המלכודת של פירס מורגן: למה הריאיון עם חמאס הוא לא ניצחון ישראלי?

שבת שלום חברים. הרשת גועשת לאחרונה סביב הריאיון המדובר שהעניק בכיר החמאס, ראזי חמאד, למגיש הבריטי פירס מורגן. בריאיון הזה, חמאד מעז להסתכל למצלמה ולהגיד בשיא החוצפה: "לא, אנחנו בכלל תמימים. אנחנו טובים, לא עשינו כלום, לא התכוונו". הוא פשוט חרטט חרטוטים על גבי חרטוטים. פירס מורגן, שבאופן מפתיע וראוי לציון (כי הוא ממש לא מאוהבי ישראל הגדולים) התעמת איתו בצורה יפה, שאל אותו את כל השאלות הקשות.

אנחנו, בתור ישראלים, צופים בריאיון הזה ומתמוגגים. אנחנו רואים איך מורגן מצליח להוציא את דובר החמאס קטן, שקרן, וכזה שבאמת מסלף את האמת בצורה בוטה. אבל היום, אני רוצה להציג לכם נקודת מבט מעט שונה. אני רוצה להראות לכם איך הריאיון הזה, כמה שאנחנו חושבים שהוא מגוחך, דווקא משרת מאוד את הקהל האנטי-ישראלי ברחבי העולם. למרות שלנו זה נראה כמו ניצחון הסברתי, מתחת לפני השטח מתנהל כאן משחק הרבה יותר מתוחכם. ואת זה - כדאי מאוד שנבין.

היסטוריה של לוחמה פסיכולוגית: מה אפשר ללמוד מרבשקה?

שנייה לפני שאני מסביר את האסטרטגיה המודרנית של חמאס, אני רוצה לקחת אתכם אחורה בזמן ולספר לכם סיפור מרתק מהמקורות שלנו.

המלך חזקיהו, שנחשב למלך טוב וצדיק, מולך על ממלכת יהודה ומקבל החלטה דרמטית: הוא מורד באימפריה האשורית האדירה. הוא מודיע שהוא לא מוכן להעלות יותר מיסים למלך אשור, סנחריב. סנחריב, כמובן, מתעצבן מאוד. הוא מגיע עם הצבא שלו ומתחיל לכבוש ולהחריב את כל הממלכות והערים שמסביב. כשהוא מגיע לבסוף לצור על ירושלים, הוא לא מתחיל מיד בקרב פיזי. הוא שולח את אחד הפקידים הבכירים ביותר שלו – רבשקה. (אגב, לפי רוב החוקרים "רבשקה" זה לא שם פרטי, אלא תואר של תפקיד בכיר).

המטרה של רבשקה, עוד לפני שהמלחמה הפיזית התחילה, היא להכניע את ירושלים פסיכולוגית. הוא מגיע אל מחוץ לחומות ומתחיל לדבר. אבל הוא לא מדבר בשפת הדיפלומטיה; הוא מדבר בשפה של העם. כל האירוע הזה מתואר בפירוט גם בספר מלכים וגם בספר ישעיהו. נציגיו של המלך חזקיהו יוצאים לדבר איתו, נלחצים מהסיטואציה, ואומרים לו: "תקשיב, דבר איתנו בארמית. אנחנו הרי מבינים ארמית, הדיפלומטים. לא צריך לדבר בשפה שכל העם שעומד על החומות מבין".

אבל רבשקה עונה להם: "לא, לא. בכלל לא באתי לדבר איתכם. באתי לדבר עם העם". והוא מכריז שהוא ידבר "יהודית" (שזה נושא מרתק בפני עצמו על התפתחות השפה העברית, אבל נשים את זה בצד כרגע). מה שחשוב כאן הוא ההבנה הפסיכולוגית העמוקה של רבשקה: הוא מבין בדיוק למי הוא פונה. הוא לא פונה לבכירים שבאו לנהל איתו משא ומתן; הוא רוצה לפנות ישירות להמונים, לעם הפשוט שעל החומות.

וכשהוא פונה לעם, הוא לא נותן להם טיעון אחד, אלא מגוון רחב של אפשרויות וסיבות למה כדאי להם להיכנע. הוא אומר להם: על מי אתם מסתמכים? אין לכם על מה להסתמך. על מעצמות זרות כמו מצרים? מצרים היא "משענת קנה רצוץ". ואם אתם מאמינים באלוהים שלכם, אז יש מצב שאלוהים שלכם הוא זה שבכלל שלח אותי להחריב אתכם! איך אתם יודעים? אולי אני זה שמשרת את אלוהים? ואם רק תיכנעו לי, כל אחד מכם יחיה בשלום "תחת גפנו ותאנתו".

ומה הייתה התגובה של המלך חזקיהו לכל הלוחמה הפסיכולוגית הזו? הוא הורה לעם: אנחנו לא עונים. אנחנו לא משרתים את הפרופגנדה של האויב, ואנחנו לא משתפים פעולה עם התעמולה הזו.

שיטת "ארבעת הנרטיבים" של חמאס

אוקיי, זה סיפור מאוד מעניין, אבל בואו נחזור אלינו ולריאיון של פירס מורגן. אנחנו צופים בריאיון, תופסים את הראש ואומרים: איך הבן אדם הזה, ראזי חמאד, מעז להגיד דברים כמו "אנחנו לא עשינו את זה", "לא פגענו באף אזרח חף מפשע"? הרי יש צילומים! יש תיעודים! יש כל הוכחה שרק תרצו, שהם עצמם צילמו! פירס מורגן אפילו אומר לו: "אם לא רציתם לפגוע בחפים מפשע, למה חטפתם תינוק למען השם?"

כשאתם מסתכלים על דובר חמאס ברגעים האלה, אתם רואים שהוא מאוד מתעמעם, מתחמק ומסובב את המילים. אבל אני רוצה להגיד לכם בדיוק מה הוא עשה שם. הוא בעצם נקט באסטרטגיה שאנחנו, כאנשים הגיוניים שחיים בעולם של עובדות, פשוט לא מסוגלים להכיל אותה. אבל תראו כמה היא חזקה וארסית.

בדומה לרבשקה, הוא נתן לקהל שלו אסטרטגיות של אופציות חלופיות. הוא הניח על השולחן "בופה" של שקרים, כדי שהשונאים שלנו ברחבי העולם יוכלו פשוט לבחור איזו אופציה שמתאימה להם באותו רגע.

שימו לב לארבע הגרסאות החלופיות שחמאס ותומכיו מפיצים במקביל:

1. "אנחנו לא עשינו את זה" - כלומר, מעולם לא באנו כדי לפגוע באזרחים חפים מפשע. זו לא הייתה המטרה שלנו, לא הייתה הנחיה כזאת, ודבר כזה פשוט לא קרה. הכחשה מוחלטת.
2. "זה קרה בטעות" - גם אם עשינו את זה ופגענו באזרחים, זה היה בשוגג, בלהט הקרב, ולא מתוך כוונת זדון.
3. "זאת בכלל ישראל" - לא אנחנו עשינו את זה. אם נפגעו אזרחים, אלו הישראלים שפגעו בעצמם. כאן אתם תראו הרבה מאוד אזכורים שקריים ומעוותים ל"נוהל חניבעל", כדי לטעון שצה"ל הרג את האזרחים שלו.
4. "מגיע להם" - האופציה האחרונה והאכזרית מכולן: הם לא באמת אזרחים תמימים, הם כובשים, ולכן הייתה לנו זכות מלאה לעשות את זה וזה מגיע להם.

למה האסטרטגיה הזו כל כך מסוכנת?

שימו לב: אלו ארבע גרסאות חלופיות שאף אחת מהן לא מסתדרת עם השנייה. הן סותרות אחת את השנייה לחלוטין! אי אפשר להגיד "לא עשינו את זה" ובאותה נשימה להגיד "מגיע להם שעשינו להם את זה". אבל בתעמולה של חמאס, כל הגרסאות האלה ניתנות במקביל.

אמנם בקטעים הקצרים שמופצים ברשת אי אפשר תמיד לתפוס את כל ארבע האופציות בבת אחת, אבל בריאיון המלא ובמערך ההסברה הכולל של חמאס וקטר, יש את כל הארבע. ולמה זה כל כך חזק? כי שטופי המוח שהולכים אחרי הפרופגנדה הזו לא צריכים היגיון רציף. הם פשוט לוקחים את התירוץ האחד שמתאים להם באותו רגע בויכוח.

אני יכול להגיד לכם מניסיון אישי, שכבר יצא לי להתווכח עם אינספור אנטישמים, איסלאמיסטים ושונאי ישראל מכל רחבי העולם. שמעתי את כל ארבעת הגרסאות האלה מוטחות בי שוב ושוב. כל אחד בוחר את הגרסה שמתאימה לו, העיקר שישראל תצא אשמה.

השורה התחתונה

אנחנו אנשי אמת. כשאומרים לנו "אתם עושים ככה וככה", ואנחנו יודעים שזה לא נכון, אנחנו יודעים בדיוק מה לענות. למה? כי כולנו עונים את אותו הדבר. כי האמת – יש רק אחת.

אבל היום, בזירת ההסברה העולמית, האמת היא לא זו שמובילה את הפרופגנדה נגדנו. לכן, תשימו לב שהריאיון הזה עם פירס מורגן, כמה שאנחנו תופסים את הראש וחושבים שדובר חמאס יצא בו מגוחך – זה ריאיון שמשרת מאוד את הנרטיב שלהם.

כשמבינים שהאמת היא לא נר לרגליהם, ושהעובדות בכלל לא משחקות תפקיד, מבינים שהמטרה שלהם היא פשוט לייצר שלל נרטיבים. לא משנה באיזה נרטיב שקרי תבחרו להשתמש מתוך ה"בופה" שלהם, התוצאה תמיד תהיה זהה: ישראל יוצאת הרעה.

את זה כדאי מאוד שנבין, כדי שנדע איך להתמודד עם מכונת הרעל הזו בצורה חכמה יותר. שתפו את המאמר הזה עם עוד אנשים שצריכים לראות ולדעת, וכמו תמיד – מוזמנים לכתוב לי בתגובות את דעתכם.