אתר מאובטח. חיבור מוצפן. לא נבקש סיסמה או פרטי אשראי בהודעה. דיווח אבטחה

אריאל אורבוך

ההגנה הטובה ביותר: איך עוברים להסברה התקפית?

מהי הסברה התקפית ואיך היא שוברת את הקונספציה? אריאל אורבוך מסביר איך להפוך את הלימון ללימונדה, לפרק טענות של שונאי ישראל ולגרום להם לפקפק.

עודכן: 4 דק׳ קריאה2:59 סרטון

יצאתי לא מזמן מאולפן הפאנל של תוכנית הבוקר, ושוב מצאתי את עצמי חושב על הפער העצום שיש לנו בדרך שבה אנחנו מתקשרים את המציאות הישראלית לעולם – ואיך אנחנו יכולים לשנות את זה. במהלך הפאנל שבו השתתפתי, התרחש אירוע דרמטי: ירי טילים לכיוון ירושלים.

ברגע שהאירוע הזה הסתיים, פניתי למנחה התוכנית ואמרתי לו משפט שבעיניי מסכם את כל התורה: "זה בדיוק, אבל בדיוק, אירוע שאנחנו יכולים וחייבים לקחת ולמנף לטובת הסברה התקפית".

מהי בעצם הסברה התקפית?

כשאני אומר "הסברה התקפית", למה אני מתכוון? בואו ננתח את אירוע הירי לירושלים. הנטייה הטבעית שלנו, ההסברה ההגנתית שאנחנו כל כך רגילים אליה, היא להסביר למה מותר לנו להגן על עצמנו. אנחנו מוצאים את עצמנו מתנצלים על כך שאנחנו חיים, מסבירים למה מערכות ההגנה שלנו לגיטימיות, מתאמצים להראות את הנזק שנגרם לנו, או מנסים להוכיח שהצד השני הוא זה שהתחיל. אני חלילה לא פוסל הסברה הגנתית – יש לה מקום וזמן, והיא חשובה. אבל חסרה לנו מאוד הסברה התקפית.

הסברה התקפית מסתכלת על התמונה אחרת לגמרי. במקרה של הירי לירושלים, הנרטיב שאנחנו צריכים להוביל הוא כזה: האיראנים, המוסלמים השיעים, יורים טילים לכיוון ירושלים – העיר הקדושה. ואנחנו? אנחנו, היהודים, הם אלו שמגנים על ירושלים.

אפשר וצריך לקחת את זה אפילו צעד אחד קדימה ולהגיד בקול ברור לעולם הערבי והמערבי כאחד: אנחנו אלו שמגנים על מסגד אל-אקצא מפני הטילים של איראן. זו זמינות מחשבתית. זה לקחת אירוע, להפוך את הקערה על פיה, ולעבור ממגננה להתקפה. במקום לחכות שיאשימו אותנו, אנחנו מציבים את האמת מול הפנים של הקהילה הבינלאומית.

שיתוף הפעולה עם "אם תרצו"

כדי להעמיק בנושא החשוב הזה, ישבתי עם חברי הטוב, ראש אגף סטודנטים בתנועת "אם תרצו". למי שלא מכיר, "אם תרצו" היא תנועה שפועלת בחזית הציונית של התנועות הלאומיות במדינת ישראל.

היא אומנם התחילה את דרכה כתנועה סטודנטיאלית, והיא עדיין פועלת רבות למען הסטודנטים, אך כיום היא עוסקת המון בפעילות ציונית מעשית. המטרה שלהם היא השרשה והטמעה של ערכים לאומיים לא רק בקמפוסים, אלא בכלל בשטח, בקהילות השונות, ואפילו בחו"ל. יחד, החלטנו לאחד כוחות ולקיים מפגש מיוחד שמוקדש כולו לנושא הזה בדיוק – המעבר מהגנה להתקפה.

לפרק את טענות האויב: כלים פרקטיים לכל אחד

במפגש המיוחד שלנו, המטרה היא לצלול לעומק הטיעונים המרכזיים של שונאינו ברחבי העולם, וללמוד איך לפרק אותם לגורמים.

זה לא משנה איפה אתם פוגשים את האנטי-ישראליות. בין אם אתם מוצאים את עצמכם בשיחות סלון עם אנשים ומכרים, בין אם אתם הורים שרוצים להסביר את המצב בצורה נכונה ומעצימה לילדים שלכם, או בין אם אתם מאלה שמתווכחים עם אנשים ברשתות החברתיות – הכלים האלה רלוונטיים לכולכם. ילדים, למשל, חשופים היום למידע חלקי ומעוות ברשתות החברתיות, וכשהם שואלים שאלות, אנחנו כהורים חייבים לדעת לתת להם תשובות שנוטעות בהם גאווה וביטחון בצדקת הדרך, ולא רק תשובות מתגוננות. בוויכוחים ברשת, הנטייה היא להיגרר למגרש של היריב. הסברה התקפית מלמדת אותנו איך למשוך את היריב למגרש שלנו.

כל אחד מהמשתתפים צריך לקבל כלים פרקטיים ומעשיים. קודם כל, איך לנתח נכון את מה שטוענים נגדנו. שנית, להכיר את הטיעונים החזקים ביותר שלנו כדי לגרום לצד השני לעצור ולחשוב.

המטרה המציאותית: לזרוע ספק

אני תמיד אומר את האמת: אי אפשר תמיד להפוך אדם אנטישמי לפרו-ציוני נלהב. זו ציפייה לא ריאלית ברוב המקרים. אבל מה כן אפשר לעשות? אפשר בהחלט לגרום לבן אדם לפקפק בעמדותיו.

כשאנחנו משתמשים בהסברה התקפית, אנחנו מערערים את הביטחון של הצד השני בנרטיב השקרי שהוא מדקלם. אני יכול לתת לכם סיפורים אמיתיים מהשטח על אנשים שבעקבות שיח נכון וטקטיקה התקפית, פשוט הפסיקו לפרסם תכנים נגד ישראל. הם אולי לא הפכו לציונים, אבל הם השתתקו. וזה, בפני עצמו, הישג הסברתי אדיר שמונע הפצה של עוד שקרים ושנאה.

לשבור את הקונספציה של ההסברה

מתוך ההאזנה והמעקב אחרי השיח הציבורי, חברי מ"אם תרצו" העלה נקודה קריטית: כולנו מדברים לאחרונה על "הקונספציה" הגדולה שקרסה. אבל לקונספציה הזו יש הרבה מאוד רבדים, ויש לה רובד עיקרי ומשמעותי מאוד גם בעולם ההסברה.

אנחנו חייבים ללמוד איך להסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה, ואיך להפוך את הלימון ללימונדה. ההתקפה הזו, היוזמה הזו בשיח, היא תהליך שאנחנו חייבים לעבור כחברה וכמסבירים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו רק להדוף טענות; אנחנו חייבים להכתיב את הטון.

כי כמו שאומרת הקלישאה המוכרת, שהיא גם האמת לאמיתה בכל הנוגע למלחמת התודעה: ההגנה הטובה ביותר היא דווקא ההתקפה.

שורה תחתונה: המעבר מהסברה הגנתית להתקפית הוא לא רק שינוי רטורי, אלא שינוי תודעתי עמוק. כשאנחנו לוקחים בעלות על הנרטיב – כמו ההבנה שאנחנו אלו שמגנים על ירושלים ואל-אקצא מפני טילים – אנחנו מפרקים את טענות האויב וגורמים לשונאינו לפקפק בעצמם. הצטרפו אלינו למאמץ, כי ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.

שאלות ותשובות

שאלה: מה ההבדל בין הסברה הגנתית להסברה התקפית?

הסברה הגנתית מתמקדת בצידוק הפעולות שלנו ובהסבר מדוע מותר לנו להגן על עצמנו. הסברה התקפית, לעומת זאת, לוקחת אירועים ומשתמשת בהם כדי לתקוף את הנרטיב של האויב ולהכתיב את הטון, למשל להראות שישראל היא זו שמגנה על ירושלים ואל-אקצא מפני טילים מאיראן.

שאלה: האם המטרה בהסברה היא להפוך אנטישמים לפרו-ציונים?

לא תמיד זה אפשרי או מציאותי. המטרה הפרקטית יותר היא לזרוע ספק ולגרום להם לפקפק בעמדותיהם. לעיתים קרובות, עצם הערעור הזה מספיק כדי לגרום להם להפסיק לפרסם תכנים נגד ישראל ברשתות.

שאלה: למי מיועדים הכלים של הסברה התקפית?

הכלים מיועדים לכל אחד – בין אם מדובר בשיחות יומיומיות עם מכרים, בהסברה לילדים שלנו שחשופים למידע מעוות, או בוויכוחים מול אנשים ברשתות החברתיות.

עוד בנושא

מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?
הסברה התקפיתאיסלם

מנסור עבאס והמדינה היהודית: האם באמת אפשר לסמוך עליו?

הרשתות החברתיות סוערות בעקבות חשיפתו של מנסור עבאס כי "נאלץ לקבל" את ישראל כמדינה יהודית רק כדי לרוץ לכנסת. אריאל אורבוך, שהתריע על כך מזמן, מנתח את המשמעויות ושואל - האם מקומם בממשלה?

4 דק׳ קריאה
עמותת 'חרב גדעון'

עמותת 'חרב גדעון'

הסברה התקפית למען עם ישראל

עמותת 'חרב גדעון' פועלת בחזית ההסברה — הכשרת דוברים, יצירת תוכן וכלים למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה, בארץ ובעולם. הצטרפו אל הפעילות ותנו לקול שלנו להישמע חזק וברור.

לאתר עמותת 'חרב גדעון' ←