התערבות זרה בישראל: מהחשמונאים ועד לטראמפ והרצוג

לאחרונה קרה משהו שבאופן אישי, אני חייב להודות, די מטריד אותי. נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, קרא לנשיא המדינה שלנו, יצחק הרצוג, "פתטי" ואפילו "חרפה". אני רוצה לספר לכם למה זה כל כך מטריד אותי, וזה לא קשור בהכרח לפוליטיקה של הרגע, אלא לעובדה שיש לדבר הזה תקדים היסטורי מצמרר במקורות שלנו מלפני אלפיים שנה. תכף תבינו בדיוק למה אני מתכוון.

כשהנשיא טראמפ מבקר את נשיא המדינה

קודם כל, בואו נשים את הקלפים על השולחן ונגדיר במה המאמר הזה לא הולך לעסוק. אני לא רוצה להיכנס למהות הספציפית של הסיבה שבגללה טראמפ תקף את הרצוג. כל הסיפור סובב סביב הדרישה של טראמפ שהנשיא הרצוג יעניק לראש הממשלה נתניהו חנינה ממשפטיו, כדי שיוכל להתפנות באופן מלא לניהול המלחמה.

הנשיא הרצוג מתמהמה עם ההחלטה הזו כבר תקופה ארוכה. באופן אישי, אני חושב שזה מעיד על חוסר מנהיגות – כמנהיג, אתה צריך לקבל החלטה לכאן או לכאן. לא משנה באיזה מחנה פוליטי אתם נמצאים, רובנו נסכים שהגיע הזמן לקדם את הסוגיה הזו ולקבל הכרעה. טראמפ טוען שהרצוג הבטיח לו כבר חמש פעמים שיעניק חנינה ולא עשה זאת, ולכן כינה אותו כפי שכינה.

אבל מה שמפריע לי בסיפור הזה הוא ביזוי מוסד הנשיאות שלנו. היכולת של נשיא זר לדבר כך על נשיא מדינת ישראל מראה שיש לארצות הברית דריסת רגל עמוקה מאוד בתוך הריבונות שלנו. שלא תבינו אותי לא נכון – טראמפ, בעיניי, הוא כמו כורש המודרני. הוא אולי הנשיא הכי ידידותי לישראל שהיה אי פעם בהיסטוריה מאז קום המדינה. הוא נחוש לסייע ליהודים, תמך בנו ועשה דברים מדהימים. ועדיין, חדירת ריבונות זרה לתוך הריבונות היהודית היא סכנה עצומה.

ימי הזוהר של שלומציון המלכה

איפה במקורות שלנו מופיע דבר דומה? בואו נחזור לתקופת בית שני, לסיפור שמביא אותנו עד לחורבן.

הכל מתחיל בשמעון, בנו של מתתיהו החשמונאי. שמעון קיבל מנדט על מדינה יהודית אמיתית – עם גבולות, צבא, שליט והחלת ריבונות של ממש. זו הייתה המדינה היהודית השנייה (אחרי ממלכות דוד ושלמה, ולפני הקמת מדינת ישראל ב-1948).

לשמעון היה בן בשם יוחנן הורקנוס הראשון, ולו היה בן בשם אלכסנדר ינאי. אלכסנדר ינאי היה נשוי לשלומציון המלכה, שידועה כאחת המלכות הטובות בהיסטוריה שלנו. התלמוד מתאר את תקופתה כתקופת תור הזהב: הגשם ירד בדיוק בזמן, והחיטה הייתה כל כך גדולה ומשובחת עד שהיא מתוארת "ככליות" (בגודל של כליה של אדם). הכל היה פשוט מדהים.

מלחמת האחים: חזיר בבית המקדש ומותו של חוני המעגל

אבל אז התחילו הצרות. לשלומציון ואלכסנדר ינאי היו שני בנים: יוחנן הורקנוס השני ויהודה אריסטובלוס השני. לאחר מות אמם, הם החלו להתווכח על הירושה ועל השליטה. והוויכוח הזה קרע את העם לשניים. הסכסוך, הפילוג וההסתה הגיעו לשיאם כאשר אריסטובלוס התבצר בתוך ירושלים, בזמן שהורקנוס ואנשיו צרו על החומות וניסו לפרוץ פנימה.

יש פרט מדהים על התקופה הזו: למרות שהם היו במלחמת אחים עקובה מדם, מדי יום אנשיו של הורקנוס היו מעלים לאנשיו של אריסטובלוס סל ובו כסף, כדי שאלה יקנו בהמה ויקריבו אותה כעולה בבית המקדש. שני צבאות שונאים זה את זה עד מוות, ועדיין דואגים להקריב קורבנות לקדוש ברוך הוא.

אבל יום אחד, נחצה קו אדום. אנשיו של הורקנוס לא שמו כסף בסל, אלא חזיר. כשאנשיו של אריסטובלוס העלו את הסל, החזיר נעץ את טפריו בכותלי ירושלים. על פי המסורת, באותו רגע נשמעה רעדה בכל ירושלים בגלל הביזוי העצום של קדושת המקום.

הסיפור מחריף. אנשיו של הורקנוס פנו לחוני המעגל (אותו צדיק שהיה מקיף את עצמו בעיגול ומתפלל לגשם) ודרשו ממנו לקלל את אנשיו של אריסטובלוס. חוני סירב. הוא פנה לאלוהים ואמר: "אלה בניך ואלה בניך, אני מבקש שאף אחד מהם לא יצליח לפגוע בשני". אנשיו של הורקנוס זעמו על התשובה הזו, ופשוט רצחו את חוני במקום.

הטעות הגורלית: להכניס את הרומאים הביתה

כשהורקנוס ראה שהוא לא מצליח לפרוץ את חומות ירושלים, הוא פנה ליועצו הבכיר, אנטיפטרוס (אביו של מי שלימים יהיה המלך הורדוס). אנטיפטרוס נתן לו עצה גורלית: "תקרא לעזרה מהמעצמה הגדולה".

הורקנוס הקשיב לו וקרא לפומפיוס, המצביא הרומאי. פומפיוס הגיע עם חייליו והתערב בסכסוך הפנימי שלנו. הוא הריח את החולשה, ראה שני אחים שנלחמים זה בזה, והבין את ההזדמנות לקבל נתח מממלכת היהודים.

מאותו רגע, הרומאים כבר לא יצאו מכאן. 130 שנה לאחר מכן, הגענו למרד הגדול ולחורבן בית שני. אותם רומאים שאנחנו הכנסנו במו ידינו, בראשותו של טיטוס, החריבו את בית המקדש. אותו חורבן שאנחנו מקוננים עליו בכל תשעה באב וזוכרים בכל חתונה – הגיע בגלל שאנחנו הזמנו מעצמה זרה להתערב בסכסוך פנימי.

השורה התחתונה

היום, ישנם אנשים בארץ שמארגנים עצומות וקוראים לנשיא טראמפ להתערב בפוליטיקה הישראלית – להטיל סנקציות על בית המשפט העליון או על פקידי ממשל שונים.

אני מתנגד לדבר הזה בצורה גורפת. כשמתווכחים איתי אומרים לי: "אבל הצד השני כבר עשה את זה". זה לא משנה. להזמין התערבות זרה זה פשוט להכניס שוב את הרומאים לתוך הריבונות שלנו.

קחו נקודה למחשבה: גם אם ההתערבות הזו משרתת את הצד שלכם היום, ברגע שאנחנו מאפשרים לנשיא ארצות הברית להתערב כך בפוליטיקה הפנימית שלנו ומרגילים את העולם שזה נורמלי – מה יקרה כשנשיא אחר, פחות אוהד מטראמפ, יישב בבית הלבן? האם גם אז נתמוך בהתערבות כזו?

ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו בדם: את הבעיות שלנו אנחנו חייבים לפתור בעצמנו, בתוך הבית.