טקטיקת המיקרו מול המאקרו: איך מעוותים את המציאות נגד ישראל?

אהלן חברים, אריאל כאן. אנחנו ממשיכים בסדרה שלנו, שבה אני מפרט בפניכם צעד אחר צעד את השיטות והטקטיקות שבהן משתמשים האויבים שלנו. אני מדבר על הצד האנטי-ישראלי, זה ששונא אותנו ורוצה להכחיד אותנו בכל רחבי העולם, ועל האופן שבו הם מהנדסים את ההסברה שלהם כנגדנו. בסרטון הקודם דיברתי איתכם על טקטיקת "היפוך סיבה ותוצאה" – איך הם לוקחים את התגובה ההגנתית שלנו והופכים אותה לתוקפנות, תוך התעלמות ממי שהתחיל את האלימות. היום, אני רוצה לצלול איתכם לטקטיקה נפוצה ומסוכנת לא פחות, כזו שמופיעה כמעט בכל עימות תקשורתי: השימוש במיקרו כדי להציג את המאקרו.

תמונת המאקרו: שגשוג ישראלי מול השמדה ג'יהאדיסטית

כדי להבין את הטקטיקה הזו לעומק ולדעת איך לפרק אותה, אנחנו חייבים קודם כל להסתכל על תמונת המאקרו הרחבה. בפעם הקודמת דיברנו על עקרונות בסיסיים באסלאם הקיצוני ובתרבות הג'יהאדיסטית. המטרה שלהם ברמת המאקרו היא ברורה, והם אפילו לא מסתירים אותה: הם לא רק רוצים להשמיד את מדינת ישראל, אלא לשלוט ולהתפשט על פני כל העולם. זו המדיניות הרשמית, זה החזון שעליו הם מחנכים את הילדים שלהם.

מנגד, ברור לנו שבתפיסת המאקרו של ישראל, המטרה היא הפוכה לחלוטין. הישראלים בסך הכל רוצים לשגשג. אין לנו שום אינטרס להתפשט במובן הגיאוגרפי, אין לנו מטרה לכבוש מדינות נוספות, ואנחנו לא שואפים להרחיב את השטחים שלנו כדי להפוך לאימפריה עולמית. אני לא חושב שאי פעם בהיסטוריה המודרנית שלנו הייתה לנו מטרה כזאת. המאקרו שלנו הוא להמציא סטארט-אפים טכנולוגיים, לעשות אקזיטים, לפתח את הכלכלה, לקדם את הרפואה, ובאמת לעשות כל מה שאפשר כדי לשגשג כמדינה חופשית ודמוקרטית. אנחנו לא מבקשים להילחם באף אחד אחר. ברמת המאקרו, אני חושב שלכל אדם הגון שבוחן את המציאות, זה ברור לגמרי.

להפוך את המיקרו למאקרו: איך הטקטיקה עובדת בפועל?

בגלל שתמונת המאקרו שלנו כל כך חיובית, שוחרת שלום וברורה, מי שרוצה להסיט את ההסברה כנגדנו פשוט לא יכול להשתמש בה. הוא אולי מנסה לטעון שישראל היא אימפריאליסטית, אבל המציאות טופחת על פניו פעם אחר פעם. לכן, אין לו ברירה אלא לרדת לרזולוציה של המיקרו.

כמו בכל דבר בחיים, ובטח במלחמה מורכבת ובעם שמכיל מגוון עצום של דעות ואנשים, יש שלל פעולות שצה״ל עושה. מדובר בצבא של מאות אלפי חיילים שפועלים בתנאים בלתי אפשריים. בקצוות, באופן טבעי וטרגי, תגלו גם טעויות מבצעיות, או אפילו מעשי זדון שנעשים על ידי "תפוחים רקובים" שסרחו. האויבים שלנו רק מחכים לאירועים כאלו בכיליון עיניים.

לכן, אתם תראו הרבה פעמים שהם מפיצים ברשתות החברתיות ובתקשורת סיפורים נקודתיים: סיפור על ילדה פלסטינית בעזה שפצצה נפלה עליה והרגה אותה, סיפורים על משפחה כזו או אחרת שנהרגה בשוגג, או מקרים כמו זה שקרה לאחרונה עם קבוצה של פרמדיקים וחובשים. אנשים שבסך הכל באו לעשות את עבודתם, חלקם הגדול באמת חפים מפשע, ונורו בשוגג על ידי כוחות צה״ל.

כל הסיפורים האלה הם סיפורי מיקרו. הם כואבים, הם טרגיים, אבל הם בשום פנים ואופן לא מייצגים את התמונה הרחבה. הטקטיקה של הצד השני היא לקחת את המיקרו הזה ולנסות להציג אותו כשיטתיות. הם מנסים לייצר נרטיב שקרי שבו צה״ל כביכול הולך ומטרגט בכוונה אנשים חפים מפשע, מנסה בכוונה לירות בילדים, או מחפש עיתונאים וצוותי רפואה כדי לצוד אותם. הניסיון הזה, לקחת את אירוע הקצה ולהלביש אותו על המאקרו, הוא אחת משיטות הפעולה הנפוצות והמניפולטיביות ביותר של הצד השני.

מקרה בוחן: צ'נק וערוץ "הטורקים הצעירים"

כדי להבין איך זה נראה בפועל בדיונים תקשורתיים, בואו נסתכל על דוגמה מארצות הברית. יש שם בחור בשם צ'נק (Cenk Uygur), שמנהל ערוץ תקשורת ופודקאסט מוכר מאוד שנקרא "הטורקים הצעירים" (The Young Turks). הוא סופר שונא ישראל. כמובן שהוא תמיד מכחיש את זה וטוען שהוא "רק רוצה להעביר ביקורת לגיטימית", אבל אם תנתחו את הטקטיקות שלו בדיונים, תראו דפוס קבוע וברור.

בכל פעם שמביאים בפניו את תמונת המאקרו, בכל פעם שמסבירים לו שמדובר במלחמה קיומית שנכפתה עלינו על ידי ארגון טרור רצחני, הוא מיד בורח וצולל למיקרו. הוא שולף איזה סיפור מאוד ספציפי, טרגי ככל שיהיה, ומשתמש בו כדי להוכיח כביכול שישראל היא מפלצת. הוא מתעלם לחלוטין מהעובדה שאלה התפוחים הרקובים או הטעויות המבצעיות שלא צריכות לקרות, ושהן בשום אופן לא המדיניות הרשמית שלנו.

ההבדל התהומי: חקירת טעויות מול מדיניות של טרור

כאן בדיוק טמון ההבדל הגדול שאנחנו חייבים להדגיש בכל דיון הסברתי. אצלנו, אם קורים דברים שהם לא לפי המדיניות שלנו – בין אם זו טעות טרגית בשדה הקרב, זיהוי שגוי, ובין אם מדובר בתפוחים רקובים שפעלו בניגוד לפקודות ולמוסר הלחימה – הדברים האלה מתוחקרים. יש ועדות חקירה, יש משפט צבאי, יש הפקת לקחים.

לעומת זאת, לא שמעתי שיש ועדת חקירה על איזה חמאסניק שהרג מישהו מכוחותינו. לא שמעתי שפתחו שם בחמאס ועדת חקירה על המחבלים שחנקו בידיים שלהם את התינוקות של משפחת ביבס. לא שמעתי על שום תחקיר כזה, ואני מקווה שברור לכם למה: כי אצלם, זו המדיניות. אצלם הפשעים האלה הם המאקרו. המטרה שלהם היא לרצוח אזרחים.

הצד השני תמיד יחפש את המיקרו שלנו, את הטעויות ואת מקרי הקצה, כדי להציג אותם כאילו הם המאקרו שלנו. במקביל, הוא יעשה את הפעולה ההפוכה בדיוק כלפי עצמו: הוא יחפש את המיקרו שלהם – איזה אדם בודד וטוב לב, או מישהו שמושיט יד ורוצה לשתף פעולה עם ישראל, איזה מקרה נדיר של חמלה – וינסה להציג אותו בתור המאקרו של החברה הפלסטינית או של הארגונים ששולטים בה, כאילו כולם שם שוחרי שלום.

השורה התחתונה: איך מתמודדים עם זה?

במלחמת ההסברה הזו, אנחנו מתמודדים מול מכונה משומנת שיודעת לעוות את המציאות. הם לוקחים את החריג והופכים אותו לכלל, ואת הכלל מעלימים לחלוטין. אני רוצה שאתם תשימו לב לדברים האלה. כשאתם קוראים פוסט ברשתות, צופים בסרטון או מנהלים דיון מול מישהו שמעלה טענות נגד ישראל – אל תתבלבלו.

תזהו את הטקטיקה הזדונית הזו בזמן אמת. תחשפו אותה בקול רם. תגידו לבן השיח שלכם: "אתה לוקח מקרה פרטי ומנסה להשליך אותו על מדינה שלמה". תחזירו תמיד את הדיון לתמונת המאקרו האמיתית – לכוונות המקוריות, למדיניות הרשמית, ולהבדל התהומי בינינו לבין האויבים שלנו בכל מה שקשור ללקיחת אחריות וחקירת טעויות.

נתראה בקרוב בסרטון נוסף, עם עוד טקטיקה שבה שונאינו משתמשים ואיך אנחנו מנצחים אותה. עד אז, המשיכו לעמוד על האמת שלנו בראש מורם.