המתח בין חילונים לדתיים: שורשי הקונפליקט במושבות הראשונות

שלום לכולם, כאן אריאל אורבוך. היום אני רוצה לדבר איתכם על נושא שמרגיש כאילו הוא מככב בכותרות החדשות של ימינו בכל בוקר מחדש – המתח בין היהדות והחילוניות שיש לנו כאן בארץ. קל לחשוב שהוויכוחים האלה הם המצאה של השנים האחרונות, אבל האמת היא שהקונפליקט הזה לא התחיל מהיום, והוא גם לא התחיל מאתמול. למעשה, כדי להבין באמת את השורשים של הוויכוח על צביון המדינה שלנו, אנחנו צריכים לחזור אחורה בזמן, אל ימי בראשית של ההתיישבות הציונית – אל תקופת העליות הראשונות.

העליות הראשונות: מסורת מול חלוציות חדשה

כבר בשלבים המוקדמים של חזרת עם ישראל לארצו, המתח הזה הורגש היטב באוויר. העליות המוקדמות יותר, ובעיקר אנשי העלייה הראשונה, היו מורכבות ברובן מאנשים מסורתיים מאוד. הם הגיעו לארץ מתוך חיבור עמוק למסורת ישראל ורצון ליישב את הארץ ברוח התורה והמצוות.

אך כאשר התחילו להגיע גלי העלייה הבאים, כמו העלייה השנייה, יחד עם תנועות כמו הביל"ויים וקבוצות נוספות, התמונה החלה להשתנות. העולים החדשים הללו היו הרבה יותר חילוניים בתפיסת עולמם. הם באו הנה כדי "לתת עבודה", לעבד את האדמה במו ידיהם, והמטרה המרכזית שלהם הייתה לייצר דמות של יהודי מסוג אחר – חלוץ חדש. הפער הזה, בין הרצון לשמר את המסורת לבין השאיפה לברוא חלוץ עברי חדש, יצר את קווי השבר הראשונים בחברה המתהווה.

משבר המושבות וההצלה של הברון רוטשילד

אחד הסיפורים המרתקים ביותר מאותה תקופה מתרחש כאשר המושבות הראשונות, ובראשן זכרון יעקב וראשון לציון, ממש עמדו בפני קריסה מוחלטת. התנאים היו קשים מנשוא, והמפעל הציוני הצעיר עמד בסכנה.

מי שהציל את המושבות האלה מקריסה היה, כמובן, הברון אדמונד דה רוטשילד. כשאני צועד היום בשדרות רוטשילד בראשון לציון, אי אפשר שלא לחשוב על כל הברכה הכלכלית שהברון הביא איתו. הוא בעצם תמך כלכלית במושבות האלה והפיח בהן חיים חדשים. אבל, וזה אבל משמעותי מאוד – יחד עם הכסף והתמיכה, הוא גם הביא איתו הרבה מאוד בעייתיות, משום שהוא דאג שהדברים יתבצעו אך ורק לפי רצונו.

פקידי הברון: ברכה כלכלית או שליטה מוחלטת?

איך הברון רוטשילד יישם את השליטה שלו? על ידי מנגנון נוקשה של פקידים. הפקידים מטעם הברון הם אלה שקבעו לאנשי המושבה כמעט כל פרט בחייהם, כולל במה הם יעבדו.

בראשון לציון, למשל, הפקידים החליטו שהמושבה תתמחה ביין. עד היום אפשר לראות כאן את היקב המפורסם ואת תעשיית ייצור היין של ראשון לציון. הפקידים הכריחו את המתיישבים לעבוד בתחום המסוים הזה, ואפילו קבעו להם כמה הם ירוויחו. המצב הזה יצר התנגשות חזקה: מצד אחד, החלוצים רצו לייצר לעצמם פרנסה, מקורות תעסוקה ועבודה עצמאית; מצד שני, הם התנגשו חזיתית עם הרצון של רוטשילד ופקידיו לשלוט בכל הנעשה.

צביון היישוב: גלותיות מול קדושה

ההתנגשות מול פקידי הברון לא הייתה רק סביב כסף ועבודה, אלא היא גם הציפה והעצימה את המתח מול העליות הקודמות, שהיו הרבה יותר מסורתיות. כבר אז נוצר סכסוך משמעותי ביותר ועלתה דילמה קריטית: מה יהיה הצביון של החברה הזו שמתהווה כאן?

כמובן שבאותה תקופה עדיין לא דיברו במונחים של "מדינה שמתהווה", אלא על היישוב היהודי בארץ ישראל. אבל השאלה נותרה בעינה: מה יהיה הצביון של היישוב היהודי הזה? האם הוא יהיה מסורתי, או האם הוא יהיה חילוני?

החילונים טענו בלהט שכל המסורתיות הזו היא דבר שנועד לגלות, ומקומה אינו בארץ ישראל החדשה שאותה הם בונים. לעומתם, המסורתיים אמרו בתוקף: "אנחנו כאן בארץ הקודש, ולכן אנחנו צריכים לשמור על היהדות שלנו". הוויכוח הזה, שניטש ברחובות המושבות לפני למעלה ממאה שנה, נשמע מוכר להפליא גם היום.

בית מאירוביץ': עדות חיה מימי הביל"ויים

כדי לחוש את ההיסטוריה הזו דרך הרגליים, אני רוצה לספר לכם על אחרון הביל"ויים כאן בראשון לציון – מנשה מאירוביץ'. מנשה בנה את אחד הבתים הראשונים כאן במושבה, ממש כאן ברחוב רוטשילד.

בית מאירוביץ', שעומד על תילו משנת 1883, הוא בית מקסים והיסטורי. אם תגיעו לכאן ותסתכלו ממש למעלה, על חזית המבנה, תוכלו לראות אות בולטת שמתנוססת שם. רואים את האות הזאת? זאת האות M באנגלית, שמסמלת את שמו של מאירוביץ'. הבית הזה עומד כאן כעדות אילמת אך עוצמתית לאותם ימים של חלוציות, ויכוחים אידיאולוגיים ובניית הארץ מתוך קשיים עצומים.

השורה התחתונה

הקונפליקט בין המסורת והחילוניות מלווה אותנו מראשית ימי הציונות המעשית. הוויכוחים שאנחנו חווים היום הם למעשה המשך ישיר של אותן דילמות שהעסיקו את אנשי העלייה הראשונה והשנייה, את הביל"ויים ואת פקידי הברון. אז אחרי שהבנו מאיפה הכל התחיל, השאלה חוזרת אליכם: מה אתם חושבים על הקונפליקט ארוך השנים הזה בין המסורת והחילוניות? מה לדעתכם התשובה?