היפוך סיבה ותוצאה: האם צה״ל באמת מייצר דור חדש של מחבלים?

באחד הסרטונים האחרונים שלי, התייחסתי לטענה נפוצה מאוד של אמריקאי ששאל אותי: "העובדה שאתם תוקפים בעזה — האם אתם בעצם לא יוצרים דור חדש של מחבלים וטרוריסטים?".

קיבלתי על כך כל מיני תגובות מעניינות. אחת מהן גרסה שאם לא נתייחס לאלימות הנוראה שמופעלת (לכאורה) משני הצדדים, ואם אנחנו חושבים שלא תהיה לזה השלכה על דורות קדימה — אנחנו בעצם עוצמים עיניים.

אני רוצה לשתף אתכם במשהו. בשנה וחצי האחרונות יצא לי לנהל דיונים רבים ודיבייטים עם אנשים מהצד הפרו-פלסטיני מרחבי העולם. שמתי לב לאחת הטקטיקות המרכזיות והמסוכנות ביותר שבהן הם משתמשים: טקטיקת היפוך סיבה ותוצאה.

מהו היפוך סיבה ותוצאה?

השיטה היא פשוטה: הם לוקחים את התוצאה של אירוע מסוים, ומציגים אותה לקהל בתור הסיבה.

הדוגמה הכי בולטת לכך היא סוגיית המחסומים ביהודה ושומרון. הפרו-פלסטינים אומרים: "תראו, יש בשטחים מחבלים. נכון, אנחנו מסכימים שיש מחבלים. אבל זה בעצם תוצאה של המחסומים שאתם שמים! בכל פעם שפלסטינים רוצים לעבור ולעבוד בישראל, הם נאלצים לעבור במחסומים, מחפשים בכליהם, משפילים אותם, והדבר הזה יוצר הרבה מאוד מרמור ומביא לזה שיש מחבלים".

נשמע הגיוני למי שלא מכיר את העובדות. אבל מי שיודע טיפה היסטוריה — ולא צריך לחזור הרבה אחורה, מספיק 30 ומשהו שנה — יודע שלא היו מחסומים בין ישראל לבין יהודה ושומרון. המחסומים הוקמו בגלל הטרור. לקחת את המחסומים ולהציג אותם בתור הסיבה לזה שיש מחבלים — זה בדיוק היפוך של סיבה ותוצאה.

האם המלחמה בעזה מייצרת מחבלים?

אותו היגיון מעוות מופעל גם כאן. לחשוב שבגלל מתקפות ההגנה שלנו יהיו יותר אנשים שישנאו אותנו בדורות קדימה — למשל, שילד שאבא שלו נהרג באחת ממתקפות צה"ל יגדל ויהיה מחבל בגלל זה — זה היפוך סיבה ותוצאה.

אם נחזור לשבעה באוקטובר, ראינו את האזרחים העזתים ואת השנאה המופגנת שלהם. הם לא היו צריכים שנתקוף אותם או נחסל אנשים מבני המשפחה שלהם כדי לשנוא אותנו שנאה כל כך עזה, תהומית ורצחנית.

שורשי השנאה: זה לא רק חינוך, זה האסלאם הרדיקלי

מי שחושב שזה רק עניין של חינוך בבתי הספר או בעיה נקודתית של אונר"א, לא מבין את שורש העניין. הבעיה נעוצה בכתבים הבסיסיים באסלאם.

באסלאם יש הרבה מאוד כתבים שמציגים את היהודים כקופים וכחזירים. אני מזמין אתכם לחפש על ה"חדית'". החדית' הוא למעשה התורה שבעל פה של האסלאם. יש המון כתבים שנחשבים חדית', אבל חלקם מוגדרים כ"סחיח" (אמינים) — כלומר, טקסטים שהמסורת המוסלמית מאמינה שהנביא מוחמד באמת עמד מאחוריהם ואמר אותם.

בתוך הקטגוריה האמינה הזו, יש חדית' מפורסם מאוד שמדבר על כך שביום הדין המוסלמים יילחמו ביהודים ויהרגו אותם. היהודים יסתתרו מאחורי סלע או עץ, והסלע יצעק: "הו מוסלמי, בוא, מאחוריי מסתתר יהודי, בוא והרוג אותו".

חמאס מאוד אוהבים להשתמש בחדית' הזה. האוכלוסייה שם נחשפת כל הזמן לשנאה היוקדת הזו ליהודים (וגם לכופרים אחרים, כמו נוצרים), במיוחד אם מדובר במוסלמים אדוקים שמקפידים על קריאת הקוראן ועל תפילה חמש פעמים ביום. קשה מאוד להתעלם מהטקסטים האלה כשהם הבסיס האמוני שלך.

המבחן ההיסטורי: מתי התחילה השנאה?

בשיחות שלי עם פרו-פלסטינים, אני רואה איך הם משכתבים את ההיסטוריה כדי שתתאים לנרטיב שלהם.

טענה 1: "אם לא היו התנחלויות, לא היו פיגועים." העובדות: התרחבות ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון החלה לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967. לעומת זאת, ארגון אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין) של יאסר ערפאת, הוקם בשנת 1964. כלומר, הארגון ששם לו למטרה לשחרר את פלסטין הוקם הרבה לפני שהייתה התיישבות כלשהי באזור יהודה ושומרון.

טענה 2: "אם לא הייתם מקימים את מדינת ישראל, הערבים והיהודים היו ממשיכים לחיות יפה ביחד במזרח התיכון." העובדות: מי שאומר את זה פשוט לא יודע היסטוריה. הרבה לפני קום המדינה, ערבים שחטו פה יהודים בצורה קבועה. זה קרה בפרעות תר"פ (1920), בפרעות תרפ"א (1921), בטבח המזעזע של פרעות תרפ"ט (1929) בחברון ובעוד מקומות, ובמרד הערבי ב-1936. לא חסרים סיפורים מדממים מהתקופה שבה עדיין לא הייתה מדינה ריבונית.

טענה 3: "השנאה התחילה בגלל הציונות, כשהתחלתם לשאוף לבית משלכם." העובדות: גם זה לא נכון. אנחנו יכולים לחזור אחורה הרבה לפני הציונות המדינית. עלילות דמשק ב-1840, פרעות משהד באיראן שנה לפני כן (1839) שאילצו יהודים להתאסלם, "סופות בנגב" ברוסיה ב-1881, ואפשר להמשיך אחורה עד לגירוש ספרד ב-1492 ועוד ועוד.

שורה תחתונה

אסור לנו לאפשר להם להפוך את התוצאה לסיבה.

כל מי שחושב שהמתקפות שלנו היום יביאו ליותר שנאה מחר, לא מבין שהמתקפות שלנו הן תוצאה לשנאה שכבר קיימת. השנאה הזו תהיה קיימת בין אם נתקוף ובין אם לא נתקוף, כי היא מוזנת מכתבים בסיסיים ואידיאולוגיה דתית עמוקה שאנשים שם לומדים על בסיס קבוע.

זה אולי מבאס לדעת את זה, וקשה לחשוב על זה. אבל אני מבקש שתחשבו על האלטרנטיבה: אם אנחנו לא נתקוף ולא נגן על עצמנו, לא רק שניפגע — אנחנו ניתפס כחלשים יותר. ובמזרח התיכון, חולשה מעודדת עוד אירועי 7 באוקטובר.

הפעולות שלנו הן הכרח הגנתי. הן תוצאה של המציאות, ולא הסיבה לשנאה.

אני מזמין אתכם להגיב לי למטה. אני אוהב לשמוע את כל מגוון הדעות, גם דעות סותרות. אבל אנא, נסו להתייחס לגופו של עניין, לעובדות ההיסטוריות שציינתי, ולא לקלישאות או אמירות כלליות. ניפגש בסרטון הבא.