גולדה מאיר צדקה: למה פרצה מלחמה אם גבולות 67 קדושים?

לפעמים שאלה אחת קטנה, פשוטה ו״טיפשית״ לכאורה, מייצרת כל כך הרבה היגיון, עד שהיא מסוגלת למוטט מגדלים שלמים של שקרים, תעמולה וצביעות בינלאומית.

אני רוצה לדבר איתכם היום על קונספט שאנחנו שומעים עליו בלי הפסקה בשיח הבינלאומי, באולפני התקשורת, באו״ם, ואפילו בתוך החברה הישראלית פנימה. אני מדבר כמובן על המושג ״גבולות 67״. אם תקשיבו לקהילה הבינלאומית או לכל מיני פרשנים מטעם עצמם, תחשבו שגבולות 1967 הם איזשהו קו קדוש, אידיאלי, הרמוני, שאם רק נחזור אליו – מיד יפרוץ פה שלום עולמי, זאב יגור עם כבש, והמזרח התיכון יהפוך לגן עדן עלי אדמות.

אבל יש כאן שאלה אחת פשוטה, כמעט ילדותית, שחייבת להישאל: אם הגבולות של 67 היו כל כך ״קדושים״, כל כך טובים, כל כך צודקים וכל כך מקובלים על כולם – למה פרצה מלחמה ב-67?

ההיגיון הברזל של גולדה מאיר

אני הולך לנתח איתכם עכשיו סרטון די מדהים של ראש ממשלת ישראל לשעבר, גולדה מאיר. בסרטון הזה, היא מדברת כהרגלה – בצורה רציונלית, הגיונית, חדה כתער ומאוד מאוד יפה. אין בה התלהמות, אין בה צעקות. יש בה רק עובדות של היסטוריה ושל שכל ישר, שמבוססות על המציאות הפשוטה של השכונה שבה אנחנו חיים.

אני רוצה שתשימו לב ללוגיקה שמסתתרת מאחורי המילים שלה. גולדה אומרת בצורה מאוד נחרצת וברורה למראיין, ולעולם כולו: אם לא הייתם תוקפים אותנו ב-1967, כל האזור של יהודה ושומרון היה היום שטח של ירדן. רמת הגולן הייתה נשארת של סוריה. עזה הייתה נשארת של מצרים.

היא מפרקת לגורמים את הטענות של מנהיגי ערב דאז. אם המנהיגים של אותה תקופה לא היו מחליטים לצאת למלחמת השמדה נגד מדינת ישראל הצעירה, אף אחד מהשטחים האלה לא היה עובר לידינו. המשוואה שגולדה מציבה היא פשוטה, והיא צריכה להיות חקוקה בסלע של התודעה הישראלית: בכל פעם שאתם תוקפים אותנו כדי להשמיד אותנו, אתם מאבדים שטח.

השקר של ״הקדושה״ של קווי 67

גולדה שואלת את השאלה שאנשים טובים בעולם משום מה מסרבים לשאול, או מעדיפים להתעלם ממנה. אם אתה רק הולך אחורה בזמן ל-1967, לפני המלחמה, המצב היה כביכול ״מושלם״ עבור מדינות ערב. הם שלטו בשטחים, הם הקיפו אותנו מכל עבר. אז למה הם תקפו? למה הם סגרו את המצרים? למה הם קידמו כוחות?

התשובה היא שהמטרה מעולם לא הייתה הגבולות. המטרה הייתה עצם הקיום שלנו. גבולות 67 לא היו קדושים עבורם אז, בדיוק כמו שהם לא באמת מעניינים אותם היום. הם רצו את הכל – מן הים ועד הנהר. וכשהם ניסו לקחת את הכל, כשהם קמו עלינו לכלותינו – הם הפסידו.

וכשמפסידים במלחמת השמדה שאתה יזמת, יש מחיר. והמחיר הזה הוא טריטוריה. אי אפשר לפתוח במלחמה כדי למחוק מדינה מהמפה, ואז כשהפסדת, לבקש פסק זמן ולחזור לקווי ההתחלה כאילו מדובר במשחק כדורגל.

מההיסטוריה אל ההווה: עזה ולבנון

ולמה אני אומר לכם את כל זה? למה להיזכר בגולדה מאיר ובמלחמת ששת הימים דווקא עכשיו?

דווקא בימים אלה, אנחנו נמצאים במציאות היסטורית שבה חלקים עצומים מרצועת עזה נמצאים בשליטת ישראל. חלקים גדולים מדרום לבנון נמצאים בשליטת ישראל. ביום שאני מציין לכם את הסרטון הזה, אפילו מבצר הבופור המפורסם נכבש שוב על ידי כוחות צה״ל.

אנחנו שוב עומדים באותו צומת היסטורי. שוב הותקפנו באכזריות שאין לתאר. שוב קמו עלינו לכלותינו, מעזה שבדרום ועד לבנון שבצפון. ושוב, כוחותינו נכנסו פנימה, נלחמו בגבורה עילאית, והשתלטו על השטחים שמהם יצאה התוקפנות הזו.

זה בדיוק הרגע להסתכל על ההיסטוריה, להקשיב להיגיון הבריא של גולדה מאיר, ולהגיד בקול רם וברור: השטחים האלה הופכים להיות שטחים שלנו, חברים.

לגבות מחיר טריטוריאלי כאסטרטגיית קיום

הם שלנו. לא עוד ״רצועת ביטחון״ זמנית שנסוגים ממנה אחרי כמה שנים. לא עוד ״קו צהוב״ או קו כחול או קו סגול שהאו״ם משרטט על מפה ושאף מחבל לא באמת מכבד. שטחים שהם שלנו.

חיילי צה״ל לא מסכנים את חייהם, לא נפצעים ולא נופלים בקרב רק כדי שנוכל למסור את השטח בחזרה לאותם אנשים שתקפו אותנו, בתמורה לעוד נייר חתום חסר ערך. הדם שנשפך מחייב אותנו ליצור מציאות ביטחונית חדשה לחלוטין. ומציאות ביטחונית אמיתית במזרח התיכון נמדדת בדבר אחד בלבד: אדמה. כשהאויב מסתכל מבעד לגבול ורואה שהשטח שממנו הוא יצא למסע הרצח כבר לא שייך לו, אלא יושבים בו יהודים – זו ההרתעה האמיתית היחידה.

אם אנחנו רוצים להבטיח את העתיד שלנו כאן במזרח התיכון, אנחנו חייבים להחזיר את המשוואה הישנה והטובה, המשוואה היחידה שמבינים באזור הזה: מי שקם להשמיד את מדינת ישראל ופותח נגדה במלחמה – מאבד שטח. לצמיתות.

זו לא נקמה, זו לא התלהמות, וזה לא רצון בכיבוש לשם כיבוש. זו רציונליות קרה, הגיונית והישרדותית. זהו חוק הטבע של המזרח התיכון, וזהו הצדק ההיסטורי הבסיסי ביותר. אם לא נגבה מחיר טריטוריאלי על התוקפנות הזו, לא עשינו שום דבר. אם נחזיר את השטחים שמהם טבחו בנו וירו עלינו, המלחמה הבאה היא רק עניין של זמן, והאויב יבין שאין שום מחיר אמיתי לניסיון להשמיד אותנו.

שורה תחתונה

גולדה מאיר הבינה את מה שהרבה מנהיגים היום מנסים לשכוח או לטשטש: מי שיוזם מלחמה כדי להשמיד אותך, לא יכול לבכות לקהילה הבינלאומית על השטח שהוא איבד כשהוא נכשל. אם גבולות 67 היו כל כך קדושים, המלחמה ההיא לא הייתה פורצת. היום, כשאנחנו שולטים בחלקים נרחבים בעזה ובלבנון בעקבות תוקפנות רצחנית נגדנו, עלינו לאמץ את אותו היגיון בדיוק: מי שתוקף – מאבד שטח. השטחים האלה צריכים להיות שלנו, למען ביטחוננו ולמען עתידנו.