הגם אתה ברוטוס? למה התגובה "ישראל צריכה ברוטוס" זעזעה אותי

אני רוצה לשתף אתכם במשהו שנתקלתי בו לאחרונה ברשתות החברתיות, משהו שהשאיר אותי פשוט מזועזע. התלבטתי רבות אם להשאיר את הפרטים המזהים של כותב התגובה – למרות שמדובר בתגובה פומבית לחלוטין. בסופו של דבר החלטתי להשמיט אותם, כי התגובה הזו אפילו לא נכתבה בפוסט שלי. אבל המילים שנכתבו שם הדהדו בי בחוזקה: "ישראל צריכה ברוטוס".\n\nאני רוצה שנעצור רגע ונבין יחד למה התגובה הזו היא כל כך מזעזעת, ולמה מדובר באמירה נוראה ומסוכנת. לטובת מי שלא מכיר את הסיפור ההיסטורי של ברוטוס ויוליוס קיסר, אני אספר לכם אותו היום, אבל עם טוויסט קטן שלדעתי חלקכם טרם שמעתם עליו.\n\n## מלחמת האחים שהביאה עלינו חורבן\n\nלפני שנגיע לתקופתם של יוליוס וברוטוס ברומא, בואו נלך קצת אחורה בזמן ונסתכל על ההיסטוריה שלנו, כאן בארץ ישראל. בואו נכיר את האחים החשמונאים – הורקנוס ואריסטובלוס. שני אלה היו בניהם של שלומציון המלכה ואלכסנדר ינאי, והם נלחמו ביניהם על המלוכה במדינת החשמונאים.\n\nכשאני אומר "נלחמו", אני לא מתכוון רק לוויכוח פוליטי או מאבק סמלי. זו הייתה מלחמת אחים של ממש, מלחמת אזרחים עקובה מדם. הקרע בעם הגיע לממדים כל כך הרסניים, עד שיצאו משלחות מארץ ישראל לאזור סוריה ופיניקיה. שם שהה באותה עת גנרל רומאי מפורסם בשם פומפיוס. המשלחות פנו אליו בתחינה: "בוא, תיכנס לארץ ותעזור לנו להכריע את המערכה".\n\nלא רק האחים החשמונאים שלחו משלחות לפומפיוס. גם הכהנים שלחו משלחת משלהם, והתחננו: "תציל אותנו מהאחים האלה, שרק גורמים להרס בעם ולשפיכות דמים נוראית".\n\nבשנת 63 לפני הספירה, פומפיוס אכן נענה לקריאה ונכנס לארץ ישראל. מאותו רגע גורלי, הרומאים כבר לא יצאו מכאן. ההזמנה הזו, שנולדה מתוך סכסוך פנימי, הובילה אותנו בסופו של דבר לאסונות הגדולים ביותר: לחורבן בית המקדש השני, לחורבנה של ירושלים, ובהמשך לדיכוי האכזרי של מרד בר כוכבא ולהגליית כל היהודים מארצם. גלות שנמשכה אלפיים שנה, עד שזכינו לחזור ולהקים את מדינת ישראל בפעם השלישית בשנת 1948.\n\n## עלייתו של יוליוס קיסר וסכנת הדיקטטורה\n\nעכשיו, בואו נחזור לרומא. יוליוס קיסר היה מצביא צבאי חזק ומוכשר בצורה יוצאת דופן. הוא ניצח בכל כך הרבה מלחמות, צבר כוח עצום, וגם התעשר מאוד. עם הזמן, הבעיה התחילה לצוף: יוליוס התחיל לגלות סממנים של מלך.\n\nצריך להבין את ההקשר ההיסטורי. לפני שהייתה אימפריה רומית, הייתה אימפריה יוונית. בשלב מסוים, הרומאים פסלו את רעיון המלוכה והחלו לעבור לשיטה הדמוקרטית של הרפובליקה. השיטה הזו כללה את הסנאט, גוף שאמור היה לייצג את העם (למרות שבהמשך התפתח תפקיד הקיסר). הרעיון המרכזי היה יצירת מערכת של איזונים ובלמים. ויוליוס? הוא התחיל לאיים על האיזון הזה כשרצה להיות דיקטטור.\n\n## כוחה של מורשת: מסכות השעווה של רומא\n\nכדי להבין את מה שקרה בהמשך, אנחנו חייבים להכיר פן מרתק בתרבות הרומאית. אצל הרומאים, שימור ההיסטוריה והמורשת המשפחתית היה ערך עליון.\n\nהיום, במאה ה-21, אנחנו כיהודים אמנם מכירים את ההיסטוריה הכללית שלנו, אבל ברמת ההכרה האישית, רוב האנשים בעולם מכירים במקרה הטוב שניים או שלושה דורות אחורה. אנחנו יודעים מי היו הסבים והסבתות שלנו, במה הם עבדו, אולי קצת על ההורים שלהם – ובזה זה לרוב נעצר.\n\nאבל ברומא העתיקה, לזכור את השושלת היה עניין קריטי. אחד המנהגים המעניינים שלהם היה שלאחר שאדם הלך לעולמו, היו יוצקים שעווה על פניו ויוצרים מסכת מוות מדויקת. את המסכות האלה היו משמרים בחרדת קודש בתוך הבית.\n\nהילדים במשפחה היו מחויבים להכיר כל דמות ודמות. הם היו צריכים לדעת: מה עשה הסבא רבא? מה היה פועלו למען הרפובליקה? ואיך הוא נראה? כך יכלו הרומאים להכיר את השושלת שלהם אפילו עשרות דורות אחורה. בלוויות, הילדים והנכדים לא היו מספרים רק על הנפטר, אלא מגוללים את סיפורה של השושלת כולה.\n\n## החברות, הבגידה והמחויבות להיסטוריה\n\nלמה כל כך חשוב להכיר את מנהג המסכות הזה? כי כאן נכנס לתמונה מרקוס ברוטוס.\n\nברוטוס היה אחד מחבריו הטובים של יוליוס קיסר. למעשה, בעבר, ברוטוס תמך בפומפיוס (אותו אחד שהזכרנו קודם). כשפומפיוס הפסיד ליוליוס קיסר, ברוטוס היה אמור להיות מוצא להורג. אבל יוליוס חס על חייו. לא רק שהוא חס עליו, הוא קירב אותו, הפך אותו ליועץ קרוב, והשניים הפכו לחברים טובים.\n\nאבל מרקוס ברוטוס ידע היטב את ההיסטוריה של השושלת האישית שלו. הוא הכיר את אחד מאבות אבותיו, לושיוס ברוטוס, שחי 500 שנה לפני כן והיה ממייסדי השיטה הדמוקרטית והרפובליקה הרומית לאחר שגירש את המלך האחרון.\n\nברוטוס לא רק הכיר את הסיפור ההיסטורי – הוא הרגיש מחויבות עמוקה אליו. זה מאוד מזכיר את האופן שבו אנחנו, כיהודים, מרגישים מחויבים לשמור על היהדות ועל המורשת שלנו, לא רק עבורנו אלא גם עבור הדורות הבאים, מתוך הכרה וכבוד לדורות שקדמו לנו.\n\n## 15 במרץ: רצח בסנאט\n\nתחושת המחויבות הזו של ברוטוס למורשת האנטי-מלוכנית של משפחתו גברה על נאמנותו לחברו. למרות החברות הקרובה, ברוטוס חבר לקבוצה של סנאטורים שחששו מהדיקטטורה של קיסר.\n\nב-15 במרץ, שנת 44 לפני הספירה, הגיע יוליוס קיסר לישיבת סנאט, רגע לפני שהיה אמור לצאת לעוד מסע כיבושים. שם המתינו לו ברוטוס ועוד 23 סנאטורים. כל אחד מהם שלף פגיון שהוסתר בבגדיו, והם החלו לדקור את יוליוס קיסר.\n\nההיסטוריה מספרת שיוליוס נאבק בהם ללא הרף, עד לאותו רגע מצמרר שבו ראה את ברוטוס, חברו ומי שראה בו כבן מאומץ, מתקרב אליו ודוקר אותו. ישנם תיעודים היסטוריים שונים לגבי הרגע הזה: יש האומרים שקיסר לא אמר כלום ופשוט קרס ומת. יש תיעוד שטוען כי אמר "גם אתה, בני?". לימים, המחזאי וויליאם שייקספיר לקח את הסצנה הזו וטבע את הביטוי האלמותי "הגם אתה, ברוטוס?" – ביטוי שאין לו אמנם הוכחה היסטורית חותכת, אך הפך לסמל הבגידה המפורסם בעולם.\n\n### השורה התחתונה: סכנת ההסתה בימינו\n\nכל ההיסטוריה המרתקת והעקובה מדם הזו מחזירה אותנו לאותה תגובה שבה פתחתי את המאמר.\n\nכאשר אדם כותב ברשתות החברתיות "ישראל צריכה ברוטוס", הוא לא מנהל דיון פוליטי לגיטימי. הוא בעצם קורא, הלכה למעשה, להתנקשות פוליטית בראש ממשלת ישראל. הוא מייחל לרצח של מנהיג.\n\nאני מקווה שגם אתם מזועזעים מאמירות כאלה, לא פחות ממני. ההיסטוריה שלנו – מהחשמונאים ועד היום – מלמדת אותנו ששנאת חינם, אלימות פנימית ומלחמות אחים מובילות רק לחורבן. אסור לנו לתת למילים כאלו לעבור בשתיקה.\n\nמה אתם חושבים על הסיפור ההיסטורי הזה, ועל הקלות הבלתי נסבלת שבה נכתבים משפטים כאלה היום? מחכה לשמוע את דעתכם בתגובות.