פצצה מתקתקת בחצר האחורית: דעת הקהל ביהודה ושומרון על חמאס

שלום לכולם, כאן אריאל. בשיח הציבורי שלנו, אנחנו נוטים לא פעם להישען על תחושות בטן, על פרשנויות באולפנים או על משאלות לב. אבל כשמדובר במציאות הביטחונית וההסברתית של מדינת ישראל, אנחנו חייבים להישיר מבט אל הנתונים הקרים. והיום, אני רוצה שנדבר על נתונים שעלו לאחרונה ומציגים תמונה שאנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו להתעלם ממנה.<br><br>הנתונים הללו מגיעים מ-Palestinian Centre for policy and survey research (המרכז הפלסטיני למדיניות ולמחקרי סקרים). זהו גוף מחקר שבוחן את דעת הקהל ברחוב הפלסטיני, והמספרים שהוא מציג שופכים אור על מה שבאמת מתרחש מתחת לפני השטח, או יותר נכון – ממש בחצר האחורית שלנו.<br><br><h2>הפער הבלתי נתפס בין עזה ליהודה ושומרון</h2><br><br>כשאנחנו מדברים על המלחמה הנוכחית ועל היום שאחרי, אחת השאלות המרכזיות היא שאלת פירוק החמאס מנשקו. זהו יעד אסטרטגי, ביטחוני ומוסרי מהמעלה הראשונה. אבל מה חושב על כך הציבור הפלסטיני? הסקר של ה-PCPSR בדק בדיוק את הסוגיה הזו: מי מתנגד לפירוק החמאס מנשקו.<br><br>התוצאות מרתקות ומטרידות כאחד. ברצועת עזה, המקום שבו חמאס שלט ביד רמה, המקום שבו האוכלוסייה חווה על בשרה את ההרס והחורבן שהביא עליה ארגון הטרור – 55% מהתושבים מתנגדים לפירוק החמאס מנשקו. זהו נתון גבוה, ללא ספק. הוא מוכיח עד כמה האידיאולוגיה של חמאס מושרשת עמוק בתוך החברה העזתית, ועד כמה עבודת העקירה של תשתיות הטרור – הפיזיות והרעיוניות – היא מורכבת.<br><br>אבל הנתון המטלטל באמת מגיע מיהודה ושומרון. שם, לא פחות מ-80% מהתושבים מתנגדים לפירוק החמאס מנשקו. אני אחזור על זה שוב כדי שהמספר הזה יהדהד: שמונה מתוך כל עשרה אנשים ביהודה ושומרון רוצים שחמאס יישאר חמוש. הפער הזה, בין 55% בעזה ל-80% ביהודה ושומרון, דורש מאיתנו ניתוח מעמיק וחשיבה ביקורתית.<br><br><h2>למה התמיכה ביהודה ושומרון כל כך גבוהה?</h2><br><br>איך אפשר להסביר את הפער הזה? מדוע דווקא ביהודה ושומרון, אזור שנמצא תחת שליטה ביטחונית ישראלית ואחריות אזרחית של הרשות הפלסטינית, התמיכה בזרוע הצבאית של חמאס מרקיעה שחקים?<br><br>התשובה טמונה, בין היתר, במרחק הפסיכולוגי והפיזי מהמציאות. תושבי עזה חיים את התוצאות ההרסניות של שלטון חמאס ביומיום. הם רואים את הבתים ההרוסים, את קריסת התשתיות, ואת המחיר הכבד של המלחמה שחמאס פתח בה. לכן, למרות שהתמיכה עדיין גבוהה, ישנה התפכחות מסוימת או לפחות הבנה של המחיר בקרב חלק מהאוכלוסייה.<br><br>לעומת זאת, ביהודה ושומרון המצב שונה. עבור רבים שם, חמאס נתפס כסמל של התנגדות, כרעיון רומנטי של מאבק, מבלי שהם משלמים את המחיר המלא של שלטונו כפי שמשלמים העזתים. הם צורכים את התעמולה, רואים את הסרטונים ברשתות החברתיות, ומתחברים לנרטיב של חמאס מבלי לחיות תחת עולו הישיר באותה עוצמה. זוהי תופעה פסיכולוגית מוכרת – קל יותר לתמוך ברעיון קיצוני כשאתה לא זה שנושא בתוצאות הישירות והקשות ביותר שלו.<br><br><h2>הוואקום המנהיגותי וההשלכות לעתיד</h2><br><br>הנתונים הללו מצביעים גם על משבר מנהיגותי עמוק ברחוב הפלסטיני. כאשר הרוב המוחלט ביהודה ושומרון תומך בהשארת הנשק בידי חמאס, זוהי הבעת אי-אמון מוחלטת בהנהגה הנוכחית של הרשות הפלסטינית ובדרך המדינית. הוואקום הזה מתמלא במהירות על ידי גורמים קיצוניים שמציעים פתרונות של אלימות וטרור. עבורנו כישראלים, המשמעות היא שאנחנו לא יכולים לבנות על פתרונות קסם או על כוחות חיצוניים שיעשו עבורנו את העבודה. האחריות על ביטחון אזרחי ישראל חייבת להישאר תמיד בידיים שלנו, ורק שלנו. ההיסטוריה הוכיחה פעם אחר פעם שכל מקום שבו צה