איך להשתיק מוסלמי שמקלל אתכם ברשת? הכלים שעובדים כמו קסם

טוב חברים, היום אני הולך לעשות את אחד הדברים שאתם הכי אוהבים. אני הולך להראות לכם את השיחות הפנימיות שיש לי מאחורי הקלעים. הפעם, מדובר בבחור מוסלמי חדש שנכנס אליי להודעות הפרטיות במטרה אחת ברורה: לקלל אותי. \n\nבמאמר הזה אני לא רק אשתף אתכם במה שנאמר, אלא אני אשכרה אתן לכם כלים סופר פרקטיים. מה אתם יכולים לעשות בהתנהלות כזאת מול מוסלמים שמקללים אתכם ברשת? איך הופכים שיחה רעילה לשיחה שבה הצד השני מכבד אתכם? שימו לב, אנחנו מתחילים.\n\n## כשהתוקף אפילו לא יודע איך להעליב\n\nהשיחה התחילה, כמו תמיד, ברצף של קללות. בין היתר, הבחור זרק לי סיסמה נפוצה ואמר: "הבטיחו לך את זה לפני אלף שנה". במקרה הזה, זה היה פשוט מאוד מצחיק, וכמו שאתם מבינים – לא יכולתי להתאפק. \n\nרוב האנשים שמקללים אותנו משתמשים בסיסמאות מטופשות שהם שמעו איפשהו. הם מדברים על "הארץ שהובטחה לכם", אבל כל מי שקצת מכיר היסטוריה יודע שהיא הובטחה לנו לפני שלושת אלפים שנה, לא אלף. אז עניתי לו: "זה קצת עצוב שאני צריך אפילו ללמד אותך איך להעליב אותי כמו שצריך. אתה אמור לכתוב לי שהיא הובטחה לנו לפני 3,000 שנה". ואז הוספתי: "אין בעד מה". \n\nאבל למרות העקיצה שלי, הבחור המשיך. שימו לב כמה קללות היו לפני התגובה שלי, וכמה קללות היו אחרי. כאן בדיוק נכנס הכלי המנצח שאני רוצה שתעתיקו ותדביקו בפעם הבאה שזה קורה לכם.\n\n## מילות הקסם: כופר ומונאפיק\n\nהחלטתי לשנות טקטיקה. רשמתי לו כך: "אני רואה שאתה מוסלמי. איך זה שאתה מתנהג כמו כופר? כן, כופר. איך זה שאתה מתנהג כך עם כל הקללות האלה? אתה לא חושב שאתה צריך להידבק למילותיו של הקוראן הקדוש?"\n\nואז הוספתי את משפט המחץ. שאלתי אותו: "Are you a Munafiq?" (האם אתה מונאפיק?). \n\nלמי שלא מכיר, "מונאפיק" באסלאם זה בעצם אדם שהוא מוסלמי כלפי חוץ, אבל בפנים הוא צבוע. הוא לא באמת מאמין, הוא מוסלמי מזויף. אלה מילים קשות מאוד להטיח באדם שרואה את עצמו כמוסלמי אדוק, אבל חברים – הן עובדות כמו קסם. פשוט כמו קסם. \n\nמיד לאחר ההודעה הזו, הוא המשיך לתקוף אותי מבחינה רעיונית (על עזה, על ג'נוסייד), אבל נגמרו הקללות. מאותו רגע בשיחה, אין יותר קללות. רק דיון. אז תעשו לעצמכם צילום מסך של המושגים האלה: להשתמש במילה "כופר", להזכיר לו את החדית' של מוחמד והקוראן, ולשאול אותו למה הוא מתנהג כמו "מונאפיק". זה מזכיר להם את מה שהם אמורים לא לשכוח, ומאפס אותם בשנייה.\n\n## לעבור להתקפה: לשקף להם את ההיסטוריה של עצמם\n\nאני לא יכול וגם לא מתכוון להיכנס לתוך כל השיחה הארוכה שהייתה לי איתו, אבל אני כן רוצה להראות לכם כמה "היילייטס" (נקודות שיא) כדי שתוכלו להשתמש בהם. \n\nבשלב מסוים הוא ניסה לאתגר אותי. הוא שאל: "איפה מוזכר בקוראן פלסטין?" (כי קטלתי אותו על זה קודם לכן), ואז המשיך: "איפה מוזכר בקוראן שאתם צריכים להגיע לפלסטין ולהרוג גברים, נשים וילדים?".\n\nאמרתי לו: "אתה יודע מה? יאללה, בסדר, אני זורם איתך. בוא נלך לשיחה הזאת. כמה אנשים מתו בעזה? חמאס אומר בערך 70 אלף". עכשיו, זכרתי שהבחור הוא פקיסטני. אז שאלתי אותו: "כמה הודים הפקיסטנים הרגו במלחמת העצמאות שלהם ב-1947? לא הצלחתי למצוא את זה...".\n\nמיד הוא נכנס למגננה. פתאום הטון השתנה: "אוקיי, זה קרב בין שתי מדינות, אני לא מדבר על מלחמה, אני מדבר על כך שגנבתם לפלסטינים את הבית". אבל אני לא ויתרתי. המשכתי ללחוץ עליו בנקודה הזו, עד שהוא פשוט נשבר ואמר: "אוקיי, בוא נדבר על נושא אחר". \n\nבכל פעם שהוא ניסה לקרוא לי "רוצח תינוקות", עניתי לו: "איך אתה לא מתבייש להגיד לי דבר כזה, אחרי שאתם הרגתם מיליוני אנשים, וזה רק ב-1947? והקרבות שם ממשיכים עד עצם היום הזה!". אי אפשר לעשות את זה עם כל אחד, אבל מול מוסלמי פקיסטני או הודי – זה עובד בצורה מושלמת. אנחנו לא מתנצלים, אנחנו עוברים להתקפה.\n\n## לחשוף את האמת: אשתו היהודייה של מוחמד\n\nהיה עוד רגע מגניב בשיחה. החלטתי לשאול אותו: "תגיד, יש לך איזשהו חבר יהודי אחד?". למרות שהיה די ברור לי שבתור פקיסטני התשובה היא לא, רציתי שהוא יגיד את זה בעצמו. והוא אכן ענה: "לא, אני גם לא צריך אף חבר פקיסטני" (הוא התבלבל בניסוח). שאלתי אותו האם יצא לו לדבר אי פעם עם בחור יהודי, והוא ענה: "כן, אתה הראשון". שימו לב איזה כוח יש לנו כשאנחנו הנציגים הראשונים של העם היהודי שהם פוגשים.\n\nאז אמרתי לו: "דרך אגב, אל תזלזל כל כך מהר ביהודים. למוחמד הייתה אישה יהודייה". (אני מקווה שצפיתם בסרטון המלא שעשיתי לכם עליה). \n\nהוא היה בהלם. הוא כתב לי: "Are you crazy?" (אתה משוגע?). ואז התחיל רצף של התכתבויות שבו הוכחתי לו, שחור על גבי לבן, שהייתה למוחמד אישה יהודייה. חשפתי בפניו הרבה מאוד דברים מעניינים על הדת שלו שהוא בכלל לא ידע.\n\n## השלב החשוב ביותר: למסמס את ההתנגדויות\n\nלקראת סוף השיחה, הגענו לשלב קריטי. אמרתי לו שאני מכבד את השיחה שלנו, ואז הוספתי: "דרך אגב, השם שלי אריאל. מה שמך?".\n\nכפי שהסברתי לכם בעבר, אחד הדברים שהכי כדאי לעשות בהסברה הוא למסמס את ההתנגדויות. המטרה היא לגרום לבן אדם שמולנו להפסיק לראות אותנו כ"שד", כשונא וכאויב, אלא לראות אותנו כשני בני אדם שמדברים. זה באמת אפשרי, גם עם מוסלמי פקיסטני ששנא אותנו עד לפני רגע.\n\nאיך עושים את זה?\n1. מפחיתים את הקללות (אנחנו לא סופגים אותן, אלא תוקפים חזרה עם מושגים כמו "מונאפיק").\n2. גורמים לו להבין שאנחנו יודעים לא פחות ממנו (וברוב המקרים – הרבה יותר ממנו) על ההיסטוריה והדת שלו.\n3. דורשים כבוד הדדי. אני מציג את עצמי, והוא יציג את עצמו.\n\nכאשר שאלתי אותו איך קוראים לו, הוא ניסה להתחמק. הוא המשיך להתייחס לדברים אחרים שדיברנו עליהם קודם בהשתלשלות ההתכתבות, המשיך לדבר על האסלאם וכו'. אבל אני לא מוותר לו. אמרתי לו: "כשאני מציג את עצמי, אתה תכבד אותי ואתה תציג את עצמך גם".\n\nואז כתבתי שוב: "אני אנסה שוב. השם שלי אריאל, נעים להכיר אותך. מה השם שלך?".\n\nואז זה קרה. הוא ענה לי: "מוחמד עבדול מנאן". \nאמרתי לו: "נעים מאוד להכיר אותך, מוחמד", והתחלתי לענות לו בקצרה ובכבוד על השאלות שלו.\n\n## שורה תחתונה\n\nהסברה התקפית לא נועדה רק כדי "לנצח" בוויכוח, אלא כדי לשנות את הדינמיקה של השיחה. ברגע שאתם מפגינים ידע, לא מתנצלים, משתמשים בעולם המושגים של התוקף ודורשים כבוד בסיסי – אתם הופכים את הקערה על פיה. \n\nאם אתם רוצים שאראה לכם עוד חלקים מהשיחה הזאת (כי היא מעניינת אבל ארוכה מאוד), תכתבו לי. ובמיוחד, ספרו לי אם לקחתם מהמאמר הזה כלי פרקטי שאתם יכולים להשתמש בו בחיים שלכם, בשיחות מול שונאי ישראל ברשת.