הסברה התקפית: הברית ההזויה בין השמאל הקיצוני לג'יהאד

אני מדבר לא מעט על הצורך האסטרטגי שלנו, כישראלים, להעביר את ההסברה שלנו מהגנה להתקפה. מה אני מתכוון כשאני אומר את זה? הרעיון הוא פשוט, אבל משנה מציאות: לא ייתכן שאנחנו נמצא את עצמנו כל הזמן, שוב ושוב, רק מתגוננים. לא ייתכן שכל השיח שלנו בעולם יסתכם בלהסביר מה אנחנו עושים או לא עושים בעזה, להצטדק על כל פעולה, ולהוכיח שאנחנו פועלים לפי הדין הבינלאומי.

במקום להיות על ספסל הנאשמים, אנחנו צריכים להראות לעולם את התמונה המלאה. אנחנו חייבים להסביר שאנחנו לא רק "מנהלים סכסוך מקומי", אלא שאנחנו ניצבים בחזית של תופעה הרבה יותר גדולה ומסוכנת – תופעה של התפשטות ג'יהאד קיצוני ברחבי העולם. המלחמה שלנו היא לא רק על הבית שלנו, היא קו ההגנה הראשון של העולם החופשי כולו.

תופעת "האידיוטים השימושיים"

כדי להבין את גודל האבסורד שאנחנו מתמודדים איתו, צריך להסתכל על מה שקורה בשנתיים האחרונות. הג'יהאד העולמי הזה משתמש בטקטיקה מדהימה וצינית: הוא מגייס לשורותיו המוני "אידיוטים שימושיים". בדרך כלל, מדובר באנשים בארצות הברית שמגיעים מתוך השמאל הקיצוני, ה-Woke Left.

אלו בדיוק אותם אנשים שדוגלים בשוויון זכויות מוחלט לנשים, תומכים נלהבים בזכויות לטרנסג'נדרים ולקולקטיב ה-LGBTQ, ומניפים את דגל הליברליזם הפרוגרסיבי בכל הזדמנות. ואיכשהו, בדרך מעוותת לחלוטין שקשה לתפוס בשכל הישר, כל האנשים האלה מצאו את עצמם הולכים יד ביד ומשלבים זרועות עם איסלאמיסטים וג'יהאדיסטים קיצוניים.

הדיסוננס כאן הוא מטורף. הרי אותם ג'יהאדיסטים שהם מריעים להם בקמפוסים וברחובות, היו עורפים להם את הראש בשנייה אחת אם רק הייתה מתאפשרת להם האופציה הזאת. הם יעשו את זה בלי למצמץ ברגע שיהיה להם את הכוח להשליט את חוקי השריעה במקומות שבהם הם פועלים. השמאל הקיצוני מגן על אידיאולוגיה ששואפת להשמיד את כל מה שהוא מייצג.

כשהפנטזיה המערבית מתרסקת על קרקע המציאות

כדי להבין עד כמה הניתוק הזה עמוק, אני רוצה לתאר לכם סרטון מטורף שרץ ברשת. זה תיעוד שבעיניי הוא מרתק ברמה הסוציולוגית והפסיכולוגית. רואים שם שני חבר'ה יושבים באולפן פודקאסט, ככל הנראה בהפסקה בין הצילומים. האחד הוא בחור אמריקאי, נציג מובהק של השמאל הקיצוני, והשני הוא איסלאמיסט קיצוני, ג'יהאדיסט לכל דבר ועניין.

הבחור האמריקאי, שחי בחלומות על שלום ורוד במזרח התיכון ומשוכנע שכולם בעולם חושבים כמוהו רק בגרסאות שונות, פונה למרואיין הג'יהאדיסט שלו. הוא בטוח שהוא עומד לקבל תשובה פייסנית שתתאים לנרטיב המערבי שלו. הוא אומר לו: "תגיד, מה אתם בעצם רוצים? שלום, נכון? בוא נדבר על שלום".

אבל הג'יהאדיסט מסתכל עליו, ובלי שום פילטרים או ניסיון למצוא חן, עונה לו את האמת הפשוטה שלו: "לא, אנחנו לא רוצים שלום. אנחנו רוצים התנגדות אלימה, חמושה".

כאן מתרחש רגע של קצר במוח של המראיין המערבי. הוא פשוט לא מצליח להאמין למשמע אוזניו. הנרטיב שלו לא מסוגל להכיל את התשובה הזאת. אז הוא מנסה שוב, כמעט מתחנן אליו שייתן לו את התשובה שהוא רוצה לשמוע: "לא, נו... אתם רוצים שלום בעצם, כן?".

והג'יהאדיסט בשלו, קר רוח ונחרץ: "אני אומר לך, אנחנו לא רוצים שלום. אנחנו רוצים התנגדות".

המראיין ממשיך להתעקש, מנסה לאלץ את המציאות להתיישר לפי התסריט שלו: "בוא, זה פודקאסט, בוא נדבר על שלום". והתשובה שהוא מקבל שוב ושוב היא חדה כתער: אנחנו לא פה כדי לדבר על שלום. אנחנו מדברים על התנגדות. הפלסטינים לא רוצים שלום, אנחנו רוצים מלחמה.

השורה התחתונה

הסרטון הזה הוא הרבה יותר מסתם קוריוז ויראלי. הוא מסמך שממחיש בצורה המדויקת ביותר עד כמה אותם "אידיוטים שימושיים" במערב מנותקים לחלוטין מהמציאות, ולא מבינים בכלל במה ובמי הם תומכים. בזמן שהם מנסים לכפות את המושגים המערביים, הליברליים והנאיביים של "שלום", "דו-קיום" ו"זכויות אדם" על הסיטואציה, הצד השני מדבר במונחים ברורים של מלחמת דת, התנגדות אלימה והשמדה.

וזה בדיוק המקום שבו ההסברה ההתקפית שלנו צריכה להיכנס לפעולה. התפקיד שלנו הוא לקחת את הרגעים האלה, שבהם המסכות נופלות והאמת צפה בחדר, ולהציג אותם לעולם. אנחנו צריכים להפסיק להתנצל על כך שאנחנו נלחמים בטרור, ולהתחיל לחשוף את הפנים האמיתיות של מי שעומד מולנו. אנחנו צריכים להראות למערב שהמלחמה שלנו היום, היא המלחמה שלהם מחר. אם לא נעצור את הג'יהאד כאן, הוא יגיע גם אליהם – ואז, שום דיבורים על שלום באולפני פודקאסט לא יעזרו.