ההיסטוריה חוזרת: החטוף, הכופר והתשובה של שמעון החשמונאי

אתם יודעים, מה שמדהים אותי בכל פעם מחדש כשאני קורא ולומד, זה שיש לנו בהיסטוריה של עם ישראל סיפורים שפשוט חוזרים על עצמם. הם חוזרים על עצמם ברמת דיוק כזו, שאם הייתי מספר לכם את הסיפור הבא בעילום שם, בלי לציין תקופות או שמות של אנשים, הייתם בטוחים במיליון אחוז שאני מדבר על אירועים מהתקופה הנוכחית. לא הייתם מנחשים שזה משהו שקרה לפני יותר מאלפיים שנה.

אבל כן, מה שאני הולך לספר לכם עכשיו התרחש לפני שני מילניומים. זהו סיפורם המרתק, הכואב והמעורר השראה של יונתן ושמעון החשמונאי.

אחרי יהודה המכבי: המנהיגות עוברת ליונתן

למתתיהו החשמונאי היו חמישה בנים: יוחנן, אלעזר, שמעון, יונתן ויהודה המכבי. בכל שנה בחג החנוכה אנחנו מציינים את סיפור הגבורה של המכבים ומהללים את מנהיגותו של יהודה. אבל מה קרה לאחר שיהודה המכבי נפל בקרב?

ההיסטוריה לא נעצרה. מי שקיבל על עצמו את ההובלה של העם באותם ימים קשים היה אחיו, יונתן החשמונאי. באותה תקופה, מי שעמד בראש הממלכה באזור שלנו היה שליט בשם דימטריוס. יונתן, שהיה מנהיג משכיל וחכם, ידע לכלכל את צעדיו בתבונה. הוא פעל בזירה המדינית ויצר הסכמים דיפלומטיים עם דימטריוס ועם מצביא נוסף בשם טריפון.

המלכודת של טריפון: חטיפה, בגידה ודם

כאן הסיפור מקבל תפנית מצמררת. טריפון, בחלקלקות לשון ובערמומיות, הזמין את יונתן להגיע אליו לפגישה. יונתן סמך עליו והגיע עם פמליה קטנה יחסית של בערך אלף חיילים.

על פי הסיפור ההיסטורי, ברגע שיונתן וחייליו הגיעו, טריפון טמן להם מלכודת אכזרית. הוא שחט את כל אלף החיילים של יונתן בדם קר, ולקח את יונתן עצמו בשבי. יונתן נכלא, והעם היהודי מצא את עצמו שוב במשבר מנהיגותי עצום, כשהמנהיג שלו מוחזק כבן ערובה בידי אויב אכזר.

שמעון החשמונאי נכנס לתמונה: סחיטה ורצח

לאחר חטיפתו של יונתן, מי שקיבל את ההובלה על העם היה אחיו, שמעון החשמונאי. ואז, הגיע המכתב. שמעון קיבל מכתב כופר מאותו טריפון.

טריפון, בדיוק כמו ארגוני הטרור של ימינו, כמו החמאס, הבין היטב את הכוח הפסיכולוגי והמדיני של חטיפת אנשים. הוא שלח לשמעון מסר סחטני: "תקשיב, אם אתה רוצה שאני אשחרר את אחיך, תן לי מאה כיכרות זהב, וגם תן לי ערובה".

שמעון עמד בפני דילמה קורעת לב, אך כיוון שרצה לעשות הכל בשביל לשחרר את אחיו החטוף, הוא נענה לדרישה ושילם לאותו טריפון. אבל האויב, כמו אויב, אינו יודע שובע ואינו מכבד הסכמים. למרות שקיבל את הכופר, טריפון רצח את יונתן.

גם מול הטרגדיה האישית והלאומית הזו, שמעון לא ויתר. הוא יצא למלחמה, עשה שיתופי פעולה צבאיים כדי לתפוס את טריפון, ונאבק בחירוף נפש כדי להחזיר את עצמותיו של אחיו לקבורה ראויה באזור מודיעין.

"לא ארץ נוכריה לקחנו": התשובה הניצחת של שמעון

ואם כל זה לא מספיק כדי להראות לכם עד כמה ההיסטוריה חוזרת על עצמה, תקשיבו להמשך. שמעון המשיך להנהיג, התעצם, ושלט בכל אזור יהודה. למעשה, זו הייתה הפעם השנייה בהיסטוריה שהוקמה מלכות ישראל עצמאית וריבונית (הפעם הראשונה הייתה בתקופתם של דוד המלך ושלמה המלך). שוב הייתה לנו מלכות ישראל עם גבולות ברורים ועם צבא חזק.

אבל אז, כמו היום, קמו האויבים ודרשו משמעון לסגת. הם טענו שהשטחים שעליהם הוא שולט אינם שייכים לו, ודרשו שיחזיר חלקים מהארץ.

התשובה של שמעון החשמונאי לאותם אויבים צריכה להדהד בכל דור ודור. הוא אמר להם, תקשיבו טוב: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא על אדמת זרים השתלטנו, אלא זוהי נחלת אבותינו".

השורה התחתונה

תחשבו איזה מדהים זה. כבר לפני אלפיים שנה, האויבים שלנו ידעו בדיוק מהי הבטן הרכה שלנו – הם ידעו שכשחוטפים לנו אנשים, אנחנו מוכנים לשלם מחירים כבדים.

כבר לפני אלפיים שנה, ידענו על בשרנו שאסור לסמוך על האויבים שלנו, ובכל זאת ניסינו פעם אחר פעם להגיע איתם להסכמים דיפלומטיים שנגמרו בדם.

כבר לפני אלפיים שנה, אמרו לנו אומות העולם: "זו לא המדינה שלכם, זו לא הארץ שלכם, תחזירו חלקים ממנה".

אבל כבר לפני אלפיים שנה, היו לנו מנהיגים חכמים, גאים וחזקים שידעו להסתכל לאויב בעיניים ולהגיד: "לא. זו לא ארץ נוכריה. זו נחלת אבותינו".

ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו הכל על ההווה שלנו. אנחנו רק צריכים להיות מוכנים להקשיב לה.