בלי חשש ובלי הסברים מיותרים: השיעור של רפול על עמידה מול אויב

יש סרטון אחד, ישן וכל כך חמוד של הרמטכ"ל לשעבר רפאל (רפול) איתן, שאני פשוט כל כך אוהב. הראיון הקצר הזה, שאורכו שניות בודדות, מקפל בתוכו שיעור עצום על תודעה, על מנהיגות, ועל הדרך שבה אנחנו, כעם וכמדינה, צריכים לעמוד מול האויבים שלנו.

בסרטון, נראה מראיין שפונה לרפול ושואל אותו שאלה שגם היום, עשרות שנים לאחר מכן, אנחנו שומעים שוב ושוב באולפני החדשות: "הרמטכ"ל, היום בפעם הראשונה כוחות צה"ל תוקפים מסוק סורי, את הצבא הסורי. אתה לא חושש מן התגובה הסורית לדבר כזה?"

התשובה של רפול? מילה אחת, פשוטה וחותכת: "לא."

אני רוצה להתעכב על הראיון הזה ועל שני דברים מרכזיים שאנחנו חייבים לקחת ממנו אל המציאות של חיינו היום.

לא לפחד מהפחד: התשובה המוחצת לשאלת ההסלמה

הדבר הראשון שצד את העין – ואת האוזן – הוא התגובה המיידית של רפול לשאלת החשש מהתגובה הסורית. התשובה שלו היא מאוד פשוטה: לא. אנחנו לא חוששים.

אני מציע לכם לצפות בסרטון הזה שוב רק כדי להרגיש את האנרגיה. תרגישו את השנייה הזו של האנרגיה שהוא משדר. אין שם גמגום, אין שם התנצלות, ובעיקר – אין שם פחדים. אנחנו לא הולכים לשבת כל הזמן ולפחד ממה שיקרה אם נפעל. אנחנו לא נשתק את עצמנו מתוך חרדה מתמדת של "מה הצד השני יעשה אם נתקוף את מי שתוקף אותנו".

זו נקודה קריטית שאנחנו חייבים להפנים. צריך לאמץ את התפיסה הזאת, התודעה המאוד מאוד פשוטה הזו, שאומרת: לא מה שאנחנו עושים הוא זה שגורם לתוקפנות של הצד השני.

יש נטייה מסוכנת לחשוב שאם רק נשב בשקט, אם רק לא נעצבן את האויב, אם לא ניזום פעולות – אז יהיה שקט. אבל המציאות מוכיחה אחרת. בצד השני יש אידיאולוגיה תוקפנית במהותה. הם לא תוקפים אותנו בגלל משהו ספציפי שעשינו היום בבוקר; הם תוקפים אותנו כי זו המהות של האידיאולוגיה שלהם. הם פשוט מחפשים אותנו, כל הזמן, שוב ושוב ושוב. ברגע שמבינים את זה, הפחד מ"התגובה שלהם" מאבד מהאחיזה שלו. אנחנו פועלים כי אנחנו צריכים להגן על עצמנו, נקודה.

בלי הסברים מיותרים: חלוקת תפקידים ברורה

הדבר השני בראיון הזה ששווה להתעכב עליו הוא ההמשך של השיחה. המראיין, שמנסה לחלץ מרפול כותרת או נאום חוצב להבות, שואל אותו: "האם אתה חושב שראוי להסביר לעם ישראל את מה שקרה היום בסוריה?"

ורפול, באותו קור רוח אופייני, משיב: "הממשלה הודיעה הודעה, וזה ההסבר."

שימו לב לזה. האם יש לך איזשהו הסבר? האם אתה רוצה להסביר לעם ישראל? לא. הממשלה היא זו שנתנה את ההסבר, וזה ההסבר שיש. לא צריך שניים.

יש כאן הבנה עמוקה של תפקיד הצבא מול הדרג המדיני, אבל מעבר לכך – יש כאן סירוב להיכנס למגננה הסברתית מיותרת. עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות. הממשלה שחררה הודעה רשמית שמתארת את הפעולה. זהו. לא צריך להתחיל להתפתל, לא צריך לייצר פרשנויות על גבי פרשנויות ולא צריך להתנצל או להסביר את עצמנו לדעת. פשוט, ברור ומוחלט.

השורה התחתונה: חג עצמאות שמח

בסוף הראיון, כשהמראיין מבין שהוא לא הולך לקבל פה הסברים ארוכים או ניתוחים אסטרטגיים מורכבים, הוא מנסה שאלה אחרונה: "הרמטכ"ל, מה אתה כן יכול לומר לעם ישראל שצופה בך בטלוויזיה בשעה הזאת?"

ורפול עונה, בחיוך קטן: "שיהיה לו חג עצמאות שמח."

זה כל הסיפור. בלי חשש, בלי הסברים מיותרים, עם עמוד שדרה זקוף ועם ברכת חג שמח. התודעה הזו – של ביטחון בצדקת הדרך, של הבנת מניעי האויב מבלי לקחת עליהם אשמה, ושל פשטות מסר – היא תודעה מנצחת.

מה אתם חושבים על הראיון הזה? האם אנחנו יכולים לאמץ קצת מהגישה של רפול גם למציאות של ימינו?

חג שמח, חברים. עם ישראל חי.