איך חמאס מודד ניצחון? הטעות המחשבתית של המערב

האם החמאס מתחרט שהוא עשה את השבעה באוקטובר? האם הוא חושב שזו הייתה טעות אסטרטגית? כשאנחנו מסתכלים על התמונות מעזה – על כל החורבות, על הבניינים שקרסו, על התשתיות שנהרסו לחלוטין – אנחנו נוטים לחשוב שמישהו שם למעלה בהנהגת חמאס מסתכל על זה ואומר: "וואו, חבל שעשינו את זה. תראו איזה מחיר שילמנו".

אבל התשובה לשאלה הזו היא חד משמעית: לא. הם לא מתחרטים. וכדי להבין למה, אנחנו חייבים לצלול לתוך הפער המנטלי העמוק שקיים בינינו לבינם, ולהבין איך בדיוק האויב שלנו מודד ניצחון.

המדד המערבי מול המדד של האויב

אנחנו במערב, ובישראל בפרט, חיים על פי סט ערכים מסוים. אנחנו חפצי חיים, אנחנו מקדשים את החיים, את השגשוג, את הכלכלה, ואת הביטחון האישי של כל אזרח. לכן, כשאנחנו בוחנים מערכה צבאית, אנחנו מודדים את ההצלחה או את ההפסד לפי הקטגוריות האלה: כמה חיי אדם אבדו? כמה רכוש נהרס? כמה שנים ייקח לשקם את הכלכלה?

אבל האויב שלנו לא חושב ככה. כל חיי האדם שאבדו בעזה, כל ההריסות שרואים בכל פינה – אין להם שום משמעות אמיתית בעיני הנהגת חמאס. הם פשוט לא מודדים את ההצלחה או את ההפסד לפי הקטגוריה הזו של חיי אדם ושל הרס רכוש כזה או אחר.

עבורם, המדד הוא אחר לחלוטין: הישרדות שלטונית ותפיסתית. ברגע שיהיה הסכם כלשהו – ברמה כזו שתפסיק את המלחמה – וחמאס נשאר בשלטון (או לחלופין, עלי חמינאי נשאר בשלטון באיראן), זהו ניצחון אדיר מבחינתם. עצם העובדה שהם שרדו את העוצמה של צה"ל והמשיכו להתקיים, זו ההוכחה מבחינתם שהדרך שלהם צודקת ושהם ניצחו.

מה באמת נחשב להפסד?

אז אם הרס, חורבן ואובדן חיי אדם לא נחשבים להפסד, האם יש משהו שכן יכול להגדיר להם האם הם ניצחו או הפסידו? התשובה היא כן, ויש נושא אחד מרכזי שנוגע בעצב הרגיש ביותר שלהם: איבוד אדמה. חד משמעית.

בעוד שאנחנו מקדשים את החיים, הם מקדשים את האדמה. השליטה בקרקע היא המהות של המאבק שלהם. לכן, הדרך היחידה שבה הם ירגישו שהם באמת הפסידו במערכה, היא אם הם יאבדו שטחים. כל עוד האדמה נשארת שלהם, גם אם היא חרוכה וחרבה, הם יראו בעצמם מנצחים.

השיעור של אנואר סאדאת

כדי להמחיש עד כמה התפיסה הזו מושרשת עמוק במזרח התיכון, כדאי לחזור אחורה בזמן אל אנואר סאדאת. למי שככה צעיר ולא מכיר, סאדאת היה נשיא מצרים שעשה את הסכם השלום ההיסטורי עם מנחם בגין, שהיה ראש ממשלת ישראל באותה תקופה.

לאחר חתימת ההסכם, סאדאת אמר משפט מדהים שמזקק את כל הפער התרבותי הזה למשפט אחד. הוא אמר ששני הצדדים קיבלו את מה שיקר להם: "אנחנו קיבלנו אדמה, והם קיבלו פיסת נייר".

וואו. הם אפילו לא מתביישים להגיד בפה מלא את הדברים שהם חושבים. מבחינת סאדאת, הוא החזיר למצרים את חצי האי סיני – אדמה מוחשית וקדושה. ומה ישראל קיבלה בתמורה? הבטחה, מילים, חוזה כתוב על פיסת נייר. זה ממחיש בצורה הטובה ביותר את סולם הערכים השונה בתכלית: המזרח התיכון מעריך אדמה, המערב מעריך הסכמים, שקט וחיים.

מחלת ה"לא-מקשיביטיס"

אני תמיד אמרתי שאנחנו במערב חותאים בדלקת קשה. גם אנחנו בישראל, וגם ארצות הברית, סובלים מדלקת נפוצה מאוד שנקראת "לא-מקשיביטיס". אנחנו פשוט לא מקשיבים.

אנחנו מנסים לנתח את האויב דרך המשקפיים שלנו. אנחנו מביאים פרשנים, מומחים ופרופסורים שיסבירו מה האויב "באמת מתכוון" כשהוא אומר משהו. אבל האמת היא שלא צריך לעשות שום דבר מורכב – צריך רק לשמוע מה שהם אומרים.

הם אומרים לנו בדיוק מה הם רוצים לעשות. הם לא מסתירים את זה. וכן, אנחנו צריכים להאמין להם. אם הם אומרים שזה מה שהם רוצים לעשות, אנחנו חייבים לקחת אותם ברצינות תהומית.

איום הגרעין האיראני והכוונות האמיתיות

בואו ניקח לדוגמה את איראן. אם עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, אומר בקולו: "אנחנו צריכים להשמיד את ישראל בשביל להביא את הגאולה" – אז אתה לא יכול להתחיל להתפלצף איתו.

אתה לא יכול לשבת באולפנים ולהתחיל לנתח ברמה הטכנית: "הוא כן מעשיר אורניום, הוא לא מעשיר אורניום, הוא מאוד רחוק מפצצה גרעינית...". כאילו, עם מה אנחנו משחקים פה? הבן אדם מצהיר במפורש שהמטרה העליונה שלו היא השמדה אקטיבית של מדינת ישראל כדי להגשים חזון דתי-אפוקליפטי. כשהוא אומר את זה, הוא מתכוון לזה. הדיון הטכני על אחוזי העשרת האורניום הוא חשוב מודיעינית, אבל הוא לא יכול לעוור אותנו מלהבין את הכוונה האסטרטגית והדתית הברורה שנאמרת בגלוי.

השורה התחתונה

הגיע הזמן שנפסיק להשליך את הערכים המערביים שלנו על אויב שמונע ממניעים שונים לחלוטין. חמאס לא מתחרט על ה-7 באוקטובר כי הרס וחורבן לא נחשבים בעיניו להפסד. כל עוד הם שורדים, הם מנצחים.

אם אנחנו רוצים לנצח באמת, אנחנו חייבים קודם כל להירפא ממחלת ה"לא-מקשיביטיס". אנחנו צריכים להתחיל להקשיב למה שהאויב אומר, להאמין לו, ולהבין שהדרך היחידה להכריע אותו היא לפגוע במה שבאמת יקר לו – וזה לא הכסף, וזה לא הבניינים, אלא השליטה והאדמה. רק כשנבין איך היריב שלנו מודד ניצחון והפסד, נוכל לנהל את המערכה בצורה שתביא להכרעה אמיתית.