איך לחשוף צביעות בהסברה: השיטה ששברה את בן וג'ריס

אני רוצה לשתף אתכם בתובנה משמעותית מאז שהתחלתי לעסוק בהסברה, ובמיוחד בסוגיה של הסברה התקפית. הסברה שהיא פחות מתנצלת, פחות עסוקה בלהצטדק כל הזמן, אלא כזו שבאמת מאתגרת את הצד השני, חושפת אותו במערומיו, ואפילו בצביעותו.\n\nהרבה אנשים פונים אליי, מראים לי התכתבויות, ומספרים לי על סוגיות שהם עדיין לא מצליחים לתת להן תשובה טובה. היום אני רוצה לחלוק איתכם את הכלי אולי הכי משמעותי והכי חזק שכדאי שיהיה לכם בארגז הכלים כשאתם מדברים על ישראל. האמת היא שזה כלי שהוא הרבה מעבר להסברה, אבל הוא קריטי במיוחד כאן.\n\n## למה אנחנו תמיד ממהרים להתגונן?\n\nכשמישהו אומר לנו "ישראל מבצעת רצח עם בעזה" או מטיח בנו כל האשמה קשה אחרת, האינסטינקט הטבעי והמיידי שלנו הוא להתחיל להכחיש. אנחנו מרגישים צורך עז להגן על המדינה שלנו, על החיילים שלנו, על הצדק שלנו. אנחנו מתחילים להסביר למה לא, שולפים נתונים היסטוריים, מדברים על צה"ל ועל המאמצים שלו, ומנסים פשוט לענות על הטענה.\n\nזה מובן, כי אנחנו יודעים את האמת ורוצים שהצד השני ידע אותה גם. אבל למעשה, זו לא תמיד הדרך הכי טובה. כשאנחנו רק עונים, אנחנו נשארים בעמדת מגננה. אנחנו מאשרים, בעצם ההתגוננות שלנו, שהצד השני הוא השופט ואנחנו הנאשמים. כשמדובר בשיחה חיה – בין אם זו שיחה טלפונית, פגישה פנים אל פנים, או אפילו שיחת זום (פחות בתגובות באינסטגרם או בפייסבוק, שם הדינמיקה שונה) – יש דרך יעילה הרבה יותר להפוך את הקערה על פיה.\n\n## כלי הנשק הסודי: שאלת השאלות\n\nהכלי הזה הוא פשוט: שאלת שאלות. במקום לספק תשובות שמעמידות אותנו בעמדת מגננה, אנחנו מעבירים את הכדור למגרש של הצד השני. אתם בטח מכירים את הרעיון הזה בתיאוריה, אבל אני לא יודע כמה יצא לכם לראות אותו ממש בפעולה, בזמן אמת, מול מצלמות.\n\n### המקרה של בן וג'ריס: צביעות בשידור חי\n\nדוגמה מדהימה לכך קרתה בראיון עם הבעלים והמייסדים של גלידת בן וג'ריס. מדובר בשני בחורים יהודים, והסרטון הזה הוא לא חדש – לדעתי הוא צולם לפני ארבע או חמש שנים. זה קרה כשהם החליטו שהם מחרימים את ישראל, או לפחות החליטו להפסיק למכור את גלידת בן וג'ריס ביהודה ושומרון, במטרה לעשות נזק לכלכלה הישראלית ולא לשתף פעולה עם מה שהם תופסים כפסול.\n\nהמרואיינת באותו סרטון עשתה משהו מבריק. היא לא התחילה להסביר להם על זכותנו ההיסטורית ביהודה ושומרון או על המורכבות של הסכסוך במזרח התיכון. היא פשוט שאלה אותם שאלה שחשפה את הצביעות שלהם בצורה מושלמת.\n\nהיא אמרה להם: "תגידו, אתם מתנגדים לדברים נוספים. אתם בעד זכותן של נשים להפיל, ואתם בעד זכויות הגירה לאנשים שנכנסים לתוך ארצות הברית. איך זה שאתם ממשיכים למכור את הגלידה שלכם במדינות כמו טקסס וג'ורג'יה?" (מדינות בארצות הברית שחוקקו חוקים נוקשים נגד הפלות והגירה).\n\n## כוחה של שתיקה\n\nהתגובה שלהם היא פשוט בית ספר להסברה. אפשר לראות אותם פשוט מתפתלים. השאלה הזאת פשוטה, אבל הצביעות שהיא חושפת היא כל כך שקופה כשהשאלה הנכונה נשאלת.\n\nאבל כאן מגיע החלק החשוב ביותר, וזה הכלי שאני רוצה שתיקחו מכאן: זכותה של אותה כתבת הייתה לשאול את השאלה – ולא לעזור להם. היא פשוט שואלת ושותקת. רואים אותם מתפתלים, מגמגמים, אומרים "אני לא יודע... זו שאלה טובה... אני צריך לחשוב על זה".\n\nבדרך כלל, בשיחות כאלה, רוב האנשים מנסים לשמר את השיח זורם. אם הצד השני נתקע, אנחנו מנסים לעזור לו, לנסח עבורו, או להמשיך הלאה. בטח כשזה מצולם. אבל היא שותקת. וכשהוא מתחיל להתפתל, היא לא עוזרת לו. אפשר לשמוע אותה ברקע, פשוט נותנת לו להתפתל במרינדה של הצביעות של עצמו.\n\n## איך תיישמו את זה בעצמכם?\n\nמעבר לתחושה הטובה שאנחנו מרגישים כשאנחנו רואים מישהו צבוע מתפתל ככה מול המצלמה, הרבה יותר חשוב לי שתיקחו את הכלי הזה לחיים שלכם. תשאלו את עצמכם: באיזו סוגיות אתם נתקלים ביומיום שלכם? כשאתם מדברים עם קולגות בחו"ל, עם סטודנטים בקמפוס, או אפילו עם מכרים ברשתות החברתיות – באילו סוגיות אתם יכולים לשאול שאלה שהיא שאלה שחושפת את הצד השני?\n\nהסברה התקפית היא לא לצעוק, לא להתלהם ולא לקלל. היא לדעת לשאול את השאלה המדויקת שתגרום לצד השני להבין שהוא לא באמת יודע על מה הוא מדבר, או שהוא מפעיל מוסר כפול. אתם מוזמנים גם לשתף כאן בתגובות באילו סוגיות אתם נתקלים, ואני אשתדל לתת לכם מניסיוני את השאלות הכי חזקות שאני שואל כשמתמודדים מולי בסוגיות האלה של ההסברה.\n\n### השורה התחתונה\n\nבפעם הבאה שמישהו מטיח בכם האשמות נגד ישראל, אל תמהרו לשלוף את דף המסרים ולהתגונן. קחו נשימה, תחשבו על שאלה חכמה שחושפת את חוסר הידע או הצביעות שלו, תשאלו אותה – ופשוט תשתקו. תנו להם להתמודד עם התשובה של עצמם.