פרופגנדה ברשת: למה קמפיין "ההרעבה" צף דווקא בזמן משא ומתן?

טוב, אני רוצה להרים פה דגל ולהטריע על משהו שקורה ממש עכשיו מתחת לאף של כולנו ברשתות החברתיות.

אחד הדברים המרכזיים שאני עושה ביומיום שלי, מעבר ליצירת תוכן, הוא לעקוב אחר טרנדים. אני עוקב מקרוב אחרי הפעילות של רשתות הפרו-חמאסניקים ברחבי הרשת. המטרה שלי היא להבין איך הם מבצעים את הפרופגנדה שלהם, לנתח את השיטות שלהם, ולראות כיצד הם מנסים להשפיע על דעת הקהל העולמית בצורה הכי אפקטיבית שיש.

בימים האחרונים, אני מזהה מגמה מטרידה מאוד. משהו שחייבים לשים אליו לב, במיוחד לאור האירועים האקטואליים והרגישים שאנחנו נמצאים בעיצומם.

התזמון: למה דווקא עכשיו?

כולנו עוקבים בנשימה עצורה אחרי החדשות. אנחנו יודעים שבימים אלו ממש, מאמצי המשא ומתן לשחרור החטופים שלנו הופכים לקדחתניים יותר ויותר. יש שיחות, יש מגעים, ויש ניסיון אמיתי להגיע להפסקת אש ולשחרור האנשים שלנו.

והנה, הפלא ופלא – ככל שהמשא ומתן נעשה קדחתני יותר, כך אני מזהה עלייה דרמטית בפוסטים שקשורים ל"הרעבה" של העזתים.

חשוב להבין: הטענה שישראל כביכול "מרעיבה את עזה" היא לא טענה חדשה. זו טענה שהם טוענים ממש כמעט מהיום הראשון של המלחמה. אבל מה שקורה עכשיו הוא שונה. אני ממש מזהה לא רק עלייה בכמות הפוסטים, אלא מגמתיות ברורה באיך שהפוסטים האלו מוצגים.

מכונת תעמולה משומנת ושיטתית

כשצוללים פנימה לתוך הנתונים ולתוך הפוסטים עצמם, מגלים תמונה מרתקת ומדאיגה כאחד. מדובר לא רק בכמות גוברת של פוסטים, אלא בסגנון אחיד.

אני רוצה שתבינו כמה שהם מאורגנים. תראו כמה שהם מסודרים. הם עושים את הכל בצורה סיסטמטית, מובנית ושיטתית להחריד. זה לא אוסף מקרי של אנשים פרטיים שהחליטו פתאום, ביום בהיר אחד, לכתוב על אותו נושא באותן מילים. בעולם הרשתות החברתיות, קמפיין אורגני נראה אחרת. אנשים שונים כותבים בסגנונות שונים, בזמנים שונים, ומשתמשים בטיעונים מגוונים.

אבל כאן? כאן אנחנו רואים "דפי מסרים" שמועתקים כמעט אחד לאחד. אנחנו רואים שימוש באותן מסגרות טיעון. זה מעיד על יד מכוונת, על רשת של גופים שנתנו את הפקודה: "עכשיו, בכל הכוח, תוקפים על טיעון ההרעבה". זוהי מכונת תעמולה משומנת היטב, שיודעת בדיוק על אילו כפתורים ללחוץ ומתי.

הקשר למשא ומתן הוא קריטי. במשא ומתן, כל צד מנסה למקסם את המנופים שלו. תומכי חמאס מנסים לייצר לחץ נגדי בזירה הבינלאומית. המטרה היא לייצר דה-לגיטימציה לישראל, להציג אותנו כצד האכזר בסיפור, ובכך להשפיע על מקבלי ההחלטות ועל דעת הקהל הבינלאומית, כדי ללחוץ על ישראל להסכים לתנאים במשא ומתן. זו לוחמה פסיכולוגית לכל דבר.

שאלת הבונוס: מה עם הגבול המצרי?

בתוך כל השיח הזה על "הרעבה", יש פיל ענק בחדר שמשום מה כולם בוחרים להתעלם ממנו.

לפחות אצלי במחשב, כשאני פותח את "גוגל מפות" (Google Maps) ומסתכל על רצועת עזה, אני רואה משהו מעניין. אני רואה שלמדינת מצרים יש גבול משותף וארוך עם רצועת עזה. גבול יבשתי לכל דבר ועניין.

אז נשאלת השאלה הפשוטה: האם גם מצרים נחשבת כמי שמרעיבה את העזתים? הרי אם יש משבר הומניטרי, ויש גבול עם מדינה ערבית שכנה, מדוע האצבע המאשימה מופנית אך ורק כלפי מדינת ישראל? או שמא, בנרטיב הפלסטיני והפרו-חמאסי, רק ישראל יכולה להיות אשמה, ללא קשר לעובדות הגיאוגרפיות והבסיסיות ביותר?

ההתעלמות המוחלטת מהאחריות המצרית, ומהעובדה שיש לעזה גבול נוסף שאינו בשליטת ישראל, חושפת את הצביעות של הקמפיין הזה. זה לא קמפיין שדואג באמת למצב ההומניטרי; זה קמפיין שנועד אך ורק להכפיש את ישראל.

השורה התחתונה

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה, והמלחמה הזו מתנהלת לא רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם בשדה הקרב התודעתי וההסברתי. הקמפיין המתוזמן והשיטתי סביב "הרעבת עזה" בדיוק בזמן שיחות המשא ומתן הוא דוגמה קלאסית לאיך שפרופגנדה מודרנית עובדת.

מעניין אותי לדעת מה דעתכם. האם גם אתם שמים לב לעלייה הזו בפיד שלכם? האם אתם חושבים שזה צירוף מקרים שזה קורה בדיוק עכשיו, כשיש משא ומתן כל כך קדחתני לשחרור החטופים שלנו ולהגעה להפסקת אש?

שתפו אותי במחשבות שלכם, ובעיקר – שימו לב לפרטים הקטנים. אל תקבלו שום טרנד רשתי כמובן מאליו.