האם אפשר להיות פרו-פלסטיני מבלי להיות אנטי-ישראלי? התשובה המוחצת

חברים, היום אני רוצה לדבר איתכם על שאלה שאני נשאל לא מעט, שאלה שמהדהדת ברחבי הרשתות החברתיות, בקמפוסים בארצות הברית ובעולם המערבי כולו: האם אפשר להיות בעד פלסטין, אבל לא להיות נגד ישראל? האם אפשר להיות "פרו-פלסטיני" מבלי להיות "אנטי-ישראלי"? הייתי חייב לענות לשאלה הזו, כי התשובה אליה מקפלת בתוכה את כל סיפור ההסברה שלנו.

בסרטון אמריקאי קלאסי שרץ ברשת, מנסים להציג גישה נאורה לכאורה. הדובר שם אומר שטכנית, התשובה היא כן. אם להיות פרו-פלסטיני אומר שאתה רוצה כבוד, זכויות אדם ושלום לכל תושבי האזור – אז כולנו היינו צריכים להיות פרו-פלסטינים. אבל מיד לאחר מכן, אפילו באותו סרטון, המציאות טופחת על הפנים. המובן האמיתי של תנועת ה"פרו-פלסטין" הוא למעשה תנועה אנטי-ישראלית מובהקת. הם לא זועקים לשלום ודו-קיום, הם צועקים משהו אחר לגמרי.

ההוכחה של ה-8 באוקטובר

בואו נחזור רגע לאותו סרטון ולמציאות שאנחנו חווים. הדובר שם מזכיר עובדה מדהימה שרבים נוטים לשכוח: ההפגנות האנטי-ישראליות, או ה"פרו-פלסטיניות", החלו כבר ב-8 באוקטובר. תחשבו על זה רגע. זה קרה עוד לפני שמדינת ישראל יצאה למלחמת מגן, עוד לפני שצה"ל נכנס לעזה, עוד כשהדם של האחים והאחיות שלנו זעק מהאדמה. באותם רגעים קשים, כשאנחנו עוד היינו בהלם ואבל, הם כבר יצאו לרחובות להפגין נגדנו.

העובדה הזו לבדה אומרת לכם כל מה שאתם צריכים לדעת. היא קורעת את המסכה מעל הטענה שמדובר בתנועה של "זכויות אדם". זו תנועה שמתנגדת לעצם הקיום שלנו, בלי שום קשר למה שישראל עושה או לא עושה.

האשליה של זכויות אדם מול מציאות של השמדה

אז אני אומר את זה בצורה הכי ברורה שיש: אי אפשר להיות פרו-פלסטיני מבלי להיות אנטי-ישראלי. מסיבה מאוד פשוטה. המהות של הביטוי "פלסטין" היא השמדתה של מדינת ישראל, כפי שאנחנו מכירים אותה היום.

הסרטון האמריקאי שדיברתי עליו בא להראות כמה המערב נאור, וכמה הם בסך הכל רוצים זכויות אדם עבור הפלסטינים המסכנים. בואו נשים דברים על דיוקם: גם אנחנו רוצים זכויות אדם. אנחנו רוצים זכויות אדם לכל בן אדם בעולם, ובוודאי שגם לכל ערבי שלא רוצה להרוג אותנו. זה מובן מאליו. הערכים שלנו מקדשים את החיים.

אבל המילה "פלסטין", והביטוי "פלסטיני", לא מייצגים דו-קיום או זכויות אדם. יש להם משמעות אחת ויחידה: מחיקתה של מדינת היהודים.

תיאוריית התרסיס: אותם רכיבים, שם חדש

כדי להמחיש את זה, תחשבו רגע על תרסיס להרחקת יונים. יש לכם תרסיס, שלא משנה איפה תרססו אותו – היונים פשוט לא יתקרבו למקום. עכשיו, בואו ניקח את בקבוק התרסיס הזה, נקלף את המדבקה המקורית, ונדביק עליו מדבקה חדשה שכתוב עליה "פלסטין".

האם שינוי השם על העטיפה שינה את החומרים שנמצאים בפנים? ממש לא. מה הם הרכיבים של אותה "פלסטין"? או של מי שמגדיר את עצמו "פלסטיני"?

אם תשאלו אותם: "מה לדעתך השטח של המדינה הזאת שאתה רוצה? מה הגבולות של פלסטין?" התשובה שלהם היא תמיד מאוד פשוטה, והם אפילו שרים אותה באנגלית כדי שכולם יבינו: "From the river to the sea" (מהנהר עד לים).

כל פעם שתראו מפת "פלסטין" בהפגנות, בספרים או ברשתות, אתם תראו בדיוק, אבל בדיוק, את מפת ארץ ישראל. אין שם מקום למדינת ישראל. לכן, הרכיבים של התרסיס הזה הם בדיוק אותם הרכיבים שהיו שם תמיד. פעם קראו לזה "ערבים שרוצים לגרש את היהודים מארץ ישראל". היום, מטעמי יחסי ציבור והסברה, קוראים לזה "פלסטין". זה לא משנה איך יקראו לזה, זה עדיין בדיוק אותו הדבר. המטרה נשארה אותה מטרה.

השורה התחתונה: להפסיק לשחק לידי הנרטיב

המסקנה מכל זה היא קריטית עבורנו, במיוחד כשאנחנו עוסקים בהסברה התקפית. המילה "פלסטין" והביטוי "פלסטיני" נושאים בתוכם משמעות של השמדת מדינת ישראל. לכן, תפקידנו הוא קודם כל להפסיק להשתמש בביטוי הזה בעצמנו!

ברגע שאנחנו משתמשים במונחים שלהם, אנחנו למעשה זורמים עם הקיום של הנרטיב השקרי הזה. אנחנו נותנים תוקף לאגדה שיש עם כזה, עם שרק רוצה להתקיים בשלום ולבנות מדינה משל עצמו לצד מדינת ישראל. כל זה לא נכון בעליל. ההיסטוריה, ההצהרות שלהם, והמעשים שלהם מוכיחים שהמטרה היא לא "לצד" ישראל, אלא "במקום" ישראל.

הגיע הזמן שנתעורר, שנפסיק לאמץ את השפה של אלו שקמים עלינו לכלותנו, ושנתחיל להוביל הסברה התקפית, גאה וברורה. המילים שאנחנו בוחרים להשתמש בהן מעצבות את התודעה שלנו ושל העולם. הסברה התקפית אמיתית מתחילה בסירוב לשחק לפי הכללים שהצד השני הכתיב.

מה אתם חושבים על זה? מסכימים איתי? מוזמנים לכתוב לי בתגובות ולשתף את המאמר הזה עם כל מי שצריך לשמוע את האמת.