האפיפיור הראשון, בר כוכבא ודובנוב: הסוד מאחורי השם שמעון

תגידו, אם הייתי שואל אתכם עכשיו: איך לדעתכם קראו לאפיפיור הראשון של הכנסייה? האם קראו לו פאולוס? האם קראו לו אולי איזה יוחננוס או יוליוס, או משהו בסגנון הזה? או שאולי... קראו לו פשוט שמעון?

כן, שמעתם נכון. לאפיפיור הראשון קראו שמעון בן יונה.

במאמר הזה אני רוצה לקחת אתכם למסע מרתק שבו נשזור יחד כמה סיפורים היסטוריים שונים לחלוטין, מתקופות שונות, שכולם מתחברים לשם אחד. תגידו לי מה אתם חושבים על החיבורים האלה.

פטרוס הקדוש? תכירו את שמעון הדייג

שמעון בן יונה היה דייג פשוט. הוא הפך להיות אחד השליחים של ישו, ולמעשה לאחד המעריצים הצמודים ביותר שלו. הוא האמין בו מאוד, ראה במו עיניו את הניסים שהוא עשה, ואפילו חווה על גופו חלק מהניסים הללו – כשהוא בעצמו הצליח ללכת קצת על המים בעקבות ישו.

אבל מה שיפה במיוחד בסיפור הזה, הוא הרגע שבו ישו אמר לו: "אתה זה שאני מפקיד בידיך מפתחות". ולא סתם מפתחות, אלא ממש מפתחות של מלכות שמיים. הוא נתן לו שני מפתחות – אחד מכסף ואחד מזהב. על פי המסורת הנוצרית כמובן, הוא הפקיד בפניו את האחריות להיות זה שיוביל אחריו את מה שלימים יהפוך לדת הנצרות.

אז איך הגענו משמעון לשם בינלאומי? אם אתם מכירים את השם "פיטר", כדאי שתדעו שלמעשה לאפיפיור הראשון קראו פטרוס, או בעצם... שימי. השם פיטר הוא בעצם קיצור של פטרוס. אז בפעם הבאה שאתם פוגשים מישהו שקוראים לו פיטר, זה קצת מצחיק, אבל אתם יכולים לקרוא לו שמעון.

המורד שהפך לכוכב: שמעון בר כוכבא

שמעון אחר שחשוב מאוד שאנחנו נכיר, לוקח אותנו לתקופה סוערת בהיסטוריה של עם ישראל – שמעון בן כוזיבא. וגם כאן, השם שלו השתנה בעקבות מישהו אחר שראה בו משהו גדול, שראה בו את המשיח. המישהו האחר הזה היה לא פחות מאשר רבי עקיבא.

רבי עקיבא ראה את שמעון בן כוזיבא בתור מנהיג המרד של היהודים נגד הרומאים, ושינה את שמו לשמעון בר כוכבא. זהו אותו מרד בר כוכבא המפורסם שאנחנו מכירים, שהתרחש משנת 132 עד בערך 135 לספירה. אותו בר כוכבא נלחם מתוך המחילות לאורכו של מדבר יהודה נגד האימפריה הרומית.

אגב, ממש משם התחילו הצרות שלנו בכל מה שקשור להקשר הזה שבין "פלסטין" והאזור שידוע היסטורית בתור יהודה או ארץ ישראל.

אוטונומיה בגלות: החזון של שמעון דובנוב

אבל השמעון הזה הוא לא השמעון היחיד. שמעון נוסף שהיה מאוד חשוב במורשת היהודית המודרנית הוא ההיסטוריון שמעון דובנוב.

דובנוב האמין שליהודים שנמצאים בגלות צריכה להיות אוטונומיה ועצמאות משלהם. הוא קרא לזה "האוטונומיה היהודית". התפיסה של שמעון דובנוב אמרה שליהודים, בתור קהילה, צריכה להינתן עצמאות – אולי דווקא כמיעוט יחסי גדול בתוך מדינה ספציפית שאליה יתנקזו כל היהודים.

חשוב להדגיש: הוא כמובן לא היה נגד הקמת מדינה, והיה בעד שתהיה מדינה ליהודים. אבל הוא גם לא התרגש מזה שיהודים יישארו בגלות, כל עוד תהיה להם אותה אוטונומיה קהילתית.

פינת הלשון והתנ"ך: מה המשמעות האמיתית של המילה "שנואה"?

ואם כבר אנחנו עוסקים בשמות ומקורות, בואו ניגע במילה קשה שאנחנו פוגשים בסיפורי התנ"ך – המילה "שנואה". היום אנחנו שומעים את המילה הזו ומזדעזעים, אבל מה באמת קרה שם? האם יעקב באמת שנא את לאה?

על פי חוקרי המקרא, למילה "שנואה" בתקופה ההיא לא היו את העוצמות השליליות שיש כיום למילה שנאה. ההפך הוא הנכון – דווקא אז האמינו שיש אישה אחת שהיא אהובה, ואישה אחרת שהיא... קצת פחות אהובה. אז רחל אולי הייתה באמת מאוד אהובה על יעקב, אבל גם את לאה הוא פשוט אהב פחות. ולכן, ההגדרה הייתה אחת אהובה ואחת שנואה, ולאו דווקא שנואה במובן הקיצוני שאנחנו מכירים את זה היום.

השורה התחתונה

בקיצור, היו הרבה מאוד שמעונים בהיסטוריה שלנו. גם בתנ"ך, גם בנצרות, גם בציונות, וגם בארץ ישראל ובמדינת ישראל – שמעון רוקח, שמעון פרס ועוד רבים. אנחנו לא נעסוק בכולם עכשיו, אבל מרתק לראות איך שם אחד מקפל בתוכו כל כך הרבה היסטוריה.

אם אתם אוהבים את המאמרים האלה, שבהם אני מביא ערך ומקשר נקודות מכל רחבי הזמנים והכרונולוגיה, אתם מוזמנים לשתף ולכתוב לי. ואם אתם מכירים איזשהו שמעון... תשלחו לו את זה!