שיטת "קליק אחד": הטקטיקה המנצחת לניהול שיחות בלתי אפשריות

אני רוצה לשתף אתכם בטקטיקה השלישית שאני נוקט בה בהתמודדות שלי בשיחות עם אנשים שמעלילים עלינו ברשתות. זו טקטיקה קטלנית ביותר, שצריך לדעת איך לעשות אותה נכון, אבל אני רוצה שתכירו אותה באופן כללי – גם בלי קשר ישיר להסברה. הכלי הזה כל כך חזק ויעיל, שהוא פשוט שווה היכרות לחיים עצמם.

הטקטיקה הזאת נקראת "קליק אחד לכיוון השני".

הניסוי של פרופסור פיטר בוגוסיאן

כדי להבין איך זה עובד, בואו נסתכל על עבודתו של פרופסור בשם פיטר בוגוסיאן (Peter Boghossian). בוגוסיאן נוהג ללכת לאוניברסיטאות ולערוך ניסוי חברתי מרתק – שווה לכם אפילו לנסות את זה כניסוי אצלכם בבית או עם חברים.

הוא מצייר שבעה קווים על הרצפה. הקו האמצעי הוא קו ניטרלי. מצד אחד של הקו הניטרלי יש קווים של: "קצת מסכים", "מסכים", ו"מסכים מאוד". מהצד השני יש: "קצת לא מסכים", "לא מסכים", ו"מאוד לא מסכים".

הוא מעמיד שניים או שלושה אנשים על הקו הניטרלי, ואז זורק לחלל האוויר קביעה. למשל: "אננס על פיצה זה הדבר הכי טוב שיש". מיד, האנשים מתחילים לזוז. מישהו אחד הולך לקו של "מסכים", שניים אחרים הולכים לקו של "מאוד לא מסכים".

בשלב הזה הוא מתחיל לשאול שאלות. כמובן שבמציאות הוא שואל שאלות הרבה יותר שנויות במחלוקת מאשר אננס על פיצה, אבל העיקרון זהה. הוא ניגש לאדם שעומד על הקו של "מאוד לא מסכים" ואומר לו: "בוא תשכנע את השני, למה אתה מאוד לא מסכים?". אותו אדם מתחיל להסביר בלהט את עמדתו. לאחר מכן, בוגוסיאן הולך לאדם השני ושואל: "השתכנעת?". אם הוא אומר שלא, הוא מבקש ממנו: "אז תסביר לו למה אתה מאוד מסכים".

שאלת המחץ שמשנה את כללי המשחק

ואז מגיע הרגע שבו בוגוסיאן שואל את השאלה הקטלנית. אם תפנימו את השאלה הזו, לא רק לגבי אנשים אחרים אלא במיוחד לגבי החיים שלכם – זה פשוט משנה חיים.

הוא ניגש לאדם שעומד על הקו של "מסכים", ושואל אותו: "תגיד, מה אתה צריך לראות בשביל לעבור לקו של קצת מסכים?"

שימו לב לניואנס העצום כאן: הוא לא מבקש ממנו לעבור לצד השני של המתרס. הוא לא אומר לו "מה ישכנע אותך שאתה טועה לחלוטין?". הוא שואל מה יגרום לו לזוז ממצב של "מסכים" למצב של "קצת מסכים". או ממצב של "מאוד מסכים" ל"מסכים". קליק אחד בלבד.

תחשבו על התהליך שעובר בראש של אותו אדם באותו רגע. הוא פתאום שואל את עצמו: "רגע, באמת... איך הגעתי למסקנה שאני מאוד מסכים?". אולי הוא יגיד לעצמו: "תראה, אם המרצים שלי באוניברסיטה יתחילו לדבר אחרת, אולי אני אשנה את דעתי".

פתאום, דרך השאלה הזו, אתם מבינים את עולם התפיסות של האנשים. אתם מבינים איך בן אדם מגבש עמדה.

תרגיל מחשבתי: נסו את זה על עצמכם

תעצרו שנייה אחת ותחשבו על עצמכם. קחו נושא שאתם מאוד מגובשים לגביו – דעות פוליטיות, תפיסת עולם, כל דבר. תשאלו את עצמכם: מה היה מצריך מכם לעבור שנייה אחת קו? לא עכשיו לחצות את הקווים מצד ימין לשמאל או להפך, אלא באמת – מה הייתם צריכים לראות או לשמוע בשביל לזוז רק קצת? להטיל ספק קטן?

זה תרגיל חזק מאוד. לפרופסור פיטר בוגוסיאן יש ספר שנקרא "איך לנהל שיחות בלתי אפשריות" (How to have impossible conversations). זה ספר מטורף, כי הוא נוגע בדיוק בנקודה הזו: כשאתה מסתכל איך בן אדם תופס את העולם, וכשאתה יודע להתחבר לאיך שהוא תופס את העולם, אתה גם יודע לזרוע אצלו סדקים ואפילו לשנות את התפיסה שלו מהיסוד.

איך זה מתחבר להסברה הישראלית?

העיקרון הזה לא קשור רק להסברה, אבל הוא קריטי עבורה. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאם רק נסביר לצד השני את מה שאנחנו יודעים, הוא ברור שישתכנע. אבל זו טעות. זו תפיסת העולם שלנו.

זה שאני אתן למישהו סטטיסטיקה מדהימה – לא אומר שזה יעזור לו. זה שאני אגיד לו "תשאל את כל החברים שלי" – לא אומר שזה יעזור לו. זה שאני אספר לו שככה זה היה בעבר מבחינה היסטורית – לא אומר שזה יעזור לו להבין.

במקום לנסות לשכנע בכוח, תחשבו מה היה קורה אם היו שואלים אתכם שאלה בצורה של: "עכשיו תדמיין שאתה שם. מה אתה צריך לראות בשביל להבין שעכשיו בכלל חמש בערב?".

במקום לשכנע את הבן אדם שעומד מולי, אני שואל אותו מה הוא צריך בשביל להשתכנע. ובתוך המשפט הזה, אני כבר שותל לו את התוצאה שאני מכוון אליה.

בואו ניקח דוגמה כואבת ואקטואלית. מישהו תוקף אותי ברשת על כך שצה"ל פוגע בבתי ספר בעזה. במקום להתגונן מיד עם מספרים, אני אומר לו: "כואב לך שמפגיזים בתי ספר? אני מסכים איתך, זה באמת דבר נורא. אבל תגיד לי... מה אתה צריך לראות בשביל להבין שבית ספר הוא כבר לא בית ספר, אלא מעוז טרור שיורה טילים?"

במשפט אחד, לא קפצתי עליו ולא ניסיתי להפוך אותו לציוני נלהב. דיברתי איתו על סוגיה מאוד ספציפית, הסכמתי עם הרגש הבסיסי שלו, אבל דרשתי ממנו להגדיר מה יגרום לו לזוז "קליק אחד" בעמדה שלו. שתלתי לו בראש את העובדה שבתי הספר האלה משמשים לירי טילים, וגרמתי לו לחשוב בעצמו על ההוכחות שהוא צריך.

שורה תחתונה

טקטיקת ה"קליק אחד" מלמדת אותנו ששינוי דעות לא קורה בבת אחת, אלא בצעדים קטנים. במקום להטיח עובדות בקיר אטום, תשאלו את הצד השני מה יגרום לו לזוז צעד אחד קטן. זה פותח את המחשבה, מוריד מגננות, ומאפשר לנהל גם את השיחות הבלתי אפשריות ביותר.