המעבר מהגנה להתקפה: השיעור בהסברה שאנחנו חייבים ללמוד

טוב חברים, הפעם אני צריך את עזרתכם, ממש את חוכמת ההמונים. כמו שאתם מבינים, אם כבר קמתי בתור אזרח מן השורה לעשות מעשה, והקמתי ארגון שלם שעוסק בהסברה, זה כנראה מתוך מקום של ביקורת לא קטנה על איך שהממשלה שלנו מנהלת – או יותר נכון, לא מנהלת – את כל סוגיית ההסברה.

הבעיה הכי גדולה שלי, ושל רבים מאיתנו שחיים את השטח, היא שההסברה שלנו היא כל הזמן הגנתית. היא כל הזמן רק ריאקטיבית. אנחנו נמצאים בלופ אינסופי שבו החמאס, קטר, או מי שעומד מאחורי מכונת הפרופגנדה המשומנת שלהם, יוצאים עם איזשהו מסר או עלילת דם. ומה קורה אז? אנחנו מוצאים את עצמנו במשך שבועות מתבחבשים, מגיבים בצורה עילגת אם בכלל, מגמגמים, עד שאנחנו סוף סוף מוכיחים שזה מסר שקרי ומוצאים עדויות לתמוך באמת. אבל בשלב הזה? זה כבר לא מעניין את אף אחד. הרכבת כבר יצאה מהתחנה, וכך זה חוזר על עצמו שוב ושוב.

שני עמודי התווך של הסברה התקפית

כשאני מדבר על מעבר מהגנה להתקפה בהסברה שלנו, אני מתכוון למסרים עוצמתיים שמתחלקים לשני סוגים עיקריים:

1. חשיפת פרצופו של האויב: מסרים שחושפים את התמונה הגדולה ואת האויב האמיתי שלנו ושל העולם כולו – אידיאולוגיית הג'יהאד הקיצוני. אנחנו צריכים להראות לעולם מול מה אנחנו מתמודדים.
2. הצגת האור שבישראל: מסרים שמציגים את ישראל והיהדות באור חיובי, שמדגישים את התרומה שלנו לאנושות ואת הערכים שמנחים אותנו.

עכשיו, לצערנו או לשמחתנו, יש לא מעט סרטונים וחומרים שתומכים בנקודה הראשונה. אנחנו יודעים להראות את הרוע. אבל אין הרבה מסרים שתומכים בנקודה השנייה. אנחנו שוכחים להראות את הטוב שלנו בצורה חכמה ואסטרטגית.

קייס סטאדי: שיעור בהסברה מ-2018

בסרטון של היום אני רוצה לחלוק אתכם דוגמה יוצאת מן הכלל למסר מהסוג השני. זהו סרטון משנת 2018. אמנם זה סרטון שצולם על ידי בנימין נתניהו, אבל אני מבקש מכם – אל תיכנסו עכשיו לסוגיה הפוליטית של "כן ביבי, לא ביבי". זה בכלל לא קשור לביבי האיש, זה קשור אך ורק למסר של הסרטון ולמכניקה שלו.

אתם תראו סרטון שהוא כל כך טוב, כל כך מדויק, מהסיבה הפשוטה שאין עוררין על העובדות שמוצגות בו. אין עוררין מי הטוב ומי הרע בסיפור הזה, ואין ספק שהוא משרת אותנו בצורה מושלמת בזירה הבינלאומית.

מים, חיים ומשטר האייתוללות

הסרטון עוסק במשבר המים החמור באיראן, ופונה ישירות לעם האיראני מעל לראשו של המשטר. הנתונים שמוצגים שם מדהימים ומזעזעים כאחד: ארגונים בינלאומיים מצביעים על כך ש-96% מאזרחי איראן סובלים מבעיות הקשורות למים. בכירים איראנים לשעבר (כמו שר החקלאות שלהם) הודו ש-50 מיליון איראנים עלולים להיעקר מבתיהם בגלל נזקי הסביבה ומשבר המים. מיליוני ילדים איראנים סובלים בגלל מדיניות כושלת של משטר שמעדיף להשקיע בטרור במקום בתשתיות אזרחיות.

וכאן מגיע הטוויסט ההסברתי המבריק: ישראל מוצגת כפתרון. ישראל, כידוע, היא מעצמת מים וטכנולוגיה. אנחנו ממחזרים כ-90% מהשפכים שלנו – הרבה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. אנחנו המצאנו את טפטפות ההשקיה, טכנולוגיה שמספקת לצמחים בדיוק את הנוטריאנטים שהם צריכים במינימום מים.

במקום להתגונן, המסר עובר להתקפה חיובית: ישראל מציעה את הידע הזה לעם האיראני. הסרטון מכריז על הקמת אתר אינטרנט בפרסית, עם מידע מפורט על איך איראנים יכולים למחזר מים ברמה המקומית, איך הם יכולים להציל את היבולים שלהם ולשפר את חייהם.

השורה התחתונה: לבחור בחיים

הניגודיות כאן היא פנומנלית. בעוד שהמשטר האיראני צועק "מוות לישראל", ישראל צועקת "חיים לעם האיראני".

הטוב והרע מוצגים בצורה ברורה שקשה מאוד לערער עליה. זה לא מסר שמצריך מאיתנו להתנצל או להסביר למה ירינו או איפה פגענו. זה מסר שמציב את ישראל בחזית הקידמה והאנושיות, ואת אויבינו בחזית החושך והדיכוי של העם שלהם עצמם.

אני רוצה שתחשבו על המודל הזה. איך אנחנו יכולים לייצר מסרים דומים כבר בזמנים האלה, בתקופה המאתגרת הזו שאנחנו נמצאים בה? איך אנחנו לוקחים את היתרונות היחסיים שלנו, את האנושיות שלנו, והופכים אותם לנשק הסברתי שובר שוויון?

שתפו אותי מה חשבתם. האם יש לכם רעיונות למסרים נוספים ברוח הזו? הגיע הזמן שנעבור להתקפה.