ממתגוננים לתוקפים: איך עוצרים את מכונת השקרים והפרופגנדה נגד ישראל?

שלום לכולם, כאן אריאל. אני רוצה לדבר איתכם על משהו שמרתיח את הדם, אבל דורש מאיתנו פעולה קרה, מחושבת ואסטרטגית. לאחרונה יצא לי לצפות בסרטון קצר ברשתות החברתיות, סרטון שממחיש בצורה המדויקת והכואבת ביותר את מה שאנחנו מתמודדים איתו היום בזירת ההסברה העולמית.

בסרטון רואים צעירה אמריקאית, שפשוט רואים כמה זעם כלו בתוכה. היא מדברת באגרסיביות בלתי נתפסת נגד מדינת ישראל והציונות. אבל מה שיותר מטריד מהזעם שלה, הוא העובדה שהתפיסות שלה מבוססות על שקרים מוחלטים. אין שום קשר, אפילו לא קלוש, בין מה שהיא מאמינה בו וזועקת אותו בביטחון כה רב, לבין המציאות. זוהי אינה סתם בורות; זוהי תוצאה ישירה של פרופגנדה. זוהי תוצאה של תעמולה מתוזמרת ושטיפת מוח של ממש, שמופעלת על הדור הצעיר. וכשאנחנו רואים את התוצאות האלה, אנחנו חייבים לשאול את עצמנו: איך מתמודדים עם מכונת רעל כזו?

הוצאת דיבה נגד עם שלם

בואו נדבר רגע על המונח המשפטי "הוצאת דיבה". אם אותה צעירה, או כל משפיען רשת אחר לצורך העניין, היו עומדים מול המצלמה ואומרים את אותם שקרים בדיוק על אדם פרטי ספציפי – אותו אדם היה יכול לגשת לבית המשפט, להגיש תביעת דיבה, ולזכות בפיצויים עצומים.

אבל משום מה, כשמדובר במדינת ישראל, הכל מותר. אותה בחורה מרשה לעצמה להגיד בביטחון ש"כל הציונים הם גזענים, כל אחד ואחד מהם". זוהי הוצאת דיבה לכל דבר ועניין, רק שהיא מכוונת נגד קולקטיב, נגד עם שלם.

האנשים האלה לא פועלים בחלל ריק. יש להם פלטפורמות של מאות אלפי ולפעמים מיליוני עוקבים. כשהם מפיצים את השקרים האלה, הם לא רק מביעים דעה – הם מייצרים מציאות עבור דור שלם שצורך את המידע שלו דרך מסכים קטנים וסרטונים קצרים. אני חושב שזהו מקרה קלאסי שבו מדינת ישראל חייבת לקבל החלטה אסטרטגית: איך אנחנו מתמודדים עם אנשים שיש להם כמות עוקבים יפה, והם פשוט שוטפים לאנשים את המוח עם שקרים? אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעמוד מנגד בזמן שהם מהנדסים את התודעה של מיליוני צעירים ברחבי העולם וממציאים עלינו שקרים שרק ממשיכים הלאה והלאה.

לעצור את כדור השלג: המעבר להסברה התקפית

התגובה האינסטינקטיבית שלנו היא לנסות להסביר. אנחנו שומעים שקר, ומיד קופצים עם עובדות. אנחנו אומרים: "לא, חבר'ה, רגע! 60% מהישראלים הם בכלל לא לבנים, אז איך אפשר להגיד שאנחנו מדינת אפרטהייד לבנה? תראו מה הרצל חשב, תראו את המציאות בשטח."

אבל הנה האמת הכואבת: אחד הדברים שאני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות יותר, זה להסביר.

ההסברה הישראלית המסורתית תמיד ניסתה לפנות להיגיון. חשבנו שאם רק נציג את העובדות ההיסטוריות, אנשים יבינו. אבל אנחנו מתמודדים מול חומה של אגרסיביות ואמוציות, לא מול טיעונים רציונליים. אי אפשר לנצח רגש קיצוני ושנאה עיוורת בעזרת נתונים סטטיסטיים על מוצאם של אזרחי ישראל.

כל עוד אנחנו עסוקים בהסברה, בהתגוננות ובהצטדקות, אנחנו מפסידים. כשאנחנו מנסים להוכיח שאנחנו "לא גזענים", אנחנו משחקים במגרש שהם שרטטו עבורנו. הגיע הזמן להפסיק להיות עסוקים כל הזמן בהסברה מתגוננת. הגיע הזמן לבוא מהגנה להתקפה.

איך נראית התקפה? רדיפה משפטית וגביית מחיר

הסברה התקפית פירושה שאנחנו לא רק מסבירים למה אנחנו צודקים, אלא תוקפים את מקור השקר. אנחנו צריכים למצוא את הדרך המשפטית הנכונה לתבוע את האנשים האלה. כן, לתבוע אותם. לרדוף אותם בכלים משפטיים ולעצור את כדור השלג המשתולל הזה.

זה פשוט בלתי נתפס שעוד ועוד אנשים מרשים לעצמם להמציא עלינו שקרים בלי שום השלכות. כשאדם יודע שאם הוא יפיץ עלילת דם נגד ישראל הוא יעמוד בפני תביעות ענק – הוא יחשוב פעמיים. חופש הביטוי אינו החופש להוציא דיבה ולהסית. מדינת ישראל צריכה להקים מערך משפטי, או לתמוך בארגונים שעושים זאת, כדי לאתר את אותם מפיצי שקרים בולטים. ברגע שמשפיען רשת יאלץ להתמודד עם הוצאות משפטיות כבדות בגלל השקרים שהמציא, המסר יעבור מהר מאוד לכל שאר מפיצי הרעל.

השורה התחתונה

הפרופגנדה נגד ישראל היא מכונת רעל שמבוססת על שקרים ושנאה יוקדת. כדי לנצח אותה, אנחנו חייבים לשנות דיסקט. להפסיק להצטדק, להפסיק להתנצל, ולהתחיל לתקוף בחזרה באמצעות כלים משפטיים שיגבו מחיר כבד ממי שמוציא את דיבתנו.

מה אתם חושבים? האם הגיע הזמן להתחיל לתבוע משפיעני רשת שמפיצים שקרים? תכתבו לי בתגובות, ושתפו את המאמר הזה הלאה כדי שנתחיל לשנות את חוקי המשחק.