא אינו שגרתי כלל. הצעיר הוזמן כדי לדבר על השקפת עולמו, והוא עושה זאת בצורה ישירה, שקטה וללא התלהמות.

לפי התמלול של הקטע, הצעיר אומר בפשטות שהוא אינו מאמין בקיומו של אלוהים או בדת. הוא מסביר את השקפת עולמו דרך הפריזמה של המדע, ומזכיר את תאוריית המפץ הגדול (או כפי שהדבר נשמע בתמלול, "הביק בנק"). הוא לא צועק, הוא לא מקלל, הוא פשוט מציג את תפיסת עולמו האתאיסטית והמדעית.

בעולם דמוקרטי פתוח, הצהרה כזו באולפן טלוויזיה הייתה גוררת כנראה ויכוח פילוסופי. איש הדת היה מציג את הטיעונים התיאולוגיים שלו, המראיין היה מנווט את השיחה, והצופים בבית היו נחשפים לסיעור מוחות. אבל לא זה מה שקרה באולפן המצרי.

אובדן העשתונות של הממסד

ברגע שהצעיר מסיים להציג את עמדתו, האווירה באולפן משתנה באחת. איש הדת והמראיין לא עונים לו בטיעונים לוגיים. הם לא מנסים לסתור את תאוריית המפץ הגדול או להוכיח את קיומו של הבורא דרך פילוסופיה של הדת. במקום זאת, הם עוברים מיד למתקפה אישית אגרסיבית.

"מי יצר אותך?" מטיח בו איש הדת. "היית בן אדם? אתה יודע איך התחלת? אתה מתכחש לאלוהים? מתכחש לדת?".

אבל השיא מגיע מכיוונו של המראיין, שאמור להיות המבוגר האחראי והאובייקטיבי באולפן. במקום להרגיע את הרוחות, המראיין מאבד לחלוטין את קור הרוח שלו. הוא פונה לצעיר ואומר לו בצורה חד משמעית: "אתה צריך ללכת לדוקטור נפשי".

כן, שמעתם נכון. בטלוויזיה המצרית הממלכתית, הבעת דעה אתאיסטית ואמונה במדע מתויגת מיד כמחלת נפש. המראיין לא עוצר שם, אלא ממליץ לצעיר בחום לעזוב את האולפן וללכת ישירות לבית חולים פסיכיאטרי ("מסטשפי אלאמראץ אלעקליה").

סילוק בשידור חי

הסצנה מגיעה לנקודת רתיחה כשהמראיין מחליט שהוא אינו יכול לשאת יותר את נוכחותו של הצעיר באולפן. הוא פונה אליו ואומר לו שהרעיונות שלו הרסניים. "אתה דוגמה רעה מאוד לצעירים המצרים", הוא מטיח בו.

ואז, בצעד חריג שממחיש יותר מכל את הפחד מהשונה, המראיין פשוט מסלק אותו מהשידור. הוא פונה למצלמה ומתנצל בפני הצופים בבית על כך שבכלל הביא אדם כזה לאולפן. "אני מתנצל בפני הצופים, לא ידעתי שזה יהיה המצב", הוא אומר, ומבהיר שהתוכנית תמשיך בלעדיו. הצעיר, שרק רצה להשמיע את דעתו, מוראה החוצה.

מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

הסרטון הזה הוא הרבה יותר מסתם קטע ויראלי משעשע או הזוי. הוא חלון הצצה עמוק לפסיכולוגיה של חברות מסוימות במזרח התיכון, ולדרך שבה הן מתמודדות עם שאלות, ספקות וביקורת.

ראשית, הוא מראה לנו את הפחד העמוק של הממסד מהדור הצעיר. העובדה שהמראיין ראה צורך להתנצל בפני הצופים על עצם השמעת הדעה, מעידה על כך שהם תופסים את הרעיונות המערביים, המדעיים והחילוניים כסכנה קיומית של ממש, כמעין וירוס שעלול להדביק את ה"צעירים המצרים".

שנית, זה מזכיר לנו להעריך את התרבות שלנו. בישראל, אנחנו מתווכחים בלי סוף. דתיים, חילונים, ימנים, שמאלנים. האולפנים שלנו מלאים בצעקות ובחילוקי דעות קשים. אבל עצם היכולת לשבת באולפן, לכפור באמונות היסוד של הצד השני, ולא להישלח לאשפוז פסיכיאטרי או להיות מסולק בבושת פנים – היא זכות אדירה שאינה מובנת מאליה במרחב שבו אנו חיים.

ולבסוף, בהקשר של הסברה והבנת המרחב: כשאנחנו מנסים לנהל דיאלוג עם העולם הערבי, אנחנו חייבים להבין את נקודת המוצא. חברה שאינה מסוגלת להכיל צעיר מתוכה ששואל שאלות על בריאת העולם, תתקשה מאוד להכיל נרטיבים מורכבים של עמים אחרים, קל וחומר של מדינת ישראל. חופש המחשבה הוא הבסיס לכל דיאלוג אמיתי, וכשהוא איננו, נשארת רק דוגמטיות והשתקה.

השורה התחתונה

חוזקה של אמונה או של תפיסת עולם לא נמדדת ביכולת שלה להשתיק את מי ששואל שאלות, אלא ביכולת שלה להתמודד איתן. כשמראיין בטלוויזיה נאלץ לשלוח צעיר לפסיכיאטר רק כי הוא מאמין במפץ הגדול, הוא לא מוכיח את כוחה של המסורת – הוא חושף את החולשה ואת הפחד של הממסד מפני קדמה וחשיבה ביקורתית. אנחנו נמשיך לעקוב, ללמוד ולהבין את השכונה שלנו, כפי שהיא באמת.