טבח חברון תרפ״ט והשבעה באוקטובר: כשההיסטוריה חוזרת על עצמה

אני כותב את השורות האלה סביב התאריך י״ח באב. אני בכוונה מדגיש את התאריך העברי, כי אני רוצה לקחת אתכם למסע קצר, כואב אך הכרחי, אל העבר שלנו. מסע שמתחיל בספר מזעזע שמונח לפניי: "טבח חברון".

טבח חברון התרחש בי״ח באב תרפ״ט, שנת 1929. הסיבה שאני רוצה לדבר עליו היום היא לא רק בגלל הזיכרון ההיסטורי, אלא בגלל שהתיאורים המופיעים בספר הזה – והזעזוע העמוק שמקבלים מהם – הם פשוט אחד לאחד מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר.

שבעה באוקטובר של שנת 1929

לפני שניכנס לתיאורים עצמם, יש עובדה אחת שחייבת להדהד לכולנו בראש: בשנת 1929 לא הייתה מדינת ישראל. לא היו פלסטינים – אף אחד באותה תקופה לא קרא לעצמו "פלסטיני". לא היו התנחלויות, לא היה "דיכוי", לא היה "כיבוש", ולא היה שום דבר מהדברים האלה שמשמשים היום כתירוץ לאלימות נגדנו.

וכשקוראים את האירועים מאותם ימים, אי אפשר שלא להגיד: אלוהים אדירים, זה בדיוק מה שעברנו, וזה בדיוק מה שאנחנו עוברים בימים אלה.

בספר מתואר כיצד את הפוגרום הזה ביצעו המוני ערביי חברון, בראשות שייח'ים וקאדים. מדהים ומצמרר לקרוא את אחד המשפטים שם: "כך נהפכה עיר הקודש חברון לעיר ההריגה, פוגרום עם שחיתות ומעשי טבח... והנה נשנה מחזה הימים הזה גם בארץ ישראל".

אז מה נגיד אנחנו, זבי הקיר, כשיש לנו עכשיו את מדינת ישראל הריבונית, ולא רק את ארץ ישראל תחת מנדט זר?

הספר מאגד תיאורים קשים מהעיתונים שיצאו בימים שאחרי הטבח, כולל רשימות של הנספים. יש בו תמונות קשות לצפייה של איברים קטועים, של פצועים שהובלו לבתי החולים, ושל בתי כנסת ובתים יהודיים שנשרפו עד היסוד.

מכונת ההכחשה: אז והיום

אבל החלק המדהים באמת מגיע מיד אחרי הזוועות – התגובה הערבית. בעיתונות הערבית של אותם ימים, באנגלית, פורסמו מאמרי הכחשה שזועקים: "Scandals of Jewish propaganda" (שערוריות של תעמולה יהודית). הם טענו בתוקף: "No atrocities, no mutilations" – לא היו מעשי זוועה, לא היו קטיעות איברים, לא היה כלום.

מה שמעניין מבחינה היסטורית הוא שההכחשה הזו התפרסמה לפני שהתמונות הקשות של האיברים הקטועים ושל הפצועים הגיעו לידיעת הציבור הרחב. התמונות הללו צולמו, אך הגיעו לידי היהודים רק עשרה חודשים לאחר מכן. כלומר, מנסחי ההכחשה הערבית פרסמו את המסמך שלהם בביטחון מלא, כשהם קוראים ליהודים: "Done with false propaganda" (תפסיקו עם התעמולה השקרית שלכם) וטוענים ש-"No unspeakable acts of savagery were found" (לא נמצאו מעשי פראות שלא ניתן לתארם).

זה נשמע לכם מוכר? זה דומה באופן מצמרר למה שאומרים היום בחמאס ובתומכיו ברחבי העולם: "לא היה אונס", "לא היו עריפות ראשים". הם מסבירים בשיא החוצפה שהם כיוונו רק לחיילי צה״ל ולא התכוונו לפגוע באזרחים, ואם נפגעו אזרחים – הם פשוט "נקלעו לירי תועה". זאת, מבלי לדבר בכלל על מאות הצעירים שנרצחו במסיבת הנובה, על המשפחות שנשחטו בבתיהן, ועל החטופים. אותה מכונת הכחשה, כמעט מאה שנים מאוחר יותר.

"בית אלמקדס": כשהאמת ההיסטורית עוד הייתה מוסכמת

יש עוד פרט אחד קטן, אך בעל משמעות אדירה, שמופיע במסמכי ההכחשה מאותה תקופה. בתחתית הפרסום הערבי מופיע שם ההוצאה: "Bait al-Maqdis Press, Jerusalem". העיתונות הערבית קראה לעצמה "בית אלמקדס".

מה זה "בית אלמקדס"? התרגום המילולי הוא "בית המקדש". היום, הפלסטינים והעולם הערבי כבר לא משתמשים בביטוי הזה בהקשר של ירושלים, כי מן הסתם, השם הזה מעיד על כך שהיה בית מקדש יהודי בירושלים. אבל באותה תקופה, בשנת 1929, לא הייתה מחלוקת בכלל על כך שהיה בית מקדש בירושלים ושהוא נבנה על ידי שלמה המלך. זו הייתה עובדה היסטורית שגם הערבים הכירו בה. היום הם מנסים להתכחש לעובדה הזאת, ולכן הביטוי הזה נעלם מהלקסיקון שלהם.

השורה התחתונה

כשאנחנו מסתכלים על טבח חברון בתרפ״ט ומשווים אותו לשבעה באוקטובר, התמונה שמתקבלת ברורה וכואבת. הזוועות שחווינו אז, אנחנו חווים גם עכשיו. ההכחשה השקרית שהופעלה אז, מופעלת בדיוק באותה צורה גם היום.

ההבדל היחיד הוא שאז לא הייתה לנו מדינה, לא היה לנו צבא, ולא היה להם את התירוץ של "הכיבוש" או "ההתנחלויות". אז בפעם הבאה שמישהו אומר לכם שהאלימות נגדנו נובעת מפעולות כאלה ואחרות של מדינת ישראל, תזכירו לו את י״ח באב תרפ״ט. האם זה באמת קשור לפעולות שלנו, או שמדובר בשנאה עיוורת ועמוקה הרבה יותר? התשובה, לצערי, כתובה בדם על דפי ההיסטוריה.