השקר מאחורי ״הנכבה״: איך הפך הפסד צבאי לאסון פלסטיני?

טוב חברים, ביקשתם – אז אנחנו ממשיכים בפינה החדשה שלנו. קראנו לה ״המילים שלהם, ההיסטוריה שלנו״ (Their words, our history). בפינה הזו אנחנו לוקחים מילים ומושגים שהצד השני משתמש בהם נגדנו, ומראים איך הם בעצם מכשילים אותם. אלו מילים שחושפות את ההיסטוריה האמיתית שלנו, או שהצד השני פשוט לא מבין את המשמעות המקורית שלהן. לא משנה איך הם ינסו לסובב את זה ולשכתב את המציאות – בסוף, האמת חוזרת אלינו ומשרתת את ההסברה הישראלית.

היום אני רוצה לדבר איתכם על מילה שחוזרת על עצמה המון בצד השני, במיוחד כשהם מנסים לתקוף את הלגיטימציה של מדינת ישראל בעולם. המילה הזו היא ״הנכבה״ של שנת 1948.

המיתוס של 1948: גירוש המוני של 750 אלף ״פלסטינים״

כששומעים היום את המילה ״נכבה״, מיד אנחנו מבינים למה הכוונה בנרטיב של הצד השני. הם קוראים לזה האסון שלהם – גירוש המוני ואכזרי של 750 אלף ערבים. כמובן, היום הם קוראים להם ״פלסטינים״, למרות שאף אחד, אבל אף אחד, לא קרא להם פלסטינים באותה התקופה. מבחינתם, ה״נכבה״ היא סיפור קורע לב של 750 אלף אנשים תמימים שגורשו מאדמת ארץ ישראל, וזהו האסון הגדול שמדינת ישראל והציונות הביאו עליהם.

אבל, כמו תמיד בהסברה התקפית, אנחנו לא מקבלים את הנרטיב שלהם כמובן מאליו. כשחוקרים קצת לעומק ובודקים מהי המילה הזו, מאיפה היא בכלל מגיעה ומי השתמש בה לראשונה – מתגלה תמונה היסטורית שונה לחלוטין שמנפצת את השקר הזה לרסיסים.

המשמעות המקורית: על איזה ״אסון״ באמת מדובר?

המילה ״נכבה״ בערבית משמעותה אכן ״האסון״. אבל לאיזה אסון התכוונו במקור?

האדם הראשון שהשתמש בביטוי הזה בהקשר של 1948 היה הוגה דעות בשם קונסטנטין זוריק. הוא פרסם את המונח בספר שכתב מיד לאחר המלחמה. כאשר פותחים את הספר וקוראים את מה שכתוב שם, מגלים עובדה מדהימה שמשנה את כל התמונה: האסון שהוא מתכוון אליו הוא בכלל לא גירוש של אותם ערבים!

האסון הבלתי נתפס שעליו דיבר זוריק – ה״נכבה״ האמיתית מבחינתו – היה העובדה שצבאות ערב הפסידו במלחמה ליהודים. זהו. זה האסון. הם פתחו במלחמת השמד נגד היישוב היהודי הקטן, היו בטוחים שיזרקו אותנו לים תוך כמה ימים, והפסידו. הפסד צורב ומהדהד.

שינוי הנרטיב: מ״הפסדנו במלחמה״ ל״גירשו אותנו״

אז איך הגענו למשמעות של היום? פשוט מאוד. עם הזמן, ההנהגה הערבית והתעמולה הפלסטינית הבינו שיש להם בעיה הסברתית קשה. הם גילו שכנראה זה לא משרת את הנרטיב שלהם יותר מדי להגיד לעולם: ״תראו, פתחנו במלחמה שאנחנו יזמנו כדי להשמיד את היהודים, והפסדנו. איזה אסון״. זה לא בדיוק משפט שמעורר אמפתיה בינלאומית או תרומות מהאו״ם.

לכן, הם עשו מהלך תעמולתי ציני: הם אמרו, בואו נשנה את המשמעות של הביטוי. במקום שהאסון הזה יתייחס להפסד הצבאי שלנו, נתייחס לאסון כאל פשע של גירוש. נשווק את מדינת ישראל ככזו שגירשה באכזריות את כל הערבים מבתיהם. וכך, המילה ״נכבה״ עברה הסבה מקצועית מהפסד צבאי מביך לקורבנות של פליטים.

מה באמת קרה בשטח? שלוש הסיבות לעזיבת הערבים

כדי להיות הוגנים ברמה ההיסטורית, חשוב לדייק בעובדות ולשים את הדברים על דיוקם. איך באמת נוצרה בעיית הפליטים ב-1948? המציאות בשטח הייתה מורכבת משלושה גורמים עיקריים:

ראשית, בהחלט היו כאלה שגורשו מסיבות ביטחוניות. אנחנו מדברים על מלחמת קיום אכזרית. כשכפרים ערביים יושבים באזורי מפתח אסטרטגיים, וכשאתה נלחם על החיים שלך מול צבאות שרוצים להשמיד אותך, אתה חייב לכבוש נקודות שולטות כדי להבטיח את רצף התנועה והביטחון של הכוחות שלך. אז כן, חלק קטן פונה וגורש מסיבות צבאיות מובהקות. כך עובדת מלחמה.

שנית, חלק עצום מאותם ערבים עזבו מרצונם. בסופו של דבר, מדובר באזור מלחמה עקוב מדם. כשיש מלחמה, אנשים בורחים מאימת הקרבות, וזה טבעי לחלוטין. הם ראו את חילופי האש והעדיפו לקחת את המשפחות שלהם למקום בטוח יותר.

אבל החלק השלישי והקריטי ביותר, שמשום מה תמיד נשכח בנרטיב הפלסטיני, הוא שחלק גדול מאותם ערבים קיבלו עידוד רציני מצבאות ערב לעזוב. המנהיגים הערבים אמרו להם במפורש: ״תעזבו את הבתים שלכם עכשיו, תפנו את הדרך, כדי שנוכל לנקות את השטח מהצבא הישראלי בקלות. אחרי שנחסל אותם, תוכלו לחזור לבתים שלכם״. כלומר, ההנהגה שלהם ממש עודדה אותם לעזוב!

הסיפור של חיפה: ההוכחה הניצחת

אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאותו עידוד לעזוב נמצאת בעיר חיפה. (ואם תרצו, תכתבו לי בתגובות ונעשה סרטון ומאמר נפרדים רק על הסיפור המרתק של חיפה ומה שקרה שם).

בחיפה של 1948 היה גנרל בריטי בשם סטוקוול. כשהחלו הקרבות והערבים התחילו לארוז את חפציהם, סטוקוול פנה למנהיגים הערבים בחיפה ואמר להם בצורה הברורה ביותר: אל תעזבו! היהודים לא יעשו לכם כלום, אין לכם שום סיבה לברוח.

למרות ההבטחות של הבריטים, ולמרות ההפצרות של ההנהגה היהודית בחיפה שביקשה מהם להישאר, הערבים בכל זאת עזבו מרצונם. למה? כי הם הקשיבו להוראות של ההנהגה הערבית העליונה שהבטיחה להם ניצחון מהיר.

שורה תחתונה

אלה היו כמה דקות על ה״נכבה״ והשקר הזה שמשמש כנגדנו עד עצם היום הזה. כשאנחנו מכירים את ההיסטוריה, כשאנחנו קוראים את המילים שלהם ומבינים מאיפה הן הגיעו, אנחנו מבינים שהאסון האמיתי שלהם הוא פשוט העובדה שהם לא הצליחו להשמיד אותנו.

הם פתחו במלחמה, הם הפסידו בה, והם יצרו במו ידיהם את בעיית הפליטים שהם בוכים עליה עד היום.

מה אתם חושבים על זה? הכרתם את הסיפור האמיתי מאחורי המונח ״נכבה״? ספרו לי בתגובות, ואל תשכחו לשתף את המאמר הזה כדי שעוד ועוד אנשים ידעו את האמת ויוכלו לענות בביטחון.