האם משלמים למשפיענים ועיתונאים כדי שיסקרו באופן מוטה?

שלום לכולם, כאן אריאל אורבוך, וברוכים הבאים לעוד מאמר מבית ״חרב גדעון״. היום אני רוצה לגעת באחת הסוגיות הכי בוערות, מתסכלות וחשובות במלחמת התודעה שאנחנו מנהלים יום-יום. זו שאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב כשאנחנו נחשפים לסיקור עוין, חד-צדדי או פשוט מנותק לחלוטין מהמציאות: האם באמת משלמים למשפיענים ועיתונאים כדי שיסקרו אירועים באופן מוטה?

התשובה, חברים, היא חד משמעית כן. אבל המציאות היא הרבה יותר מורכבת ומטרידה מסתם מעטפות של מזומנים שמועברות מתחת לשולחן באישון לילה. לפעמים, ואולי ברוב המקרים המתוחכמים והמסוכנים יותר, הם אפילו לא מודעים לזה שהם קנויים. בסרטון האחרון שלי ביקשתי מכם להקשיב לסיפור שממחיש את התופעה הזו, וכעת אני רוצה לצלול איתכם לעומק המנגנון הזה. איך בדיוק עובדת תעשיית ההטיה? איך אנשים שאמורים להיות אובייקטיביים הופכים לשופרות של תעמולה? ומה אנחנו, כאנשי הסברה התקפית, יכולים לעשות מול זה?

המנגנון הנסתר: איך קונים עיתונאי בלי שהוא ירגיש?

כשאנחנו חושבים על שחיתות תקשורתית, קל לדמיין סצנה מסרט שבה גורם עוין מציע לעיתונאי סכום עתק כדי שיכתוב שקרים. אבל בעולם האמיתי, קניית דעת הקהל נעשית בדרכים הרבה יותר אלגנטיות וסמויות מן העין. זה מתחיל ב״סיורי היכרות״ ממומנים היטב. ארגונים שונים, לעיתים קרובות במימון מדינות זרות או עמותות עם אג'נדה פוליטית מאוד ברורה, מזמינים עיתונאים ומשפיעני רשת לסיורים במזרח התיכון או במוקדי סכסוך.

הם משלמים על הטיסות, על המלונות היוקרתיים, ודואגים לאירוח כיד המלך. אבל המחיר האמיתי נגבה בתוכן. במהלך הסיור, אותם משפיענים נחשפים אך ורק לנרטיב אחד. מראים להם מציאות מהונדסת בקפידה. מפגישים אותם עם ״קורבנות״ שתוודרכו מראש, ומונעים מהם גישה לכל מידע שעשוי לאתגר את הסיפור שמנסים למכור להם. העיתונאי או המשפיען חוזר הביתה בתחושה שהוא ״ראה את הדברים במו עיניו״, כשלמעשה הוא עבר שטיפת מוח מתוזמרת היטב. הוא לא קיבל צ'ק שעליו כתוב ״עבור סיקור אנטי-ישראלי״, אבל הסיקור שלו נקנה מראש באמצעות גישה, חנופה ואירוח.

משפיעני רשת: כלי נשק תודעתי להשכרה

בעידן הרשתות החברתיות, המשחק השתנה לחלוטין. אם בעבר היה צריך לשכנע עורך של עיתון גדול כדי להשפיע על דעת הקהל, היום מספיק להגיע למשפיען טיקטוק או אינסטגרם עם מיליוני עוקבים. משפיענים רבים מחפשים כל הזמן תוכן ויראלי, משהו שיביא להם צפיות, לייקים ומעורבות (Engagement). הגורמים העוינים יודעים את זה ומנצלים את זה בצורה צינית וקרה.

הם מספקים לאותם משפיענים חומרים ״בלעדיים״, סרטונים ערוכים מגמתית וסיסמאות קליטות שמעוררות רגש. במקרים מסוימים, סוכנויות יחסי ציבור שפועלות מטעם גורמים פוליטיים מציעות למשפיענים קמפיינים ממומנים במסווה של קידום זכויות אדם או צדק חברתי. המשפיען, שלעיתים קרובות אין לו שום ידע היסטורי או פוליטי על הסכסוך במזרח התיכון, רואה הזדמנות להיראות מוסרי ולקבל תשלום או חשיפה. הוא משתף את התוכן המוטה, והעוקבים שלו – שסומכים עליו בעיניים עצומות – בולעים את השקר. כך, בלי לדעת בכלל שהוא משמש ככלי שרת בידי מכונת תעמולה משומנת, המשפיען הופך למפיץ של פייק ניוז.

עיוורון מרצון והפסיכולוגיה של ההטיה

חלק ניכר מהתופעה הזו נובע ממה שאפשר לקרוא לו עיוורון מרצון. עיתונאים ומשפיענים פועלים בתוך אקו-סיסטם חברתי ומקצועי מסוים. בברנז'ה התקשורתית הבינלאומית, יש ״בון טון״ ברור מאוד לגבי מי נחשב לטוב ומי לרע. אם אתה רוצה להתקדם, לקבל פרסים, להיות מוזמן לפאנלים יוקרתיים ולהישאר רלוונטי – אתה צריך ליישר קו.

ברגע שעיתונאי מבין שסיקור אוהד לישראל או חשיפת האמת על ארגוני טרור עלולים לפגוע לו בקריירה, להביא לביטולו (Cancel Culture) או למנוע ממנו קידום, הוא מתחיל לצנזר את עצמו. ההטיה הופכת לטבע שני. הוא כבר לא צריך שיגידו לו מה לכתוב; הוא יודע בדיוק מה מצופה ממנו. זוהי קנייה של סיקור לא בכסף ישיר, אלא באמצעות שליטה במוקדי הכוח והיוקרה של התעשייה.

הסברה התקפית: הפתרון שלנו למכונת השקרים

אז מה אנחנו עושים מול התופעה המייאשת הזו? כאן בדיוק נכנסת לתמונה ההסברה ההתקפית. אנחנו ב״חרב גדעון״ מאמינים שאסור לנו להישאר בעמדת מגננה. אנחנו לא יכולים רק להתנצל או לנסות להסביר למה התמונה שהמשפיען העלה היא לא מדויקת. אנחנו חייבים לתקוף את מקור השקר.

הסברה התקפית משמעותה לחשוף את המנגנון. כשאנחנו רואים סיקור מוטה, אנחנו צריכים לשאול בקול רם: מי מימן את הכתבה הזו? מי ארגן את הסיור של אותו משפיען? אילו קשרים יש לארגון שעומד מאחורי הקמפיין עם גורמי טרור או מדינות עוינות? אנחנו צריכים להביך את אותם משפיענים ועיתונאים על ידי חשיפת הבורות שלהם או האינטרסים הנסתרים שמניעים אותם.

ברגע שאנחנו מראים לקהל הרחב שהאובייקטיביות היא אשליה ושהתוכן שהם צורכים הוא למעשה תעמולה ממומנת, אנחנו שומטים את הקרקע מתחת לרגליים של מכונת השקרים. אנחנו צריכים לייצר תוכן חכם, חד ובלתי מתפשר, שקורע את המסכה מעל פניהם של אלו שמתיימרים לדבר בשם הצדק אך בפועל משרתים את החושך.

השורה התחתונה

המלחמה על התודעה היא לא פחות קריטית מהמלחמה בשדה הקרב. כן, משלמים למשפיענים ועיתונאים כדי שיסקרו באופן מוטה, ולפעמים הם אפילו לא מבינים שהם הפכו לבובות על חוט. אבל אנחנו לא חסרי אונים. יש לנו את האמת, ויש לנו את הכלים להשמיע אותה. אני מזמין אתכם להצטרף אליי, לשתף את התכנים, לעקוב, ויחד נמשיך להילחם על האמת שלנו באמצעות הסברה התקפית, חכמה וחסרת פשרות. אל תאמינו לכל מה שאתם רואים בפיד, ותמיד תשאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מהסיפור הזה?