הנשק הסודי של האסלאם הרדיקלי: איך המונח 'אסלאמופוביה' משתיק את המערב

שלום לכולם, כאן אריאל אורבוך. אם אתם עוקבים אחרי מה שקורה היום ברחבי ארצות הברית ובאירופה, אתם בוודאי רואים את המגמה הברורה: השתלטות הולכת וגוברת של תנועות אסלאמיסטיות קיצוניות. המטרה שלהן אינה מוסתרת – הן רוצות להביא להפצה רחבה ככל האפשר של האסלאם, עד כדי כך שבסופו של יום, השאיפה האמיתית והמוצהרת שלהן היא להשליט את חוקי השריעה במדינות שבהן הן חיות. איך אני יודע את זה? פשוט מאוד. אנחנו רואים את הדפוסים האלה בפעולה יום-יום. אבל היום, אני רוצה לדבר איתכם על הדבר החכם ביותר שהתנועות הללו עשו מרגע שהן התחילו לפעול במערב.

נשק ההשתקה: המצאת ה'אסלאמופוביה'

כדי למנוע מאיתנו להתגונן, הם פיתחו מונח גאוני באכזריותו: 'אסלאמופוביה'. המשמעות של המונח הזה בפועל היא שפשוט אסור לדבר על הדברים האלה. אסור להצביע על כך שיש דפוסים מסוכנים. ברגע שאתה פותח את הפה, חושף את הנתונים ומצביע על המציאות, מיד מתייגים אותך כגזען. זהו כלי השתקה מושלם שנועד לשתק את הביקורת, לעורר רגשות אשמה במערב הליברלי, ולמנוע כל התנגדות להשתלטות.

מוסלמים לעומת אסלאמיסטים: עושים סדר במושגים

חשוב לי לעשות כאן הבחנה קריטית, כדי שהדברים יהיו ברורים. מה ההבדל בעצם בין אסלאמיסטים למוסלמים? מוסלמים הם אנשים פרטיים שמקיימים את דת האסלאם בחייהם האישיים. לעומת זאת, אסלאמיסטים הם אלה שמעוניינים להפיץ בכל צורה שהיא את האסלאם כאידיאולוגיה פוליטית ושולטת. יש כאלה שעושים את זה בצורה שקטה, דרך הטפה, הסברה ושכנוע – פעולה שנקראת 'דעווה'. ויש כאלה שעושים את זה בצורה הרבה יותר אגרסיבית ואלימה, עד כדי 'ג'יהאד' של ממש. אבל שוב, בגלל הפחד המשתק מהמונח 'אסלאמופוביה', אסור לחשוף את הדפוסים האלה ואת ההבדלים הללו בשיח הציבורי.

הפתרון: לתת להם לדבר בעד עצמם

אז מה אנחנו יכולים לעשות? איך אפשר לעקוף את הפחד של אנשים מלהיחשב 'אסלאמופובים'? הדרך הטובה ביותר היא לא לדבר בעצמנו, אלא לתת לאנשים לחשוף את המספרים ואת הדפוסים בעצמם. ואיזה אנשים? האסלאמיסטים בכבודם ובעצמם. אין צורך שאני אעשה זאת, הם עושים את זה מצוין. אני רוצה שתכירו את הדוקטור שייח יאסיר קאדהי, אחד האימאמים הבולטים והמשפיעים באנגליה ובמערב. הוא זה שמראה לנו את הדפוסים, חושף הכל מבלי לחסוך בנתונים, ומסביר בדיוק לאן אנחנו הולכים.

המספרים נחשפים: מוינה ועד סידני

כאשר מקשיבים לדבריו של השייח קאדהי, התמונה מתבהרת בצורה מצמררת. הוא מדבר בגלוי על המהלכים הפוליטיים, כמו ניסיונות להתברג למוקדי כוח ולרוץ לתפקידים פוליטיים בטקסס. הוא מבהיר שבניית מסגדים היא רק ההתחלה, רק 'קצה הקרחון' של התוכנית הגדולה. אבל החלק המדהים ביותר הוא הנתונים הדמוגרפיים שהוא מציג בגאווה.

הוא מציין ששוודיה כבר עומדת על 10% מוסלמים. אוסלו שבנורווגיה – 10% מוסלמים. הוא מזכיר את וינה שבאוסטריה – ומציין עובדה היסטורית מהדהדת: האימפריה העות'מאנית והטורקים ניסו לכבוש את וינה במשך 200 שנה ללא הצלחה צבאית. מה שהם לא הצליחו לעשות בכוח הזרוע במשך מאתיים שנה, קורה היום. וינה של היום, לדבריו, היא כבר בעלת 10% אוכלוסייה מוסלמית. הוא ממשיך ומציין שבלונדון, אנגליה, השיעור מתקרב ל-20%. הוא אפילו מספר על ביקורו בסידני שבאוסטרליה, שם הוא מעיד שישנם מחוזות שלמים שבהם האוכלוסייה המוסלמית מגיעה ל-60%.

שורה תחתונה

השורה התחתונה היא שאנחנו חייבים להפסיק לפחד ממילים שנועדו להשתיק אותנו. 'אסלאמופוביה' היא מגן מילולי שנועד להסתיר תוכנית פעולה ברורה של אסלאם רדיקלי. כשאנחנו עושים הסברה התקפית, אנחנו לא צריכים להמציא דבר – אנחנו פשוט צריכים להקשיב למה שהם אומרים בגלוי, להסתכל על המספרים שהם עצמם מתגאים בהם, ולשאול את עצמנו היטב: לאן אנחנו הולכים מכאן? תסתכלו על הנתונים הללו, תחשבו על המשמעות העמוקה שלהם עבור העתיד של העולם המערבי, וספרו לי בתגובות מה אתם חושבים. וכמו תמיד, אל תשמרו את האמת הזו לעצמכם – מוזמנים לשתף הלאה כדי לעורר מודעות.