מפרק את נאום שרת החוץ הפלסטינית באו"ם: שקרים ומניפולציות

לא הרבה יוצא לי לעשות סרטוני תגובה, אבל הפעם לא יכולתי לשתוק. שרת החוץ הפלסטינית נאמה באו"ם, בניסיון להגיב לשר החוץ שלנו, והחלטתי לקחת את הנאום שלה ולפרק אותו לגורמים. בלי תוספות חיצוניות, בלי פרשנויות מוגזמות – פשוט להשתמש במילים שלה כדי לחשוף את המניפולציות. ברגע שאנחנו מבינים את המשמעות האמיתית של כל ביטוי, השפה עצמה היא זו שמכשילה את כל מי שמנסה לדבר נגדנו. בואו נצלול פנימה.

הכשל הלוגי: איך מוכיחים "קיום היסטורי"?

כבר בתחילת דבריה, השרה טוענת שקיומו של העם הפלסטיני "לא ניתן להכחשה". אבל כשהיא מנסה להסביר למה, היא נופלת למלכודת שנקראת באנגלית Logical Fallacies (כשלים לוגיים).

היא לא מביאה הוכחות היסטוריות או ארכיאולוגיות. במקום זה, היא אומרת: תראו מה הכוחות הישראלים, בתי המשפט והדחפורים עושים לנו היום. זאת אומרת, ההוכחה שלה לקיום הנצחי וארוך השנים של העם הפלסטיני היא העובדה שישראל פועלת נגדם עכשיו. הטיעון שלה הוא בעצם: "אם אתם עושים לי את זה עכשיו, סימן שהייתי פה קודם". זו לא הוכחה להיסטוריה, זו פשוט רטוריקה ריקה. וכשאין איך להסביר באמת, פשוט אומרים "לא ניתן להכחשה" ומקווים שאף אחד לא ישאל שאלות.

"ארץ הקודש" והשורשים של הדתות המונותיאיסטיות

בשלב מסוים היא משתמשת במושג "הולילנד" (Holy Land) ומציינת שכל מטר רבוע באדמה הזו רווי בהיסטוריה ורוחניות. אני מסכים איתה לחלוטין! אבל של מי ההיסטוריה הזו?

הביטוי "אדמת הקודש" מוזכר כבר בתנ"ך שלנו, בספר זכריה. כל חתיכת היסטוריה שמחלצים מהאדמה הזאת מגיעה בסופו של דבר להיסטוריה היהודית.

היא ממשיכה וטוענת ששר החוץ הישראלי הדגיש רק את הקשר של היהדות, בעוד שלמקום יש קשר גם לנצרות ולאסלאם. מה שהיא לא מבינה (או מסתירה) זה את המהות של שלוש הדתות המונותיאיסטיות. נצרות ואסלאם לא צמחו בוואקום; שתיהן נבנו על גבי דת מונותיאיסטית אחת – היהדות. אין להן שום בסיס קיום ללא היהדות. מי היה ישו אם לא יהודי? כשמדברים על המקום שבו ישו נולד, גדל, נצלב וחזר לתחייה – מדברים על יהודי שחי ביהודה. הקשר של הנצרות והאסלאם לארץ הקודש עובר אך ורק דרך היהדות שעליה הן מתבססות.

ירושלים, אל-אקצא וכיוון התפילה הראשון

השרה מזכירה את אל-אקצא כ"ראשונה מבין שתי הקיבלות" (כיווני התפילה). רוב האנשים לא מבינים את המשמעות ההיסטורית של המשפט הזה.

למעשה, מוחמד לא התחיל להתפלל מיד לכיוון מכה. בתחילת דרכו, כיוון התפילה (הקיבלה) היה לירושלים. למה? כי הוא ניסה לגייס את היהודים לדת החדשה שלו. הוא ניסה להראות דמיון: "אתם צמים יום אחד? אנחנו נצום חודש. אתם מקדשים את דוד ושלמה? גם אנחנו. תראו, אנחנו אפילו מתפללים לכיוון ירושלים". כשהוא ראה שהיהודים לא מתלהבים ולא מצטרפים אליו, הוא שינה את כיוון התפילה למכה.

מעבר לכך, היא טוענת שמוחמד עלה לשמיים מאל-אקצא. חשוב לדעת: בשום מקום בקוראן לא כתובה המילה ירושלים. לעומת זאת, בתנ"ך שלנו היא מופיעה מאות פעמים. פירוש המילה "אל-אקצא" הוא "הקיצוני". האמונה המוסלמית שייכה את המסגד הקיצוני הזה לירושלים, ומשם צמחה המסורת שהוא עלה משם לשמיים. יש אפילו פרשני קוראן שטוענים שמסגד אל-אקצא המקורי היה בכלל במקום אחר. הטיעון שירושלים קדושה לאסלאם פשוט לא מבוסס טקסטואלית בקוראן.

חופש דת? המציאות מול ההיסטוריה

השרה מנסה לצייר תמונה שבה ישראל מדכאת את חופש הדת. זה אירוני במיוחד. נכון להיום, תחת שלטון ישראלי, הפתיחות של ירושלים לשלושת הדתות היא הגדולה ביותר שהייתה בהיסטוריה אי פעם.

אם נסתכל על ההיסטוריה, בכיבוש המוסלמי אמנם הייתה סובלנות יחסית, אבל אסור היה לבנות כנסיות או בתי כנסת גבוהים מהמסגדים, ומי שלא היה מוסלמי הוגדר כ"ד'ימי" ונאלץ לשלם מס גולגולת. זו הייתה עליונות שלטונית מובהקת. כשהנוצרים (הצלבנים) שלטו, המצב היה חמור בהרבה – הם טבחו במוסלמים וביהודים שחיו בעיר.

היחידים שאפשרו פתיחות אמיתית בהר הבית לכל הדתות הם אנחנו. אפילו היום, הר הבית מנוהל בפועל על ידי הוואקף הירדני, שמחליט על ענייני הקדושה במקום. כל זה מתאפשר רק בזכות השלטון היהודי. להגיד שאנחנו מפרים סטטוס קוו היסטורי זה פשוט שקר; מעולם לא היה סטטוס קוו כזה עד שישראל יצרה אותו.

שקר הפגיעה המכוונת במקומות קדושים

לקראת סוף הנאום היא עוברת לרצף של שקרים בוטים. היא טוענת שישראל פוגעת בכנסיות ומסגדים ומונעת חגיגות דתיות.

בואו נעשה סדר: ישראל מעולם לא הורתה להפגיז במתכוון כנסיות או מסגדים. כשמקומות כאלה נפגעים, זה קורה מסיבה אחת ברורה – ארגוני הטרור, ובראשם חמאס, משתמשים במקומות הקדושים האלה כבסיסים, כמפקדות טרור וכאתרי שיגור טילים.

ומה לגבי הסיפור על החיילים שמנעו חגיגות מנוצרים ביום ראשון? היא שוכחת לציין את ההקשר. זה קרה בדיוק בזמן המתקפה מאיראן. פיקוד העורף הוציא הנחיה גורפת שאוסרת על התקהלויות של מעל 50 איש מטעמי ביטחון. ההנחיה הזו חלה על כולם – נוצרים, מוסלמים ויהודים כאחד. לא מנעו מהם להתפלל כי הם נוצרים, מנעו התקהלות כדי להציל חיים. אבל בתודעה שהיא מנסה לחקוק באו"ם, "ישראל מונעת מנוצרים להתפלל".

מלחמת דת או סכסוך טריטוריאלי?

הנקודה המעניינת ביותר היא הניסיון שלה לברוח מההגדרה של "מלחמת דת". היא טוענת שהסכסוך יסתיים ברגע שיהיה פתרון של שתי מדינות ושהם יקבלו את אדמתם חזרה.

אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת. הציעו לפלסטינים מדינה לפחות חמש פעמים: מועדת פיל ב-1936, דרך תוכנית החלוקה, ועד להצעות המפליגות של אהוד ברק ואהוד אולמרט בשנות ה-2000. כל פעם מחדש – הם סירבו. למה? כי מעולם לא עניין אותם לקבל מדינה לצידנו. המפה של "פלסטין" שהם מחנכים עליה כוללת את כל שטחי ארץ ישראל.

אם אתם חושבים שזה סכסוך על שטח, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: בשבעה באוקטובר, כשהמחבלים פלשו וטבחו באזרחינו, למה אף אחד מהם לא צעק "Free Palestine"? למה כולם צעקו "אללה אכבר"?

התשובה ברורה. זהו קונפליקט דתי עמוק. הבריטים הבינו את זה כבר ב-1947 כשהם עזבו את הארץ, וגם אנחנו חייבים להבין את זה. ברגע שמבינים שזה קונפליקט דתי שמוזן מכתבים בסיסיים, מבינים למה פתרונות טריטוריאליים פשוט לא עובדים כאן.

שורה תחתונה

נאומים באו"ם יכולים להישמע משכנעים אם לא מכירים את העובדות. אבל כשמקלפים את הרטוריקה ובוחנים את ההיסטוריה, השפה והמציאות בשטח – השקרים קורסים אחד אחרי השני. אנחנו לא צריכים להתנצל על הקיום שלנו, ואנחנו בטח לא צריכים לשתוק מול סילוף היסטורי. הידע הוא הנשק החזק ביותר שלנו בהסברה.