למה קוראים בהר הבית נגד נשיא צרפת?

האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית רואה במערב בכלל, ובצרפת בפרט (כסמל לחילוניות וערכי המהפכה הצרפתית), אויב תרבותי ודתי. המטרה המוצהרת שלהם היא הקמת ח'ליפות עולמית, ולכן הם מסמנים את מנהיגי אירופה כיעד, ללא קשר ישיר לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מהי 'הסברה התקפית' בהקשר הזה?

במקום רק להתגונן ולהצדיק את פעולותיה של ישראל, הסברה התקפית לוקחת את דברי האויב כפי שהם נאמרים בערבית, ומשקפת אותם לעולם החופשי. המטרה היא להראות למערב שהמלחמה של ישראל היא למעשה קו ההגנה הראשון של העולם החופשי כולו.

מדוע מנהיגים במערב ממשיכים לתמוך או לפייס גורמים רדיקליים?

מדובר לרוב בשילוב של עיוורון תרבותי (השלכת ערכים מערביים של פשרה על תרבויות שרואות בכך חולשה), תקינות פוליטית, ושיקולים אלקטורליים פנימיים בתוך מדינות אירופה, שבהן יש אוכלוסיות מהגרים גדולות.

עיוורון מערבי: למה מקרון תומך במי שקורא להשמיד את צרפת?

קריאות לג'יהאד ולכיבוש פריז ורומא נשמעות בלב ירושלים, אך מנהיגי המערב ממשיכים בפייסנות. קריאת השכמה על עיוורון אירופי והצורך בהסברה התקפית.

האם יצא לכם פעם לעצור ולהקשיב – אבל באמת להקשיב – למה שהאויבים שלנו אומרים כשהם חושבים שהמערב לא מבין את השפה שלהם?

בסרטון שהעליתי לאחרונה, אנחנו נחשפים לתיעוד מטריד, אך לצערנו לא מפתיע, של קריאות מתוך מסגד אל-אקצא. המילים שנאמרות שם אינן עוסקות בגבולות 67, לא ב'כיבוש' הישראלי, וגם לא בפתרון שתי המדינות. המילים האלו מכוונות ישירות ללב ליבה של אירופה, ובאופן ספציפי – לנשיא צרפת, עמנואל מקרון.

השאלה שצריכה להדהד בראשו של כל אדם חושב, ובמיוחד של כל מסביר ישראלי, היא: מה ההסבר לכך שנשיאים כמו מקרון ממשיכים להפגין פייסנות, ולעיתים אף תמיכה עקיפה, כלפי אנשים שקוראים בצורה גלויה להשמיד אותו ואת ארצו?

קולות של מלחמה מלב ירושלים

בואו ננתח רגע את מה שנאמר בתמלול של אותה הפגנה. ההמון קורא: "יא מקרון... אנחנו נפתח [נכבוש] את פריז... מן המסגד אל-אקצא נגיד למקרון אויב אללה ורסולו... אנחנו על מועד עם ח'ליפות ראויה על דרכו של מוחמד... לפלוש לצרפת ולכבוש את רומא".

אלו אינן סיסמאות של תנועת שחרור לאומית שמבקשת עצמאות. זהו מניפסט של אימפריאליזם דתי. המטרה המוצהרת, כפי שהם צועקים בפירוש, היא להקים ח'ליפות אסלאמית, לפלוש לצרפת, ולכבוש את רומא (המסמלת באסלאם הרדיקלי את בירת הנצרות והעולם המערבי).

אבל החלק המרתק ביותר בתמלול מגיע בהמשך. הדובר מתייחס לתרבות האירופית כאל "תרבות מושחתת", ומצהיר כי: "אנשי אירופה מרומים על ידי המהפכה הצרפתית". הוא מבטיח כי התגובה לצרפת ולנשיאה תהיה "הכרזת ג'יהאד בדרך אללה" כדי להשליט את "הצדק של האסלאם".

הם לא מסתירים את זה. הם אומרים את זה במיקרופונים, לאור יום. הם בזים לערכי החירות, השוויון והאחווה של המהפכה הצרפתית, ורואים בהם מחלה שיש לרפא באמצעות ג'יהאד.

פרדוקס הפייסנות המערבית

אם הדברים נאמרים בצורה כל כך ברורה, מדוע מנהיגי המערב אטומים אליהם? מדוע נשיא כמו מקרון בוחר פעם אחר פעם לבקר את ישראל, להטיל אמברגו נשק, או לנסות לרצות גורמים רדיקליים, במקום לעמוד לצידה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שנלחמת באותם גורמים בדיוק?

התשובה מורכבת ממספר רבדים. ראשית, ישנו העיוורון התרבותי. המערב המודרני, שצמח על ברכי ההשכלה והרציונליות, נוטה לעשות השלכה (Projection) על יריביו. מנהיג מערבי מניח שכל סכסוך הוא בר-פתרון באמצעות משא ומתן, פשרות, ושיפור תנאים כלכליים. קשה להם לתפוס שיש בעולם אידיאולוגיות שמונעות מציווי דתי מוחלט, שאינן מעוניינות בפשרה, אלא בהכנעה מוחלטת.

שנית, ישנו הפחד והתקינות הפוליטית. אירופה מתמודדת עם שינויים דמוגרפיים אדירים ועם אוכלוסיות מהגרים גדולות. מנהיגים פוליטיים חוששים ממהומות מבית, ומעדיפים מדיניות של שקט תעשייתי לטווח הקצר, גם אם המחיר הוא עצימת עיניים מול איום קיומי לטווח הארוך.

הסברה התקפית: להציב למערב מראה

כאן בדיוק נכנס התפקיד שלנו. במשך שנים, ההסברה הישראלית הייתה במגננה. ניסינו להסביר למה ירינו, למה בנינו גדר, ולמה אנחנו צודקים משפטית. אבל מול עיוורון כזה, מגננה לא מספיקה. אנחנו חייבים לעבור להסברה התקפית.

הסברה התקפית אומרת שאנחנו לא צריכים להיות אלה שמתנצלים. אנחנו צריכים לקחת את הסרטונים האלה, לתרגם אותם לצרפתית, לאנגלית ולגרמנית, ולהקרין אותם על כל מסך אפשרי באירופה. אנחנו צריכים לשאול את אזרחי צרפת: "האם אתם מבינים במי הנשיא שלכם תומך כשהוא לוחץ על ישראל? האם אתם מבינים שכאשר הם מסיימים איתנו, אתם הבאים בתור?"

הם אומרים זאת בעצמם. הם מתכננים "לפתוח את פריז" ו"לכבוש את רומא". ישראל היא רק המוצב הקדמי של העולם החופשי. אנחנו השכפ