השטן בתחפושת מלאך: כשאיראן מטיפה מוסר לעולם

תארו לעצמכם את הסצנה הבאה: אתם יושבים באולם דיונים מכובד, מוקפים בדיפלומטים בחליפות, דגלים של עשרות מדינות מתנוססים ברקע, והכל מתנהל על מי מנוחות ובנימוס אירופאי קריר. ואז, אל דוכן הנואמים, עולה נציג של אחד המשטרים האכזריים, המדכאים והמסוכנים ביותר בעולם. הוא לא עולה כדי להתנצל. הוא לא עולה כדי להסביר את מעשיו. הוא עולה כדי להטיף מוסר לעולם החופשי.

כשלשטן יש את עזות המצח להציג את עצמו כמלאך, ככה בדיוק זה נראה. וזה בדיוק מה שאנחנו רואים שוב ושוב בפורומים הבינלאומיים.

התיאטרון של האבסורד הבינלאומי

בסרטון שבו צפינו, אנחנו עדים לרגע שמזקק את כל הצביעות של המערכת הבינלאומית. אנחנו שומעים את ההקדמה הרשמית, גם אם היא נשמעת כמעט כמו קריקטורה של בירוקרטיה: הדובר מכריז, "אני עכשיו ברור לתת את המסלם שלו, קזם גארי בבאדי, מהממשל של העניינים הלגליים והאינטרנציאליים של איראן".

כן, קראתם נכון. קאזם ע'ריב אבאדי, נציג רשמי של הרפובליקה האסלאמית של איראן – מדינה שתולה מתנגדי משטר ממנופים, שמדכאת נשים באלימות רצחנית על אי-עטיית חיג'אב, ושמממנת טרור חובק עולם – מקבל את זכות הדיבור כנציג של עניינים "לגליים" (משפטיים) ובינלאומיים. עצם העובדה שאדם כזה יושב בוועדות שעוסקות בחוק ומשפט היא יריקה בפרצופו של המושג "צדק". אבל בתיאטרון האבסורד של הדיפלומטיה העולמית, זה נחשב למהלך לגיטימי.

לתקוף את ארצות הברית בשם ה"מלאכות"

ומה יש לנציג האיראני להגיד כשהוא מקבל את המיקרופון? האם הוא מגן על מדינתו? ממש לא. הוא בוחר לתקוף. הוא מדבר על ארצות הברית, על "ארצות וממשלים", ומנסה לייצר נרטיב שבו אמריקה היא זו שמתחזה.

על פי התמלול, נאמר שם בניסוח עילג שמשקף את הניסיון הנואש לצייר את האמריקאים כצבועים: "הרבים של ארה"ב הוא חברת עצמם וחדשת בצדדות המלאכות... הרבים של ארה"ב היו רבים של מלאכות". המשמעות מאחורי המילים המסורבלות הללו ברורה לחלוטין: איראן מאשימה את ארצות הברית והמערב בכך שהם מתיימרים להיות "מלאכים" טהורים ששומרים על זכויות אדם, בעוד שבפועל הם אלו שמפירים אותן. הדובר מסיים את דבריו וזוכה ל"תודה רבה" מנומסת מהיושב ראש.

זוהי טקטיקה קלאסית של משטרים טוליטריים: השלכה (Projection). הם לוקחים את הפשעים החמורים ביותר שלהם, ומאשימים בהם בדיוק את המדינות הדמוקרטיות שעומדות מולם. הם יודעים שהמערב רגיש לביקורת מוסרית, ולכן הם משתמשים בשפה של זכויות אדם ומשפט בינלאומי כדי לנגח את העולם החופשי.

אסטרטגיית ההיפוך האיראנית

אנחנו חייבים להבין שזה לא מקרי. איראן לא שולחת נציגים לפורומים האלה כדי לשתף פעולה עם הקהילה הבינלאומית. היא שולחת אותם כדי לעשות נזק תודעתי. המטרה שלהם היא לייצר משוואה שקרית: "כולם גרועים, כולם מפירים זכויות, ולכן לארצות הברית או לישראל אין שום זכות מוסרית לבקר אותנו".

כאשר הם קוראים לאמריקאים "מלאכות" (מלאכים) בלעג, הם מנסים לפרק את הסמכות המוסרית של המערב. הם רוצים שהצופה הממוצע יגיד לעצמו: "הנה, גם אמריקה לא מושלמת, אז מי אנחנו שנשפוט את איראן?". זוהי מלכודת מסוכנת מאוד, ולצערנו, חלקים גדולים בקהילה הבינלאומית נופלים בה שוב ושוב, מתוך נימוס או עיוורון פוליטי.

הסברה התקפית: איך מפרקים את הבלוף?

כאן בדיוק נכנסת לתמונה הגישה של הסברה התקפית. כשאנחנו נתקלים בסיטואציה כזו – בין אם זה נציג איראני שתוקף את ארה"ב, או נציג פלסטיני שתוקף את ישראל באו"ם – הטעות הכי גדולה שלנו תהיה להתחיל להתגונן.

אם נתחיל להסביר למה ארצות הברית היא כן בסדר, או למה ישראל פועלת לפי החוק הבינלאומי, אנחנו בעצם מקבלים את המסגרת שהאיראנים קבעו. אנחנו מסכימים לשחק במשחק שבו הם השופטים ואנחנו הנאשמים.

הסברה התקפית אומרת: הופכים את השולחן. לא עונים לטענה, אלא תוקפים את עצם הלגיטימציה של הטוען. כשאדם כמו קאזם ע'ריב אבאדי מדבר על מוסר, התגובה שלנו צריכה להיות הצבעה ישירה על האבסורד. אנחנו צריכים לשאול בקול רם: "איך ייתכן שנציג של משטר שתולה הומוסקסואלים בכיכר העיר מעז להוציא מהפה שלו את המילה 'משפט'? איך מדינה שמרעיבה ורוצחת את אזרחיה מעזה לדבר על 'מלאכים'?".

אנחנו צריכים להשתמש בבמה הזו לא כדי להצטדק, אלא כדי לחשוף את הבושה של המוסדות הבינלאומיים שנותנים להם את זכות הדיבור. אנחנו צריכים להפוך את הנוכחות שלהם שם לכתב אישום נגד הצביעות העולמית.

שורה תחתונה

הסרטון הזה הוא תזכורת מצוינת למציאות שאיתה אנחנו מתמודדים. אויבי העולם החופשי למדו לדבר בשפה של זכויות אדם ומשפט בינלאומי, והם משתמשים בה כנשק. כשהשטן לובש חליפה של מלאך ומטיף לנו מוסר, אסור לנו להוריד את המבט מתוך נימוס. אנחנו חייבים להישיר אליו מבט, לקרוע ממנו את התחפושת, ולדאוג שכל העולם יראה את פרצופו האמיתי. זוהי המהות של הסברה התקפית מנצחת.