האם הרשות הפלסטינית באמת רוצה מדינה לצד ישראל?

לא מזמן הייתה לי שיחה מעניינת עם מישהו שהציג בפניי טענה שנשמעת לא מעט בשיח הציבורי, בארץ ובעולם. הוא אמר לי: "תקשיב, יש כבר את הדבר הזה שנקרא פלסטין. זה לא קשור לשאלה אם אנחנו הישראלים רוצים או לא רוצים. האו״ם כבר מכיר בזה, מדינות אחרות מכירות בזה, נפתחות שגרירויות ברחבי העולם – זה כבר קיים עובדתית בשטח. לכן, אנחנו כנראה לא נברח מזה".

הוא המשיך ופרש את משנתו הפרגמטית לכאורה: "ואם אנחנו לא יכולים לברוח מזה, כדאי שלפחות נחליט מי אנחנו רוצים שינהל את הישות הזו. כשאנחנו מסתכלים על שתי האפשרויות המרכזיות שעומדות מולנו – חמאס בעזה או הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון – אז ברור שעדיף לנו את הרשות הפלסטינית. הם הרבה יותר מתונים, הם הרבה יותר שכלתניים. אפשר לדבר איתם".

הטיעון הזה נשמע הגיוני להרבה מאוד אנשים שרוצים פתרון שקט. אבל אותי עניין באותו רגע רק דבר אחד. שאלתי אותו, ואני שואל גם את כל מי שקורא את התכנים שלי: כל מי שמאמין בדבר הזה שנקרא "מדינה פלסטינית", האם עצרתם לרגע לשאול את עצמכם מה המשמעות של הביטוי הזה עבור הצד השני?

לצד מדינת ישראל או במקומה?

יש המון ישראלים, ואנשים טובים ברחבי העולם, שבאמת ובתמים חושבים שפלסטין היא בסך הכל שאיפה למדינה לאומית שתחיה בשלום, בשלווה ובשכנות טובה ליד מדינת ישראל. אנחנו נוטים להשליך את הרצון שלנו בחיים שקטים על הצד השני. אבל אני רוצה שפשוט נעצור ונשאל את עצמנו: מה הצד השני חושב? מהו החזון האמיתי שלו?

ואיך אפשר לדעת מה הצד השני באמת חושב ורוצה? פשוט מאוד: צריך לפתוח אוזניים ועיניים. צריך לשמוע מה הם אומרים. מה הם מצהירים בפרסומים הרשמיים שלהם, מה הם עונים בכל פעם ששואלים אותם בערבית, ולא רק באנגלית מול המצלמות הזרות.

חלקם אולי ינסו להתחמק ממתן תשובה ישירה כשזה לא נוח להם הסברתית, אבל הם ממש לא מתחמקים מהפעולות שהם עושים בשטח ומהסמלים שהם בוחרים להציג.

חזרתי לאותו אדם שדיבר איתי על "המתינות" של הרשות הפלסטינית, ושאלתי אותו שאלה פשוטה שחותכת את כל רעשי הרקע: "תגיד, האם הרשות הפלסטינית הזו רוצה מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל, או במקומה של מדינת ישראל? מתי לדעתך הם ויתרו על הדרישה לקבל את כל השטח?"

הוא חשב לרגע וענה לי בביטחון של מי שניזון מהתקשורת המערבית: "לדעתי הם ויתרו על זה כבר אי שם בשנות התשעים, במסגרת ההסכמות".

התמונה מתוניס שחושפת את האמת

"אם כך," אמרתי לו, "איך תסביר את התמונה הבאה?"

הראיתי לו תמונה מאירוע רשמי ומתוקשר. מה שרואים בתמונה הזו היא פתיחה חגיגית של שגרירות פלסטין בתוניס. מתי זה קרה? בשנת 2024. לא לפני עשרות שנים, לא היסטוריה רחוקה של ימי המנדט – ממש לא מזמן. אירוע רשמי של הרשות הפלסטינית.

ומה אנחנו רואים שם, מתנוסס בגאווה על הקיר המרכזי של השגרירות החדשה? אנחנו רואים תמונה אדירה, מפה ענקית. של מה, חברים? של מה המפה הזו? זו מפה של ארץ ישראל. ארץ ישראל כולה, מהים ועד הנהר. שגרירות פלסטין בתוניס, המייצגת את אותה רשות פלסטינית "מתונה" כביכול, מציגה את פלסטין ככזו שמשתרעת על כל השטח, ללא זכר למדינת ישראל.

שורה תחתונה: שאלת השטח שמסיימת את הדיון

חברים, בואו נעצור רגע ולא נתבלבל מהסיסמאות. אנחנו חייבים להגיע לדיונים האלה מפוקחים. בכל פעם שמדברים איתי על פלסטינים, ובכל פעם שמדברים איתי על איזשהו הסדר עתידי, חזון מדיני או הסכם שלום, צריכה להישאל קודם כל רק שאלה אחת ויחידה. שאלת מבחן.

שאלה שצריכה להיות מופנית לכל נציג, דובר או תומך של הרעיון הזה: "אדוני, מה לדעתך השטח של פלסטין?"

אם הוא לא ישקר, אם הוא יגיד את האמת הפנימית שלו, של ההנהגה שלו ושל מערכת החינוך שלו, הוא יגיד לכם: כל ארץ ישראל.

ובזה, חברים, הדיון נגמר.

לא מדובר פה על פוליטיקה של ימין ושמאל. לא מדובר פה על סכסוך טריטוריאלי שניתן לפתור בשרטוט קו כזה או אחר, ולא מדובר על רצון כן לדו-קיום. מדובר פה על החלפה. מדובר פה על חזון ברור של השמדת מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה.

יהיו כאלה שיגידו באדיבות (ואכן אומרים זאת לא פעם בראיונות): "אין בעיה, אתם היהודים יכולים להישאר ולחיות כאן, אבל תהיו כפופים לשלטון האסלאם". אבל אל תתבלבלו ואל תשלו את עצמכם. אין בהנהגה שלהם אף אחד שבאמת מאמין, מחנך או פועל לכך שזו מדינה שיכולה וצריכה להתקיים בשלום לצד מדינת ישראל. המטרה, כפי שמשתקף היטב על קירות השגרירויות שלהם גם בשנת 2024, נותרה בעינה: לא לצידנו, אלא במקומנו.