האם אנחנו מתעלמים מסימני האזהרה של השבעה באוקטובר הבא?

אוקיי חברים, יש לי שאלה אליכם. שאלה שאולי תישמע לכם בהתחלה כמו תרגיל מחשבתי תמים, אבל היא הרבה יותר מציאותית, כואבת ודחופה ממה שנדמה במבט ראשון. אנחנו נמצאים היום כשנתיים אחרי אחד האסונות הגדולים ביותר שידע עם ישראל. למעשה, זהו כנראה האסון הכבד והמטלטל ביותר שחווינו מאז הקמת המדינה. הפצעים בחברה הישראלית עדיין פתוחים, הזיכרונות מאותה שבת שחורה עדיין טריים, והכאב הלאומי והאישי מלווה אותנו יום-יום, שעה-שעה.

אבל בואו נעשה רגע תרגיל בדמיון מודרך, תרגיל שדורש מאיתנו כנות מוחלטת. תארו לעצמכם שהייתה לכם מכונת זמן, כזו שמאפשרת לכם לחזור אחורה, אל הימים שלפני הסערה.

הכתובת שהייתה על הקיר: ספטמבר 2023

אני רוצה להחזיר אתכם קצת אחורה בזמן. התמונות שאני מציג לכם כאן בסרטון צולמו כמה חודשים לפני אסון השבעה באוקטובר. בתיעוד הזה, שחלקנו אולי ראינו בזמן אמת ולא ייחסנו לו את החשיבות הראויה, אפשר לראות בבירור את מחבלי החמאס בפעולה. הם לא מסתתרים. הם מתרגלים תרחישים מדויקים ומצמררים: חטיפה של חיילים והשתלטות אלימה על מוצבים צבאיים.

הנה עוד תמונה אחת בשבילכם, כדי לחדד את הנקודה הכואבת הזו. התמונה הזו צולמה בספטמבר 2023 – בדיוק חודש אחד לפני אסון השבעה באוקטובר. חודש אחד בלבד הפריד בין התיעוד הזה לבין המציאות שהתנפצה לנו בפרצוף. גם כאן, בתמונה הזו, רואים אותם מתרגלים פריצה למוצבים. הכל היה שם. גלוי, מצולם, מתועד ומופץ.

ועכשיו מגיעה השאלה שלי אליכם, והיא דורשת התבוננות פנימית עמוקה: מה הייתם עושים אם הייתם יכולים לחזור בזמן לאותו חודש ספציפי, לספטמבר 2023? תארו לעצמכם שהייתי ניגש אליכם ברחוב ביום בהיר אחד, מראה לכם את התמונות האלה, ואתם – עם הידע המר שיש לכם היום – הייתם יודעים בדיוק מה עומד לקרות. הייתם רואים את התמונות של חמאס מתאמן, ויודעים בוודאות מוחלטת שהשבעה באוקטובר נמצא ממש מעבר לפינה.

לא ברמה התיאורטית – אלא אתם, כאזרחים מן היישוב

מה הייתם עושים באותו הרגע? ואני שואל את זה באמת, לא ברמה התיאורטית של דיוני אולפנים. אני לא מדבר על פתרונות קסם צבאיים או על הצהרות פופוליסטיות כמו "עכשיו הייתי זורק פצצות על עזה". אני מדבר עליכם, כבני אדם רגילים. כאזרחים מן היישוב, הישראלי או הישראלית הממוצעים שקמים בבוקר לעבודה, שולחים את הילדים למסגרות, משלמים מיסים וחיים את חייהם השגרתיים.

מה הייתם עושים אם הייתם נחשפים לתמונות האלה בזמן אמת, כשהידיעה הוודאית על האסון המתקרב בוערת בכם ואי אפשר להתעלם ממנה? האם הייתם יוצאים לצעוק ברחובות עד שמישהו יקשיב? האם הייתם דופקים על שולחנות של מקבלי החלטות, של אנשי צבא, של פוליטיקאים? האם הייתם מנסים להעיר את כל מי שרק מוכן לשמוע, גם אם היו קוראים לכם "רואי שחורות"?

הרי היום, במבט לאחור, קל לנו מאוד להכות על חטא ולהגיד "איך לא ראינו?", "איך עברנו על זה לסדר היום?", "איך נרדמנו בשמירה?". אבל המציאות העובדתית היא שהתמונות האלה היו קיימות. האימונים האלה התרחשו לאור יום. הסימנים היו שם, ואנחנו כחברה בחרנו, או הובלנו, להסיט את המבט.

ההווה המדאיג: תמונות מאזור יריחו

הסיבה שאני שואל אתכם את כל השאלות הקשות והמציקות האלה, היא ממש לא כדי לזרות מלח על הפצעים הפתוחים שלנו. המטרה היא לא לשקוע בעבר או להלקות את עצמנו על מה שהיה ואיננו. הסיבה שאני מעלה את התרחיש הזה היא בגלל התמונות הבאות שאני מראה לכם.

התמונות האלה שאתם רואים עכשיו אינן מספטמבר 2023. הן לא שייכות לעבר. אלה תמונות מאתמול. ויותר מזה – הן לא צולמו ברצועת עזה. אלה תמונות של הרשות הפלסטינית, והן צולמו ממש כאן, קרוב אלינו, באזור יריחו.

בתמונות העדכניות האלה, אנחנו רואים את החבר'ה של הרשות הפלסטינית עורכים אימונים ותרגולים. הכל נראה מאוד מסודר, מאורגן, ובעל אופי צבאי מובהק.

אז אני מפנה את השאלה אליכם, והפעם לא כתרגיל היסטורי אלא כשאלה קיומית על ההווה שלנו: מה לדעתכם הם מתרגלים כאן? לקראת מה בדיוק הם מתאמנים, החבר'ה האלה של הרשות הפלסטינית ביריחו? האם זה נראה לכם כמו אימון שגרתי, או שמא זה מזכיר לכם בצורה מצמררת תמונות אחרות שראינו בעבר הלא רחוק – תמונות שראינו ולא עשינו איתן דבר?

השורה התחתונה

עכשיו, הכדור חוזר אליכם.

הראיתי לכם תמונות מאתמול, תיעוד אמיתי לגמרי מהשטח, ללא פילטרים וללא פרשנויות מסבכות. אנחנו כבר לא נמצאים בספטמבר 2023. אנחנו חיים בהווה, ויש לנו היום את היתרון – שהוא גם סוג של קללה – של הניסיון המר שצברנו בדם. אנחנו כבר יודעים איך נראים אימונים כאלה. אנחנו כבר מבינים מה עלולות להיות התוצאות ההרסניות של עצימת עיניים והתעלמות מסימני אזהרה מובהקים.

אז אחרי שראיתם את התיעוד הזה, אחרי שהבנתם את ההקבלה ההיסטורית, ואחרי ששאלתם את עצמכם בכנות מה הייתם עושים אז – השאלה החשובה באמת שנותרה פתוחה היא: מה אתם חושבים שצריך לעשות היום?