אתר מאובטח. חיבור מוצפן. לא נבקש סיסמה או פרטי אשראי בהודעה. דיווח אבטחה

אריאל אורבוך

לא נשתוק יותר: איך התמודדתי עם תקיפה אנטישמית ברשת

ימי השתיקה נגמרו. קיבלתי הודעות אנטישמיות קשות מאישה בארה״ב, ובמקום להתעלם - יצאתי להתקפה. כך השתמשתי במידע גלוי כדי להציב לה אולטימטום ברור.

עודכן: 5 דק׳ קריאה2:59 סרטון

זהו חבר'ה, נגמרו הימים שאנשים יכולים לקלל אותנו, לזרוק עלינו הערות אנטישמיות, ואנחנו פשוט נשב בשקט ונספוג. הסרטון הזה מלווה בכתוביות בעברית ובאנגלית, כי חשוב לי שכל החברים הישראלים שלי, וכל יהודי באשר הוא, ידעו מה אפשר לעשות אם דבר כזה קורה להם. אני רוצה שתדעו איך להגיב, מה לעשות, ואיך להפוך את הקערה על פיה. תראו מה אני אומר לכם עכשיו, כי זה משנה את כל כללי המשחק.

המתקפה: הודעות נאצה מאדם זר

לפני כמה ימים, הלכתי לתומי ברשת, ופתאום קיבלתי הודעה מאישה שאין לי מושג מי היא. לא הכרתי אותה, מעולם לא דיברתי איתה, אבל היא החליטה לשלוח לי הודעה אישית חריפה מאוד, פוגענית ואנטישמית. היא הייתה מאוד אגרסיבית, מלאה בשנאה יוקדת.

אני מנסה להבין עם עצמי - למה? מה קורה פה? בשביל מה היא עושה את זה? אולי היא חושבת שאם היא תתקוף אותי ותקלל אותי ברשת, זה איכשהו יתרום ל"שחרור פלסטין"? אני באמת לא יודע מה עובר לאנשים כאלה בראש. אבל במקום להיעלב או פשוט לחסום אותה ולהמשיך הלאה, החלטתי לשנות גישה. אמרתי לעצמי: "את יודעת מה? בואי נראה מי את באמת".

יוצאים להתקפה: כוחו של מידע גלוי (OSINT)

החלטתי לא לשתוק. נכנסתי לפרופיל שלה והתחלתי לעשות קצת תחקיר רשת בסיסי. לא צריך להיות סוכן מוסד בשביל זה; היום, רוב האנשים משאירים שובל דיגיטלי ברור מאוד ברשתות החברתיות. חיפשתי מידע עליה, על החיים שלה, ועל המקום שבו היא עובדת.

מהר מאוד גיליתי משהו שהדהים אותי: האישה הזו, שמרשה לעצמה לשלוח הודעות נאצה אנטישמיות ואלימות לאנשים זרים באינטרנט, עובדת במסגרת חינוכית. היא עובדת בבית ספר לגיל הרך, עם ילדים קטנים, במדינת וושינגטון שבארה"ב. כשגיליתי את זה, הבנתי שיש פה בעיה הרבה יותר גדולה מסתם טרולית ברשת. אישה עם דעות כאלה, שמתבטאת באלימות כזו, מחנכת את דור העתיד.

לא עוד יהודים עם ברכיים רועדות

כשחשבתי על הסיטואציה הזו, הכתה בי ההבנה ההיסטורית. שמונים שנה אחרי השואה, יש עדיין אנשים שחושבים שיהודים הם מטרה קלה. הם חושבים שאנחנו עדיין באותה מנטליות של גלות, שאנחנו נלך כצאן לטבח, שנספוג את המכות, נוריד את הראש ונקווה שהפריץ יעזוב אותנו בשקט.

אני מבין למה אנשים אולי חושבים ככה, אבל אני כאן כדי להגיד לכם: לא עוד. זה נגמר. אין יותר יהודים עם ברכיים רועדות. אנחנו לא חיים בשנות השלושים של המאה הקודמת, ואנחנו לא נסכים להיות שק החבטות של אף אחד, לא ברחוב ולא במרחב הדיגיטלי. כשמישהו תוקף אותנו, אנחנו צריכים להגיב, ובצורה חכמה.

תוכנית הפעולה: מכתבים למעסיק ול-FBI

החלטתי לפעול בצורה מסודרת ורשמית. מה שעשיתי היה להכין סדרה של מכתבים.

ראשית, הכנתי תלונה רשמית למנהל שלה בבית הספר שבו היא עובדת. שנית, הכנתי מכתב לארגון המורים (Teachers Association), כדי שיידעו איזה סוג של אדם חבר בארגון שלהם. ושלישית, והכי חשוב - הכנתי תלונה רשמית ל-FBI. למה ל-FBI? כי ההודעות שלה לא היו סתם קללות; הן חצו את הגבול לעבירות פליליות של ממש (Felonies).

המשמעות של הצעדים האלה היא דרמטית. אם המכתבים האלה נשלחים ומתקבלים, זה יכול לפסול אותה לחלוטין מלעבוד במערכת החינוך, בין אם זה בבית ספר ציבורי ובין אם זה בבית ספר פרטי. כשאדם מבין שהשנאה שלו ברשת יכולה לעלות לו בקריירה ובפרנסה שלו, פתאום הגיבורות מאחורי המקלדת נעלמת.

התפנית: ההשראה מטל אורן והאולטימטום

ממש רגע לפני שלחצתי על כפתור ה"שלח" והעפתי את המכתבים האלה לכל הגורמים הרלוונטיים, קרה משהו. ראיתי סרטון של יוצר התוכן טל אורן (Travelin' Clatt), והסרטון הזה נתן לי רעיון אחר. הוא גרם לי לחשוב על טקטיקה שונה, אולי אפילו חינוכית יותר.

במקום פשוט להרוס לה את החיים מיד, החלטתי לתת לה הזדמנות אחת אחרונה. שלחתי לה הודעה חזרה. כתבתי לה: "תראי, הכנתי את כל המכתבים האלה. הנה ההוכחות. אני מתכנן לשלוח את התלונות האלה למעסיק שלך, לארגון המורים ולרשויות החוק בגלל מה שעשית. אבל, אני נותן לך חלון הזדמנויות קצר. אני נותן לך צ'אנס לקחת אחריות על המעשים שלך ולחזור בך".

הסברתי לה שאם היא לא תתנצל, לא תמחק את הדברים ולא תשנה את דרכיה, אני אשלח את המכתבים ללא היסוס. הבהרתי לה שהיא לא יכולה להסתתר מאחורי המסך ולהפיץ אנטישמיות בלי לשאת בהשלכות.

השורה התחתונה

המסר שלי אליכם הוא פשוט: אל תהיו קורבנות. כשאנחנו נתקלים באנטישמיות ברשת, יש לנו כלים להתמודד איתה. אנחנו יכולים להשתמש במידע גלוי, אנחנו יכולים לפנות למעסיקים, ואנחנו יכולים להציב קווים אדומים ברורים.

אם אתם מסכימים איתי - יש לי בקשה אחת אליכם: תגיבו ותפיצו את המאמר והסרטון הזה. ככל שהמסר הזה יתפשט, כך הוא יגיע לעיניים הרלוונטיות. הוא יגיע גם לאחים ולאחיות שלנו שחוטפים נאצות ברשת ומרגישים חסרי אונים, וייתן להם כוח וכלים לפעול. והוא יגיע גם לאותם אנטישמים ש"מעניקים" לנו את השנאה הזו ברחבי העולם, כדי שידעו: אנחנו כבר לא שותקים. אנחנו מחזירים מלחמה.

שאלות ותשובות

שאלה: מה לעשות אם מקבלים הודעות אנטישמיות קשות ברשת?

במקום להתעלם, אפשר להשתמש בכלים של מידע גלוי (OSINT) כדי להבין מי עומד מאחורי הפרופיל, ולשקול פנייה למעסיקים או לרשויות החוק אם מדובר בעבירה.

שאלה: האם כדאי תמיד לדווח מיד למעסיק של התוקף?

לא בהכרח. לפעמים הצבת אולטימטום ומתן הזדמנות לתוקף להתנצל ולמחוק את דבריו יכולה להיות אפקטיבית וללמד לקח משמעותי, כפי שעשיתי במקרה זה.

עוד בנושא

מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?
הסברה התקפיתאיסלם

מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?

הרשתות החברתיות סוערות בעקבות חשיפתו של מנסור עבאס כי "נאלץ לקבל" את ישראל כמדינה יהודית רק כדי לרוץ לכנסת. אריאל אורבוך, שהתריע על כך מזמן, מנתח את המשמעויות ושואל - האם מקומם בממשלה?

4 דק׳ קריאה
עמותת 'חרב גדעון'

עמותת 'חרב גדעון'

הסברה התקפית למען עם ישראל

עמותת 'חרב גדעון' פועלת בחזית ההסברה — הכשרת דוברים, יצירת תוכן וכלים למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה, בארץ ובעולם. הצטרפו אל הפעילות ותנו לקול שלנו להישמע חזק וברור.

לאתר עמותת 'חרב גדעון' ←