קללת העשור השמיני: האם מדינת ישראל תשרוד את המבחן ההיסטורי?

אתם יודעים, כשמסתכלים על דפי ההיסטוריה של העם שלנו, קשה שלא להרגיש צמרמורת קלה. ישנו דפוס מסוים, מעין תקרת זכוכית היסטורית, שהעם היהודי התקשה מאוד לשבור בעבר. הממלכות של דוד המלך ושלמה המלך – שיא תפארתה של הריבונות היהודית בעת העתיקה – שרדו בערך 73 שנה לפני שהתפצלו ונקרעו לגזרים. מאוחר יותר בהיסטוריה, גם ממלכת החשמונאים, שקמה מתוך גבורה אדירה ומרד חסר פשרות, הצליחה להחזיק מעמד כממלכה עצמאית ומאוחדת בסביבות ה-70 שנה בלבד.

אנחנו נמצאים עכשיו בשנת 78 להולדתה של מדינת ישראל המודרנית. עברנו את הרף של דוד ושלמה, עברנו את הרף של החשמונאים, אבל השאלה הגדולה שמרחפת מעל ראשנו כל יום היא: האם אנחנו נצליח באמת לשרוד לאורך זמן מעבר לשתי הממלכות הקודמות היהודיות שהיו כאן בארץ ישראל? האם אנחנו חוזרים על טעויות העבר, או שנדע לכתוב הפעם סוף אחר לסיפור שלנו?

האויב האמיתי לא נמצא מעבר לגבול

באופן טבעי, כשאנחנו חושבים על איומים קיומיים, המבט שלנו מופנה החוצה. אל הגבולות. אל מנהרות הטרור, אל משגרי הרקטות, אל המדינות העוינות שמקיפות אותנו. אבל האמת ההיסטורית הכואבת היא שהשאלה של הישרדות מדינת ישראל תוכרע לא על ידי זה שננצח את החמאס ואת החיזבאללה.

אל תבינו אותי לא נכון – הניצחון הצבאי הוא הכרחי. אנחנו חייבים להגן על עצמנו. אבל רק האויבים שלנו תמיד היו, וגם כנראה תמיד יהיו. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והשמות פשוט מתחלפים. פעם אלו היו הפלשתים והרומאים, היום אלו חמאס וחיזבאללה. האיום החיצוני הוא קבוע מתמטי בהיסטוריה שלנו.

אז מה באמת הפיל את הממלכות הקודמות? מה שיחליש אותנו בשני המקרים הקודמים, וכנראה מחליש אותנו גם עכשיו, זה אנחנו. זה העם שלנו.

וירוס הפילוג והשכחת הזהות

הסכנה הגדולה ביותר שאורבת לנו היא הפילוג בתוכנו. השנאת חינם, חוסר ההסכמה על כללי המשחק הבסיסיים, והקרעים שהולכים ומעמיקים בתוך החברה הישראלית. אבל הפילוג הזה לא נוצר בחלל ריק. הוא ניזון מבעיה עמוקה הרבה יותר: העובדה שחלק גדול מאיתנו לא מספיק יודע את ההיסטוריה ואת המורשת שלנו.

כשעם מאבד את הקשר לשורשים שלו, כשהוא לא זוכר מאיפה הוא בא ולמה הוא כאן, כל רוח קלה יכולה לעקור אותו ממקומו. למה זה כל כך קריטי לדעת את זה? בשביל הדורות הבאים. זה הכוח הכי חזק שלנו. אם ילד או ילדה שגדלים כאן לא מבינים את המשמעות העמוקה של להיות חוליה בשרשרת הדורות של העם היהודי, איך נוכל לדרוש מהם להיאבק על זכותנו לחיות כאן מול עולם שלעתים קרובות עוין אותנו?

לעבור מהגנה להתקפה

הבנתי שהתשובה למשבר הזה לא יכולה להישאר רק ברמת הדיבורים. אנחנו חייבים פעולה. לכן, החלטתי להקדיש את העמוד שלי ואת כל העשייה שלי בדיוק למטרה הזו: למורשת, לציונות, ליהדות.

אבל זה לא נגמר רק בלהכיר את עצמנו. כדי להיות חזקים באמת, כדי לעמוד זקופים בזירה הבינלאומית, אנחנו חייבים להבין גם את הסביבה שלנו. לכן אני מדבר גם על הקשר שלנו עם הנצרות ועם האסלאם. ההיכרות עם הדתות הללו, עם המקורות שלהן ועם האופן שבו הן מתייחסות אלינו, היא כלי נשק הסברתי מהמעלה הראשונה.

כל הידע הזה – ההיסטוריה, התנ"ך, הציונות, הבנת האסלאם והנצרות – נועד למטרה אחת ברורה: בשביל שאנחנו נוכל לעבור בהסברה מהגנה להתקפה.

מספיק להתנצל. מספיק רק להדוף שקרים ולכבות שריפות שיצרו אחרים. כשאנחנו חמושים בידע ההיסטורי שלנו, כשאנחנו מחוברים לזהות היהודית שלנו, אנחנו יכולים להכתיב את הנרטיב. אנחנו יכולים להציג לעולם את האמת שלנו בביטחון, ברהיטות, ומתוך עוצמה פנימית ששום אויב חיצוני לא יכול לסדוק.

השורה התחתונה

ההיסטוריה מציבה בפנינו מראה, וההשתקפות לא תמיד קלה לעיכול. קללת העשור השמיני אינה גזירת גורל משמיים, אלא תוצאה של מעשים אנושיים – של פילוג, של שכחה ושל ניתוק מהשורשים. הכוח לשנות את המסלול ההיסטורי נמצא בידיים שלנו. על ידי חיבור מחודש לסיפורים שלנו, למורשת ולזהות, אנחנו לא רק מבטיחים את הישרדותנו, אלא גם הופכים ללוחמי הסברה חכמים ויוזמים יותר. בואו נחזיר לעצמנו את הכוח הכי חזק שלנו.