איך לנצח אנטישמי ברשת בלי לקלל בחזרה? טקטיקה פסיכולוגית
תמיד תהיתם איך להתמודד עם טרולים ואנטישמים ברשת? במקום לקלל או לחסום, הנה שיטה פסיכולוגית מוכחת שגורמת להם לרדת על הברכיים ולשחק לפי הכללים שלכם.
תגידו, מה הייתם עושים אם הייתם מתכתבים עם מישהו שהוא מאוד אנטישמי? מישהו שהיה מקלל אתכם, מנסה להשפיל אתכם ומתנהג פשוט מגעיל? הייתם חוסמים אותו? הייתם מקללים אותו בחזרה? מה הייתם עושים?
אני רוצה לשתף אתכם בהתכתבות מהימים האחרונים שיש לי עם בחור אנטישמי שהחליט "להתחיל" איתי. הוא פתח את ההתכתבות בצורה מאוד מגעילה, ואני רוצה להראות לכם בדיוק איך ניהלתי את זה. המטרה שלי היא לא רק להראות לכם צילומי מסך, אלא בעיקר לחשוף את התרגילים הפסיכולוגיים שאני מפעיל עליו. שימו לב, כי זו אסטרטגיה שאפשר ליישם בכל ויכוח ברשת.
המלכודת: אל תספקו להם את מה שהם רוצים
הכל התחיל כשהוא שלח לי הפגזה של הודעות, קללות והאשמות. הוא זרק לאוויר טענה ש-30% מאוכלוסיית עזה נהרגה במלחמה.
בשלב הזה, האינסטינקט של רובנו הוא מיד לקפוץ, להכחיש, להביא נתונים של צה"ל ולהתחיל להתגונן. אבל זה בדיוק מה שהם רוצים. במקום זה, עצרתי אותו ואמרתי לו: "אוקיי, תעצור רגע את כל ההפגזה של ההודעות. אמרת 30% מעזה? אז מה המספרים שלך? כמה אנשים מתו בעזה במהלך המלחמה?".
כאן מתחיל החלק הכיפי. הוא עונה לי: "בוא תגיד לי אתה, בייבי קילר. אני רוצה לראות את התשובה שלך קודם, כדי לראות כמה אתה מושפע מהפרופגנדה".
הוא מנסה להפוך את היוצרות. הוא רוצה שאני אתגונן. התשובה שלי הייתה קרה וחותכת: "לא אכפת לי מה אתה רוצה. אמרת 30% מעזה, אז מה המספרים שלך?".
הוא בתגובה מתעצבן: "Shut up, you ain't answer me" (תשתוק ותענה לי), וממשיך לקלל. אני לא אכנס לכל פרטי הקללות, אבל חשוב שתשימו לב לנקודה הקריטית: הוא לא נותן את המספרים. הוא זרק פצצה של נתון מומצא (30%), אבל הוא לא מוכן לעמוד מאחוריו. הוא רוצה שאני אתן לו נתונים קודם כדי שהוא יוכל לתקוף אותם.
ג'ודו פסיכולוגי: לכופף את היריב
זה בדיוק הרגע להתחיל לכופף אותו פסיכולוגית. שימו לב מה אני אומר לו:
"אתה רוצה שאני אוכיח לך שאתה טועה ושאני אלמד אותך ואחנך אותך? Do you want me to educate you or not?"
הוא עונה: "Do it".
אבל אני לא מוותר על התנאי שלי. אני מסביר לו שכשאתה אומר משהו, אתה צריך לעמוד מאחוריו. שאלתי שוב כמה אנשים מתו בעזה. הוא שוב מנסה להתמקח: "בוא אתה תיתן לי קודם כל את המידע של צה"ל, ואז אני אתן לך את המידע שלי".
ומה אני כותב לו? "תקשיב, זה לא משא ומתן. או שאתה רוצה שהציוני הזה יחנך אותך, או שלא".
אני חוסך לכם עוד גל של קללות שהוא שלח בתגובה, ומגיע למשפט פסיכולוגי מאוד חזק שהשתמשתי בו: "העובדה שאתה לא מוכן לעשות את זה, אומרת עליך הרבה".
המשכתי והצבתי אולטימטום: "אני אתן לך הזדמנות אחת אחרונה. האם אתה רוצה שאני אחנך אותך או לא?".
שימו לב לשפה. אני לא שואל "האם אתה רוצה שנדבר?" או "האם אתה רוצה שאראה לך את הנתונים האמיתיים?". אני משתמש במילה "אחנך". אני מציב את עצמי בעמדת הסמכות, ואותו בעמדת התלמיד הבור.
הוא עונה לי "לא, אתה..." וממשיך לקלל עם סיסמאות כמו "Stop Killing Children".
נקודת השבירה: הכוח של ללכת משם
ברגע שהוא סירב, הפעלתי את הנשק הכי חזק בשיחה: הנכונות ללכת.
כתבתי לו: "אין בעיה. אז אתה מוזמן להמשיך להישאר שטוף מוח ולקלל אנשים אקראיים באינטרנט, וכשתגדל או תצמיח תא מוח אחד או שניים, אתה מוזמן לחזור. ביי".
ופה מגיע החלק המדהים. מיד אחרי שכתבתי לו "ביי", הוא נשבר. הוא שולח לי את הנתונים שלו: 68,000 הרוגים ועוד 200,000 נעדרים.
בדיוק כשאמרתי לו שאני לא צריך אותו והלכתי, זה הרגע שבו הוא התקפל ונתן לי את הנתונים שדרשתי מההתחלה.
לקחת פיקוד מלא על השיחה
זה הרגע שבו צריך לתפוס את המושכות ולהראות לו מי מנהל את העניינים. הגבתי לו: "כל הכבוד, זה מראה שאתה יודע לקבל פקודות. עכשיו אנחנו נמשיך".
והוא עונה לי מילה אחת: "Proceed" (תמשיך).
הוא סקרן. הוא מאוד מתעניין להמשיך את השיחה הזאת, זה פשוט חזק ממנו. הוא כנראה לא רגיל למישהו שלא מקלל אותו בחזרה, לא מתלהם, אלא פשוט מכופף אותו ומציב לו גבולות ברורים.
הוא כמובן ניסה מיד לשנות נושא: "מה, אתה לא רוצה לדבר על מה שקרה עם הבתים? ולא נדבר על הלוחמים הלא מיומנים שלכם?". אבל אני לא נתתי לו לברוח מהמספרים שהוא בעצמו הביא.
עשיתי לו חשבון פשוט: הנתונים שהוא בעצמו הביא (שגם הם מנופחים ושקריים, כמובן) מהווים בערך 3.4% מהאוכלוסייה. הוא טען קודם ל-30%.
אמרתי לו: "תשים לב. כשאתה אומר משהו אתה צריך לעמוד מאחוריו, ואתה לא יכול לזרוק כל מיני משפטים כאלה באוויר. אם אתה עושה את זה, זה מראה שאי אפשר להאמין לך ואי אפשר לסמוך עליך. אם אתה רוצה שאני אמשיך את השיחה הזאת, אתה קודם כל תתנצל על המספרים הלא נכונים שזרקת שם".
הוא מיד כותב לי "No fucking way".
שורה תחתונה
זה לא באמת משנה איך השיחה התקדמה משם. הוא כבר לא יכול היה לחזור אחורה. הבן אדם כנראה בחיים לא חווה שיחה כזאת ממישהו שמעמיד אותו במקום, דורש ממנו לעמוד מאחורי המילים שלו, ופשוט מכופף אותו ברמה כזאת – בלי התלהמות, בלי קללות, בלי לאבד שליטה.
זו האסטרטגיה של הסברה התקפית שאני נוקט בה שוב ושוב מול כל מי שמתלהם מולי ברשת. אל תתגוננו, אל תספקו להם נתונים שהם לא ביקשו באמת, ואל תרדו לרמה שלהם. שלטו במסגרת השיחה, תדרשו מהם תשובות, ואל תפחדו לקום וללכת. אתם תופתעו לגלות כמה מהר הם ירדפו אחריכם.
שאלות ותשובות
שאלה: מה כדאי לעשות כשמישהו מקלל אותי ברשת על רקע אנטישמי?
במקום לקלל בחזרה או לחסום מיד, השתמשו בטקטיקה של הצבת גבולות ודרישת עובדות. אל תיגררו לשיח הרעיל, אלא נהלו את המסגרת של השיחה והכריחו את הצד השני לעמוד מאחורי הטענות שלו.
שאלה: למה לא פשוט לחסום טרולים אנטישמים וזהו?
חסימה היא פעולה לגיטימית לחלוטין, אבל אם אתם בוחרים לענות, זו הזדמנות מצוינת לתרגל הסברה התקפית, לחשוף את חוסר הידע של התוקף, ולשלוט בדינמיקה של השיחה מבלי לאבד את קור הרוח.
עוד בנושא
לצחוק לאמריקאים בפרצוף: האבסורד של זוהרן ממדאני ואירועי ה-11 בספטמבר
אריאל אורבוך חושף סרטון בלתי ייאמן מניו יורק: כיצד זוהרן ממדאני, שחתם על הכרה ב-11 בספטמבר כיום זיכרון, מעביר את העט דווקא לעורך הדין שייצג את מחבל אל-קאעידה.
למה קוראים להר הבית Temple Mount? הסוד שמסתתר בשפה
איך מילה אחת באנגלית שומטת את הקרקע תחת הטיעונים של שונאי ישראל? אריאל אורבוך חושף את העוצמה של הסברה דרך השפה ומציע פינה חדשה.
מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?
הרשתות החברתיות סוערות בעקבות חשיפתו של מנסור עבאס כי "נאלץ לקבל" את ישראל כמדינה יהודית רק כדי לרוץ לכנסת. אריאל אורבוך, שהתריע על כך מזמן, מנתח את המשמעויות ושואל - האם מקומם בממשלה?