האסטרטגיה העתיקה של קטר: מה שפיליפוס השני הבין לפני 2,500 שנה

חברים, היום אני מביא לכם את אחד הנושאים הכי מפתיעים, מרתקים ומאירי עיניים שיכולתי להכין עבורכם. אנחנו הולכים לצאת למסע בזמן, ולחזור אחורה לאירועים שהתרחשו לפני קרוב ל-2,500 שנה, אי שם באזור יוון העתיקה. אני הולך לספר לכם על אסטרטגיות מטורפות לחלוטין שנקט בהן אבא של אלכסנדר הגדול.

למה זה כל כך חשוב לנו היום? כי ברגע שתקשיבו ותבינו לעומק את האסטרטגיה הזו, פשוט תשמט לכם הלסת. אתם תבינו שכל מה שפיליפוס עשה אז, זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שעושים נגדנו כיום. ולא רק נגד מדינת ישראל – אלא נגד העולם המערבי כולו. כשתבינו שקטר של ימינו, במבט לשנת 2026 והלאה, נוקטת באותן שיטות בדיוק, פתאום ייפול לכם האסימון לגבי לאן אנחנו הולכים ולאן כל המצב הזה הולך להוביל אותנו.

הגיבור הלא מוכר: אבא של אלכסנדר מוקדון

אני אתחיל בזה שקודם כל, אלכסנדר מוקדון (אלכסנדר הגדול) הוא זה שמקבל בדרך כלל את הקרדיט האדיר בספרי ההיסטוריה. וללא ספק, מדובר במצביא אולי הכי גדול שהאנושות ראתה אי פעם. בחור צעיר שכבש חצי עולם עוד לפני שחגג את יום הולדתו השלושים. אבל מי שלא מקבל מספיק קרדיט, והרבה פחות מוכר לציבור הרחב, זה אבא שלו.

היום אני רוצה שנדבר על פיליפוס השני. אותו פיליפוס שבכלל לא היה אמור להיות מלך. הוא היה האח השלישי במשפחה, ובלי להיכנס יותר מדי להשתלשלות העניינים הסבוכה שהביאה אותו לכס המלכות, הוא בסופו של דבר הפך להיות המלך של האזור שנקרא מקדוניה, שנמצא בחלקה הצפוני של יוון.

הברברים ממקדוניה מול האליטה של אתונה

כדי להבין את התמונה המלאה, צריך לזכור שיוון של אותה תקופה – אמצע המאה הרביעית לפני הספירה – לא באמת הייתה מדינה אחת מאוחדת. היא הייתה מורכבת מהרבה מאוד ערים, כשכל עיר הייתה סוג של ישות עצמאית, מדינה בפני עצמה. קראו לזה "פוליס", מושג שבטח מוכר לכם עוד מלימודי ההיסטוריה בבית הספר היסודי. היו שלוש ערים משמעותיות וגדולות במיוחד (אתונה, ספרטה ותבאי), אבל הן לא היו היחידות.

מקדוניה, שנשלטה כאמור על ידי פיליפוס השני, ממש לא נחשבה למקום אינטליגנטי או מפותח. האינטליגנטים האמיתיים ישבו באתונה. שם היו אפלטון, אריסטו וכל גדולי ההוגים. באתונה ישבה האליטה – שם פרחו הפילוסופיה, הספרות, השירה והאומנות. הכול קרה שם.

בעיני האתונאים, מקדוניה נחשבה לחברה הרבה יותר ברברית. המקדונים נחשבו לאנשים ששותים הרבה, והם שתו יין שלא היה מדולל במים. בעוד שבאתונה התרבותית היו מדללים את היין, במקדוניה היו שותים אותו "טהור", משתכרים, ונחשבים בעיני האתונאים לגנבים ולברברים. בקיצור, אף אחד לא באמת ספר את פיליפוס השני, שעלה לשלטון במקדוניה כשהוא בסך הכל בן 24.

אסטרטגיית מכרות הזהב: כסף אינסופי מול צבא אזרחים

אבל לפיליפוס היה חזון, והייתה לו אסטרטגיה. במקדוניה היו מכרות זהב, ופיליפוס השתלט עליהם. ולמה הוא עשה את זה? כי הוא ידע שהוא רוצה כסף, והוא רצה עושר כמעט אינסופי.

למה העושר הזה היה כל כך קריטי? כאן מגיע הפאנץ' האמיתי, הנקודה שבה ההיסטוריה פוגשת את המציאות שלנו היום. צריך לזכור שהצבא של אתונה באותה התקופה היה מורכב מאנשים רגילים. כלומר, חקלאים, בעלי מלאכה, אנשים שיש להם עבודה וחיים ביומיום.

מזכיר לכם משהו? בדיוק. נכון מאוד, זה בדיוק כמו הצבא שלנו. מה זה הרוב המוחלט של צבא ההגנה לישראל? זה צבא שמבוסס על מילואים. המסה המסיבית של הצבא שלנו מורכבת מאנשים שיש להם עבודה, יש להם משפחה, יש להם חיים. הם לא יכולים להיות בצבא 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. אנחנו נחשפים על בשרנו בשנים האחרונות עד כמה הדבר הזה קשה ושוחק.

שכירי החרב של פיליפוס מול כוחות הפרוקסי של קטר

את החולשה הזו בדיוק הבין פיליפוס השני. הוא קלט שהצבא האתונאי, למרות שהוא מורכב מאנשים שאולי נלחמים על הבית, הוא לא צבא שמסוגל לתחזק מלחמה עצימה לאורך זמן. אי אפשר להחזיק חקלאים בשדה הקרב כשהם צריכים לקצור את התבואה בבית.

לכן, על ידי זה שהוא השתלט על מכרות הזהב, פיליפוס הצליח לשכור שכירי חרב. שכירי חרב שיעבדו בשבילו 24/7, לאורך כל השנה. הם לא היו מוגבלים בתקופות קציר או בעונות חקלאיות אחרות, והם יכלו לעמוד במלחמות ארוכות ומתישות.

וכאן, חברים, החיבור המצמרר לקטר. קטר לא המציאה שום דבר חדש. היא פשוט לקחה את ספר המהלכים של פיליפוס השני והתאימה אותו למאה ה-21. במקום מכרות זהב במקדוניה, יש להם בארות גז ונפט שמייצרים להם עושר כמעט אינסופי. ובמקום שכירי חרב יוונים, הם משתמשים בכסף הזה כדי לממן כוחות פרוקסי וארגוני טרור.

האסטרטגיה היא אותה אסטרטגיה: להשתמש בכסף בלתי נדלה כדי לממן כוחות שנלחמים 24/7, במטרה להתיש צבאות של מדינות דמוקרטיות ומערביות (כמו ישראל), שמתבססות על צבא אזרחים ומילואימניקים שרק רוצים לחזור הביתה למשפחות ולעבודות שלהם.

שורה תחתונה

כדי לנצח את האויבים שלנו היום, אנחנו חייבים להבין את ההיסטוריה. קטר משחקת משחק ארוך טווח של התשה, בדיוק כפי שעשה פיליפוס השני לאתונה לפני 2,500 שנה. ההבנה של האסטרטגיה הזו היא הצעד הראשון בדרך שלנו לפתח מענה נגדי, לשמור על אורך הרוח של צבא המילואים שלנו, ולהכריע את המערכה. אנחנו לא נופלים בפח הזה, ואנחנו נדע לעמוד איתנים מול כל אסטרטגיה של התשה.