הסברה התקפית: התמונה הגדולה מאחורי הצביעות של אנגליה

אתם יודעים, יש משהו מאוד אירוני במציאות שאנחנו חיים בה היום. בזמן שאנגליה מודיעה בדרמטיות שהיא עומדת להכריז על פלסטין כמדינה, הרחובות שלה עצמה מספרים סיפור אחר לגמרי. אם נסתכל על סרטונים שמגיעים מהרחובות המרכזיים של ערי אנגליה, אנחנו נראה המונים צועדים וקוראים ״תכביר! אללה אכבר! לא אילאה אילא אללה, מוחמד רסול אללה״.

וזה בדיוק הרגע שבו אנחנו צריכים לעצור, להרים את הראש, ולהבין שאנחנו בישראל מתמודדים עם אותה הבעיה בדיוק שאנגליה מתמודדת איתה. וגם ארצות הברית, וגם צרפת, ואירופה כולה. קוראים לזה התפשטות האסלאם הקיצוני והתבססות של אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית בלב העולם המערבי.

המלכודת של ההסברה התגובתית

מבחינת הסברה, אחד הדברים הכי בעייתיים שלנו כישראלים הוא שאנחנו כל הזמן, אבל כל הזמן, נמצאים במצב תגובתי. אנחנו משחקים במגרש שהצד השני שרטט, ולפי החוקים שהוא קבע.

תחשבו על זה: חמאס מפרסם תמונות וטוען שישראל הפגיזה את בית החולים אל-אהלי. תוך דקות, כל העולם כבר זועם עלינו, כותרות ראשיות בעיתונים המובילים מגנות את ישראל. ואת אף אחד בעולם לא מעניין כשאחרי כמה ימים מתברר מעל לכל ספק שזה בכלל היה טיל כושל של הג'יהאד האסלאמי שנורה לעבר ישראל ונפל בשטח הרצועה.

או קחו דוגמה אחרת: במרץ של השנה שעברה עלתה כתבה שלמה ומזעזעת על כך שחיילי צה״ל כביכול אנסו נשים עזתיות בבית החולים שיפא. כשהתברר שמדובר בשקר גמור, מומצא מתחילתו ועד סופו, הכתבה פשוט ירדה מהאוויר בשקט. אבל הרושם? הרושם כבר נשאר, והנזק התדמיתי נעשה.

קטאר החליטה לממן קמפיין חוצה יבשות, עתיר תקציבים, על כך שישראל מרעיבה את הילדים העזתים. ואת אף אחד לא מעניין שחמאס גונב את הסיוע ההומניטרי באלימות, שישראל מצניחה מזון ומכניסה מאות משאיות ביום, שלעזה יש בכלל גבול עם מצרים, ושיש ברשת מלא סרטונים מבוימים של ״פאליווד״. אנחנו תמיד רודפים אחרי השקר כדי להוכיח את האמת.

ובמקרה הטוב, ישראל נעה בין חוסר תגובה לתגובה רפה ומתנצלת. ובמקרה הרע? נציגי ציבור שלנו עושים לנו פיגועים תקשורתיים עם אמירות הזויות שרק מספקות תחמושת לאויבים שלנו.

זכוכית המגדלת של העולם

במקרים רבים, בגלל שאנחנו כל כך עסוקים בלהתגונן, התמונה הגדולה מתפספסת. העולם שם עלינו זכוכית מגדלת ענקית, בוחן כל כדור שיוצא מהקנה של חייל צה״ל, ומסתכל רק על מה שקורה בתוך גבולות ישראל.

אבל אנחנו כולנו כבר יודעים, וצריכים לצעוק את זה, שמדובר באידיאולוגיה הרבה, הרבה יותר רחבה. ישראל היא לא הבעיה — ישראל היא רק סימפטום אחד, קו החזית הראשון של ההתמודדות מול האידיאולוגיה הזו.

ממעוף הציפור, אפשר לראות בבירור שהאידיאולוגיה שתוקפת את ישראל באכזריות היא בדיוק אותה אידיאולוגיה שמתפשטת עכשיו באירופה, בארצות הברית ובאוסטרליה. זו אידיאולוגיה שמאיימת להחריב את כל הערכים שחשובים למערב החופשי: חירות, דמוקרטיה, זכויות אדם ושוויון.

מלחמת דת, לא סכסוך נדל״ן

חשוב מאוד לא להתבלבל. האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית פועלת מתוך אמונה יוקדת שזו מצווה דתית להקים ח'ליפות שלישית בעולם. מבחינתם, זה ציווי ישיר מאללה לכבוש בחזרה כל שטח שהיה פעם בשליטת האסלאם — מה שנקרא ״דאר אל-אסלאם״ (בית האסלאם) — וארץ ישראל נמצאת בדיוק בקטגוריה הזו.

זה לא סכסוך על גבולות, וזה לא מאבק על שחרור לאומי. לא סתם מחבלי הנוח'בה האכזריים לא צעקו ״פרי פלסטין״ כשהם טבחו בנו בשבעה באוקטובר. הם צעקו ״אללה אכבר״. כי מבחינתם, ומבחינת מי ששולח אותם, זו מלחמת דת לכל דבר ועניין.

לעבור להסברה התקפית

כשאנחנו מדברים על הסברה שעוברת מהגנה להתקפה, המשמעות היא לא רק לצעוק חזק יותר. הסברה התקפית היא הסברה שממסגרת מחדש את התמונה הגדולה.

זה אומר להפסיק להתנצל על כל תקרית נקודתית, ולהתחיל להראות לעולם שאנחנו רק חלק ממשהו הרבה יותר נרחב. אנחנו צריכים להציב מראה מול הפנים של אירופה ולהגיד להם: המלחמה שלנו היום, היא המלחמה שלכם מחר בבוקר.

ולכן, דווקא לאור מלחמת הדת העיקשת הזו, שנמצאת כנראה רק בתחילתה, זה כל כך אירוני ומגוחך שמדינות כמו אנגליה מאיימות עלינו ומטיפות לנו מוסר, בזמן שאנגליה עצמה כבר לא מכירה את עצמה לאור הכיבוש השקט והאלים שהיא עוברת מבפנים.

שורה תחתונה

הגיע הזמן להפסיק להיות שק החבטות של העולם. ההסברה הישראלית חייבת לעבור להתקפה, לחשוף את הצביעות המערבית, ולהסביר בצורה הברורה ביותר: ישראל היא המגן של העולם החופשי מפני הג'יהאד העולמי. אם אנחנו ניפול, אתם הבאים בתור.