המהלך של מרקו רוביו נגד האחים המוסלמים בארה״ב

שלום חברים, כאן אריאל. כאשר אנחנו מדברים על "הסברה התקפית", אנחנו לרוב חושבים על עימותים ברשתות החברתיות, על סרטונים ויראליים או על ראיונות נוקבים בתקשורת. אבל ישנה זירה נוספת, קריטית לא פחות, שבה מתנהלת המערכה האמיתית על התודעה ועל משאבי הטרור: הזירה המשפטית והכלכלית בארצות הברית. היום אני רוצה לדבר איתכם על מהלך דרמטי שמתגבש, מהלך שאם יצלח, עשוי לשנות את כללי המשחק.

לאחרונה נחשפנו למאמצים של הסנאטור האמריקאי מרקו רוביו, אשר פועל במטרה להכריז על תנועת "האחים המוסלמים" כארגון טרור באופן רשמי בארצות הברית. אי אפשר להקל ראש בשאיפה הזו. מדובר בצעד שעשוי לחסום בצורה משמעותית את הכספים הרבים שזורמים לארגונים השונים המסונפים אליהם. עם זאת, המהלך הזה אינו פשוט כלל. כפי שציין רוביו עצמו, לאחים המוסלמים ישנם סניפים שונים ורבים ברחבי העולם, וישנו צורך משפטי ומעשי לבדוק כל סניף וכל התארגנות בנפרד, כדי לוודא שהם אכן עומדים בקריטריונים הנוקשים להכרזה כארגון טרור.

20 שנה של מאבק עיקש

מי שמובילה את המאבק הציבורי הזה בארצות הברית היא הפעילה בריג'יט גבריאל, העומדת בראש ארגון "Act for America". בסרטון שפרסמה לאחרונה, גבריאל שופכת אור על מאחורי הקלעים של המערכה הזו, מערכה שהיא וארגונה מנהלים כבר קרוב ל-20 שנה.

לדבריה, הניסיונות להוציא את האחים המוסלמים מחוץ לחוק בארצות הברית החלו עוד בשנת 2008. מאז, הארגון שלה פועל ללא לאות מול ממשלים שונים. היא מציינת את העבודה שנעשתה במהלך כהונתו של דונלד טראמפ, וכן את הניסיונות להמשיך ולקדם את הנושא גם מול ממשל ביידן. המסר שלה ברור: זהו לא מאבק של זבנג וגמרנו, אלא עבודה סיזיפית ומתמשכת הדורשת התמדה, אורך רוח, ולחץ ציבורי בלתי פוסק.

למה ההכרזה הזו כל כך קריטית?

כאן אנחנו מגיעים ללב העניין — השאלה "למה?". מדוע כל כך חשוב להגדיר את האחים המוסלמים כארגון טרור בארצות הברית? התשובה טמונה בכיס. או ליתר דיוק, במעמד המשפטי שמאפשר לאותם ארגונים לאסוף כספים.

גבריאל מסבירה שהכרזה רשמית כזו תאפשר לרשויות בארצות הברית, כולל למחלקה לביטחון המולדת, לשלול את מעמד ה"מלכ"ר" (ארגון ללא מטרות רווח, הפטור ממס) מארגונים שונים הפועלים על אדמת ארצות הברית תחת המטרייה של האחים המוסלמים.

היא נוקבת במפורש בשמו של ארגון CAIR (המועצה ליחסי אמריקה-אסלאם). לדברי גבריאל, ארגונים כמו CAIR משמשים למעשה כ"חזית של חמאס בארצות הברית". ברגע שארגון כזה מאבד את המעמד החוקי שלו כארגון צדקה ללא מטרות רווח, היכולת שלו לגייס כספים, לפעול בצורה חופשית בזירה הציבורית ולייצר לגיטימציה — נפגעת אנושות. זהו בדיוק המעבר מהגנה להתקפה: לא רק להדוף את השקרים שלהם, אלא לייבש את מקורות המימון שמאפשרים להם להפיץ את אותם שקרים מלכתחילה.

הכוח של הציבור: מיליוני פניות לקונגרס

אחד הדברים המרתקים בדבריה של גבריאל הוא ההבנה שפוליטיקאים, בכירים ככל שיהיו, זקוקים לרוח גבית מהציבור כדי להעביר מהלכים מורכבים כאלה. היא קוראת לציבור האמריקאי להצטרף לקמפיין של "Act for America" ולהפעיל לחץ על נבחרי הציבור בקונגרס.

המספרים שהיא מציגה הם לא פחות ממדהימים: היא מדברת על למעלה מ-27 מיליון פעולות שונות שנעשו במסגרת הקמפיין הזה — החל משליחת אימיילים, דרך שיחות טלפון לנבחרי ציבור, ועד לפוסטים ברשתות החברתיות וחתימות על עצומות. בנוסף, היא מזכירה עוד כ-5 מיליון אימיילים ושיחות טלפון שמופנים ספציפית למאבק נגד גורמים ופעילים פרו-חמאס.

המספרים האלה ממחישים את העוצמה של התארגנות אזרחית. כאשר מיליוני אזרחים דורשים מהנציגים שלהם בקונגרס לפעול נגד תשתיות הטרור, קשה מאוד להתעלם מזה. גבריאל מסיימת את דבריה בתודה לנשיא טראמפ ולסנאטור מרקו רוביו על פועלם, ומדגישה שכאשר עובדים יחד, אפשר להגן על החלום האמריקאי ולהשיג תוצאות גדולות.

המעבר מהגנה להתקפה בזירת ההסברה

הסיפור הזה ממחיש בצורה מושלמת את המהות של "הסברה התקפית". במשך שנים, ישראל ותומכיה מצאו את עצמם בעמדת מגננה מול ארגונים שונים בארצות הברית ובאירופה. ארגונים אלו, הפועלים לעיתים קרובות תחת מעטה של זכויות אדם או פעילות חברתית, מנצלים את הדמוקרטיה המערבית ואת חופש הביטוי כדי לקדם אג'נדות קיצוניות.

כאשר בריג'יט גבריאל מצביעה על הקשר הישיר בין ארגונים הפועלים בארצות הברית לבין האחים המוסלמים וחמאס, היא בעצם מסירה את המסכה. היא מראה לציבור האמריקאי שהאיום אינו נמצא רק אי שם במזרח התיכון, אלא פועל בתוך גבולות ארצות הברית, נהנה מהטבות מס, ומנצל את המערכת מבפנים. הצעד של מרקו רוביו, אם יבשיל לכדי חקיקה או החלטה רשמית, יהווה מכה אנושה לאסטרטגיה הזו של ארגוני הטרור. הוא יעביר מסר ברור: אי אפשר לתמוך בטרור או להוות חזית עבורו, ובו זמנית ליהנות מהלגיטימציה ומההטבות של ארגון אזרחי לגיטימי.

השורה התחתונה

המאבק בטרור אינו מסתכם רק בשדה הקרב הצבאי. הוא מתנהל במלוא עוזו גם במסדרונות הקונגרס, בבתי המשפט ובמשרדי רואי החשבון. היוזמה של מרקו רוביו, בגיבוי הלחץ הציבורי שמובילים ארגונים כמו "Act for America" של בריג'יט גבריאל, היא דוגמה קלאסית להסברה התקפית במיטבה. המטרה היא לא רק לענות לטיעונים של הצד השני, אלא לעקור מהשורש את התשתיות הכלכליות והמשפטיות שמאפשרות לארגונים כמו האחים המוסלמים ו-CAIR לפעול באין מפריע. בינתיים, כל מי שרוצה לקחת חלק במאמץ הזה, יכול לתמוך בפעילות החשובה של ארגונים אלו, כי כל קול וכל פעולה מקרבים אותנו ליעד.